259. אל: זאב שרף, ירושלים - 22/10/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  259. אל: זאב שרף, ירושלים - 22/10/1946
כותרת משנה  העתק במכונת כתיבה

259

אל: זאב שרף, ירושלים

22/10/1946

(העתק במכונת כתיבה)

 

להדו שלומותי,

 

1. היום בהגיע שפעת הדואר נשמנו כולנו לרווחה ומצב הרוח עלה כזיקוק. משמע שלא כצעקתה, אך עוד נראה איך ייפול דבר בימים הקרובים. נראה שהקצף על נשר יצא לא מתוך חשד סתמי וכללי אלא בגלל עבירה מסוימת והיא מכתב שקיבל לידו להעביר למומחית לענייני מזונות[1] בשאלת תפריטנו. הממונה כאן נוטה אליו חסד וכנראה ישתדל להסדיר. ייתכן אפוא שהכל על מקומו יבוא בשלום ומשטר הניסים והנפלאות יישאר על מכונו.

2. בשאלת גילוי הדעת נשארתי בדעתי. [הוה״פ] המצומצם ממילא חייב דיבור באוזני הציבור. דיבור זה לא ייתכן בלי הערכת המעשים האחרונים [של נציגי הנה״ס בפריס ובלונדון]. הערכת אלה, לדעתי, קשה בלי הארת כל הפרשה.[2] אין כמעט תקווה שסעיפים אלה יספקו [את הבריטים] ויביאו לידי התרה, אך אם הצד שכנגד יראה בהם פתחון פה [לדחיית תביעותינו] - מה הפסדנו כל זמן שלא אמרנו דבר הפסול לגופו.

3. אבל עכשיו בידיכם נוסח אבירן וממילא הוא הבסיס. והנה בו סעיף מפורט וחריף נגד הסוטים [״הפורשים״],[3] אך דומייה תהילה[4] לקו [הפעולה] וכל הכרוך בו. אני מוכן לקבל נוסח זה. והנה טענתכם שלא ייתכנו בגילוי הדעת דברים שישתמעו כהיענות לדרישת הכרזה מצד השלט,[5] חלה בדיוק באותה מידה על סעיפו האחרון של נוסח אבירן. אין כל קשר מוכרח בינו לבין [הסעיפים] הקודמים, אין הוא כלל מחויב המציאות. לפי עיקר תוכנו של המסמך הוא בהחלט יוצא דופן, רכוס בסיכה. עכ״פ ברור, כי השלט יראה בו ניסיון מצדנו להיענות לדרישתם (וגם להשתמט, אגב היענות), ובכ״ז הנכם רואים כי אבירן עומד עליו כסעיף עיקרי.

4. אילן בוחר בנוסח שלי כבסיס, אך לדידי אין להביא ראיה ממנו, כי תסביך-אבירן מסלף שיקול דעתו בכל עניין, כקטן כגדול (אגב, הוא מפציר בי בכל לשון למחוק את ״שואפי הדמים״, ולא אכפת לי).[6] לעומת זה יחיאל אומר, כאילו, לנסות למזג את שני הנוסחים. כשלעצמי הייתי מסכים בהחלט לנוסח אבירן כמות שהוא ומניח לכם לשלב בו משהו משלי אם תמצאו נקודות חיוניות. יותר שאני שוקל יותר אני משתכנע שהמוצא הנוח הוא לא להיכנס כלל לאותה פרשה המחייבת הליכה על חבל מתוח ולהסתפק בהתנערות הברורה מהפורשים.

5. הספקתי לשכוח את שלושת התירוצים אשר נתתי בפי הרב הכרמלי.[7] זכורני רק נקודה אחת, שאינה תירוץ כלל, אלא עצה: לא להתבייש במו״מ אלא להתפאר בעמידתם האיתנה של שליחינו בו. כך נהגה, לשמחתי, פזית, ולא הפסידה.[8] וחזקה עליכם שתנאימו[9] את לפידות השבת באותו הכיוון. ומותר גם קצת דלף מאורגן ומחושב מאחורי הפרגוד לעלונים שלנו.

6. על שום מה מרעיבים אותנו מכל חומר בחר? מדוע אין כורכים צרורות בכרזות? ובכלל, הן דברי דפוס מותרים ואפשר לצרף לעיתונים מודעות וכרוזים וכרזות כיד המלך. אנא, דאג, ומייד. וקודם כל - השייך לנו [למפא״י].

7. לאחר שהתבררה פרשת הלָבוש אזרחית - איזה טמטום! ממש מעשה בשור הבר שפרץ לחנות של חרסינה. הנני לשאול יד מי הייתה בניתוק חוטים וחיבולי תחבירים.[10] זאת רק לדעת. אגב מה ידוע לנו על הידוע לשלט בדבר הלָבוש אזרחית![11]

8. בפרטיכל הישיבה של יום א' [של הנה״ס בי-ם] יש החלטה לפנות לשלט בדבר העברה מהמשולש. שוב למען דעת, מה פירוש ״לפנות״ בימינו? מי הפונה ואל מי?[12]

9. עניין צדדי: לשעבר נהגנו לשגר מורי ערבית למשקים צעירים ונידחים. לימים ביטלנו שיטה זו וקבענו במקומה הדרכה והכשרה במרוכז ליחידים נבחרים. כיום, עם הפֶלֶש תימנה,[13] עלינו לחדש כהוראת שעה את השיטה הקודמת למחצית שנה או שנה. עכ״פ יש לשגר סגל שיעבור הנקדים, יתהה ויחוֶוה. (שמעי, מיכאל, מרים? עם זרובבל?)[14] שמעתי כי בנבטים ידענים גדולים, חניכי בבל [עיראק]. שמא אפשר להסתייע במי מהם במקום להיזקק לבאי חוץ? אך קודם כל בירור וגילוי דאגה.

