4

מכתב אל מ. סורדין,[1] חברת המלח בא"י, עתלית

1.6.1942

על ההצעה להקים ״ועד עליון״

מר סורדין הנכבד,

קיבלתי בתודה את תזכירך מ-14 במאי המצורף למכתבך מ-17 בו, וקראתיו בעיון ובעניין רב.[2]

ועד הביטחון היישובי, שיש לי הכבוד לעמוד בראשו, והפועל מטעם הסוכנות היהודית והוועד הלאומי בשיתוף כל החוגים העיקריים שביישוב,[3] מטכס עצה בעצם הימים האלה כיצד להרחיב את מסגרת הגיוס ולהגביר את תכונת היישוב להגנת הארץ.

חלק עיקרי מתוכניתנו כרוך בהסכמת השלטונות ובעזרתם הפעילה. כתוצאה ממו״מ ממושך זכתה כבר התוכנית לאישור עקרוני בע״פ, ואנו תקווה כי בעקבות הדברים יבואו גם מעשים. הנני מציין כי גם אתה נשען בתוכניתך במידה לא מעטה על השתתפות השלטון, ולפי מצב הדברים כרגע זהו עדיין בבחינת נעלם.

אינני יכול להיכנס כאן בפרטי תוכניתנו. הכיוונים שאנו הולכים בהם הם אלה המסומנים בתזכירך, אך אין אנו מרחיקים לכת כמוך. כמה מהמטרות המעשיות שאתה מציין נראות לי כדמיוניות. לא נצליח בשום פנים לגייס בבת-אחת לצבא עוד 50,000 איש. הלוואי ונצליח לגייס בתקופה הקרובה עוד 10.000 איש ולהשיג אפשרות של הכשרה חלקית בשביל 40,000-30.000 איש, אשר ביום עֶברה יוכלו למלא תפקידי ״משמר מולדת״. כן לא נוכל לסגור את כל בתי-הספר התיכוניים - בעצם אתה מציע לסגור גם את הכיתה העליונה בבתי-הספר העממיים - ולהוציא את כל הילדים לעבודה. הציבור לא יוכל בשום פנים ואופן לעמוד בגזירה זו. הרי שלבעיה זו יש לבקש פתרון אחר. הן לא תבוא להציע כפתרון לבעיית שביתות הפועלים את סגירת כל בתי החרושת והפסקת הייצור בכללו.[4]

גם אינני סבור כי יעלה בידי מישהו להשפיע על ארגוני העובדים כי יימנעו מלדרוש הוספות למשכורתם בכוח ההוכחה כי רווחיהם של נותני העבודה הם מֵאָפַע, באשר כל ההון שהם צוברים עכשיו עתיד ממילא להינשא ברוח. תשובת הפועלים תהיה, כי לעת עתה אפשר לקנות משהו בכסף הנוסף הזה, ועל אותו משהו אינם רוצים לוותר.

אשר ל״ועד העליון״, סבור הייתי כי אמצאה זו נפסלה זה מכבר ע״י הניסיון ותמה אני על איש מעשה כמוך שאתה בא לחדשה.[5] לא ברור לי כיצד ובהסכמת מי יקום ״הוועד העליון״ ומידי מי יבוא לו כל אותו השלטון שאתה מציע להקנות לו.

״הוועד העליון״ לא יוכל בשום פנים לבוא במקום הסוכנות היהודית. הסוכנות היא גוף עולמי שעיקר כוחו בא לו מידי ההסתדרות הציונית העולמית. הסתדרות זו לא תתפרק ואסור שתתפרק. הנהלת הסוכנות היהודית בירושלים מוכרחה להישאר קשורה עם חלקיה בלונדון וניו-יורק. ההנהלה מוכרחה להישאר כפופה למוסדות העליונים של הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית. תפקידה להופיע כלפי השלטונות בארץ ושלטונות אחרים לא בשם היישוב בלבד אלא בשם העם היהודי כולו. הכספים שהיא מקבלת מיהודי כל העולם מוּצאים לפי החלטות הקונגרס והוועד הפועל הציוני ולא על דעת מוסדות היישוב. הנכסים שהסוכנות יוצרת ומנהלת בארץ הם נכסי העם כולו ולא של היישוב בלבד. נמצא, כי בין אם ארגונו וייצוגו של היישוב יסתדרו כך או אחרת - הדבר לא יוכל בשום פנים לפגוע במעמדה, בסמכויותיה ובפעולתה של הנה״ס היהודית. לפיכך, אם כוונת ההצעה של ״ועד עליון״ היא לחסל את הכפילות בין הסוה״י והועה״ל, ולהעמיד במקום שניהם איזה מוסד שלישי - כוונה זו איננה ניתנת להתגשם.