 

*

23/10 בבוקר

בושתי ממברקו של ש״ל ב״דבר״ ״על הימים הקרובים ממש״[15] מה מאלץ לפרסם דברי הבל כאלה?

 

 

כאן ייכנס בעתיד צילום הכרזה

כרזת מפא״י לבחירות לקונגרס הציוני הכ״ב, אוקטובר 1946

 

הערות:


[1] ר' מס' 223 סעיף 4.

[2] השיחות הלא-רשמיות בלונדון.

[3] את הנוסח שהציע לגילוי הדעת מטעם הסוה״י הבריק ב״ג לג״מ ב-22/10/1946 (אביזוהר/לקראת, עמ' 218-217). בסעיף 4 כתב כי חובה לחשוף את פעולות הטרור של ״הפורשים״, המלוות

״ברצח וביזה [---] מסלפות את אופי ציבורנו, מסייעות בכך למשטר הסה״ל ומחזקות את אויבי הציונות והעם היהודי. ההנהלה פונה ליישוב לבודד קבוצות טרוריסטיות אלו ולשלול מהן כל עידוד וסיוע״.

[4] שתיקה (לפי ״לך דומיה תהילה לאלוהים בציון״, תהילים ס״ה 2).

[5] ז״ש כתב ב-22/10/1946 כי, כדרישת מ״ש,

״לא ראה איש הצעת הנוסח למצומצם, אבל שניים שראוהו, והם פזית ודתן, מאוד לא מקבלים ההיענות לדרישת ההכרזה [מצד מה״מ] שבנוסח. נראה להם כי קו יחיאל נכון הפעם״ (ר' מס' 256 סעיף 2).

[6] בנוסח גילוי הדעת שהציע, הגדיר מ״ש את פעולות ״הפורשים״ כ״השתוללות שואפי דמים״.

[7] ב-22/10/1946 כתב ז״ש כי מ״ש ״ביקש להפריח שלושה תירוצים לירידה הצפויה של פיזל בבחר. מסר בעל פה ע״י הרב מהכרמל״. אפשר ש״הרב הכרמלי״ הוא ״האורח״ בלטרון הנזכר במס׳ 253 סעיף 1.

[8] במושב מועצת מפא״י ב-16/10/1946 הרצתה ג״מ על ״המצב הפוליטי בציונות״. בדבריה הדגישה כי

״עמדת חברי הנה״ס בשיחות המתנהלות עכשיו בלונדון היא לכבוד לעם ישראל [---]. זוהי מערכה ממש ולעמוד בה בכבוד בתור יהודים גאים זה הרבה יותר קשה מאשר לכתוב מאמר נגד השיחות״ (ר׳ ״דבר״ 21/10/1946).

[9] קפלן נאם באסיפה פומבית מטעם מפא״י בשבת 26/10/1946 בת״א. בדבריו שם סיפר על המערכה המדינית בלונדון, משם חזר זה עתה,

״וקבע בעובדות כי המו״מ של הסוכנות עם נציגי בריטניה הנחיל כבוד רב לתנועה הציונית ולהנהגתה שמפא״י אחראית לה״ (ר׳ ״דבר״ 27/10/1946).

[10] ניתוק קשרים עם הבולשת ותמרוני ניסוח בפרסום הפרשה.

[11] מ״ש נדרש להריגת קצין המשטרה הבריטי ברוס, שבוצעה בהוראת ז׳ שפר ועוררה ביקורת של ז״ש (ר׳ מס׳ 255 סעיף 4). ז״ש השיב ב-24/10/1946:

״חוששני שפרשת הלבוש אזרחית ידועה לשלט כתוכנה. סבורני כי לא יעשו מזה עניין כדי לא לקלקל המשחק הגדול [השיחות בלונדון] שלפידות מסר עליו בביקור [בלטרון ב-23/10/1946]. אנשי אחז רוגזים על שנמנע פרסום רשמי [מטעם ה״הגנה״] אף כי לא נמנע לגמרי כידוע״

(״קול ישראל״, תחנת השידור של ה״הגנה״, הודיע ב-22/10/1946 כי ברוס הוצא להורג ״בעוון עינויים של אסירי ביריה״; בעלון הפלמ״ח חוברת 47/46 סופר על הוצאתו להורג בידי חוליה של אנשי פלמ״ח).

[12] ז״ש השיב במכתבו הנ״ל, שפרסום ההודעה על הפנייה בדבר העברת המעפילים מקפריסין הייתה יוזמה של דובר הסוה״י ״ותו לא״.

[13] הקמת 12 הנקודות בדרום.

[14] אנשי האגף הערבי של הממ״ד: שמעי - שמעוני; זרובבל - עזרא דנין. מיכאל ומרים לא זוהו.

[15] במברק מאת ש' לוונברג, סופר ״דבר״ בלונדון נאמר:

״בחוגים פוליטיים פשטו היום שמועות, כי מנהיגים יהודים העצורים בלטרון ישוחררו בקרוב, אולי בימים הקרובים ממש״ (״דבר״ 2/3/1946).

 

העתקת קישור