נשארת שאלת הוועד הלאומי. מי שאינו מרוצה מהרכבו של מוסד זה דומה שיש לפניו רק דרך אחת להשיג בו שינוי והיא ע״י בחירות. כל ניסיון אחר להביא שינויים בהרכבו של הועה״ל מפוקפק לא רק מבחינת החוק אלא גם מצד התכלית המעשית. כי שינוי ההרכב בלי בחירות פירושו שוב מו״מ בין מפלגות וזרמים עם ניסיון של פשרה ביניהם ע״י סיפוק רצון כולם - והרי דווקא בזאת, ובמידה רבה של צדק, אתה רואה רעה חולה.

אבל גם אם תהיינה בחירות חדשות, אל נא נשלה את נפשנו בתקוות שווא להגיע לידי נציגות יישובית מצומצמת מאוד. למוסדותינו אין כוח כפייה ושום תחבולה מחוכמת לא תועיל למלא את חסרונן העיקרי: היעדר סמכות ממלכתית. אין למוסדותינו ברירה אלא לשלוט בכוח הסכם ציבורי, המחייב ייצוג החלקים והזרמים השונים במוסדות המנהלים. אם שלטת בנו מארת הפילוג וההתפצלות, יש להבין את סיבותיה ולקבל את דינה ולהסיק ממנה את המסקנות המעשיות שאין מנוס מפניהן. גורלנו הוא,

ראשית, גורל דור הַפְּלַגָה שנתקבץ כאן מגלויות שונות והביא איתו מסורות שונות. תהליך הליכוד הפנימי מוכרח להיות אטי וממושך, ושום הטפה והתמרמרות בעלמא לא תועיל כאן.

שנית, גורלנו הוא גורל ציבור המקים בניין ממלכתי מבלי שיהא מצויד בכלים ממלכתיים. כל הניסיונות לקפוץ מתוך העור ולהתנכר להגבלות החמורות הרובצות עלינו אף הם לא יועילו.

אקח לדוגמה את הצעתך-אתה להעמיד בראש הציבור ועד עליון בן חמישה חברים: נציג הפועלים, נציג המסחר והתעשייה, נציג החקלאות, נציג המקצועות החופשים ובעלי השכלה גבוהה, על מנת שארבעת אלה יבחרו בחמישי שיהיה היו״ר. לכאורה הכל חלק, אך כל בעל ניסיון כלשהו בענייני שלטון ציבורי יצביע מייד על הפִרכות.

ראשית, מניין שארגוני המיעוטים בקרב ציבור הפועלים (והם ארבעה או חמישה במספר!)[6] יסכימו להיות מיוצגים ע״י הסתדרות העובדים הכללית? ואם לא יסכימו, בכוח מה תובטח נאמנותם של ארגונים אלה לנציגות היישובית?

שנית, על איזה חוג יהא נמנה נציג החקלאות? אם יהיה פרדסן - התראה בו החקלאות העובדת את נציגה? ואם יהיה איש החקלאות העובדת - התוותר הפרדסנות על נציגותה?

שלישית, מה אם לא נצליח לסדר את הדברים כך שאחד מחמשת חברי הוועד יהיה יהודי חרד? התקבל עליה היהדות החרדית מרותו של ועד, אשר אין לה דריסת רגל בו? הוא הדין לגבי הספרדים וכו'.

נמצא, שגם במסגרת הנציגות שאתה מציע, שהיא נציגות מקצועית או קורפורטיבית, מלא העניין קושיות כרימון. אך עצם העיקרון של מבנה קורפורטיבי מפוקפק בתכלית, וברור שלא יתקבל על דעת רוב היישוב.

הנה כי כן, כמה מאמצעי התיקון שאתה מציע או שאינם ניתנים להגשמה, או שהם מחטיאים את מטרתם.

במצב זה דומני שאין ברירה אלא לחזק את ידי המוסדות הקיימים - הסוה״י, הועה״ל וועד הביטחון כמוסד משותף לשני הראשונים - ולעזור להם להגשים את מפעל ההתגייסות היישובית במסגרת יכולתנו.[7]

בכבוד רב,

מ. שרתוק

הערות: