259
אל:
זאב שרף, ירושלים
22/10/1946
(העתק
במכונת כתיבה)
להדו שלומותי,
1. היום בהגיע שפעת הדואר נשמנו כולנו לרווחה ומצב הרוח עלה כזיקוק.
משמע שלא כצעקתה, אך עוד נראה איך ייפול דבר בימים הקרובים. נראה שהקצף על נשר יצא
לא מתוך חשד סתמי וכללי אלא בגלל עבירה מסוימת והיא מכתב שקיבל לידו להעביר
למומחית לענייני מזונות[1] בשאלת תפריטנו. הממונה כאן נוטה אליו חסד וכנראה ישתדל להסדיר. ייתכן
אפוא שהכל על מקומו יבוא בשלום ומשטר הניסים והנפלאות יישאר על מכונו.
2.
בשאלת גילוי הדעת נשארתי בדעתי. [הוה״פ] המצומצם ממילא חייב דיבור באוזני הציבור.
דיבור זה לא ייתכן בלי הערכת המעשים האחרונים [של נציגי הנה״ס בפריס ובלונדון].
הערכת אלה, לדעתי, קשה בלי הארת כל הפרשה.[2] אין כמעט
תקווה שסעיפים אלה יספקו [את הבריטים] ויביאו לידי התרה, אך אם הצד שכנגד יראה בהם
פתחון פה [לדחיית תביעותינו] - מה הפסדנו כל זמן שלא אמרנו דבר הפסול לגופו.
3. אבל עכשיו בידיכם נוסח אבירן וממילא הוא הבסיס. והנה בו סעיף מפורט
וחריף נגד הסוטים [״הפורשים״],[3] אך דומייה
תהילה[4] לקו
[הפעולה] וכל הכרוך בו. אני מוכן לקבל נוסח זה. והנה טענתכם שלא ייתכנו בגילוי
הדעת דברים שישתמעו כהיענות לדרישת הכרזה מצד השלט,[5] חלה בדיוק באותה מידה על סעיפו האחרון של נוסח אבירן. אין כל קשר
מוכרח בינו לבין [הסעיפים] הקודמים, אין הוא כלל מחויב המציאות. לפי עיקר תוכנו של
המסמך הוא בהחלט יוצא דופן, רכוס בסיכה. עכ״פ ברור, כי השלט יראה בו ניסיון מצדנו
להיענות לדרישתם (וגם להשתמט, אגב היענות), ובכ״ז הנכם רואים כי אבירן עומד עליו
כסעיף עיקרי.
4.
אילן בוחר בנוסח שלי כבסיס, אך לדידי אין להביא ראיה ממנו, כי תסביך-אבירן מסלף
שיקול דעתו בכל עניין, כקטן כגדול (אגב, הוא מפציר בי בכל לשון למחוק את ״שואפי
הדמים״, ולא אכפת לי).[6] לעומת זה
יחיאל אומר, כאילו, לנסות למזג את שני הנוסחים. כשלעצמי הייתי מסכים בהחלט לנוסח
אבירן כמות שהוא ומניח לכם לשלב בו משהו משלי אם תמצאו נקודות חיוניות. יותר שאני
שוקל יותר אני משתכנע שהמוצא הנוח הוא לא להיכנס כלל לאותה פרשה המחייבת הליכה על
חבל מתוח ולהסתפק בהתנערות הברורה מהפורשים.
5.
הספקתי לשכוח את שלושת התירוצים אשר נתתי בפי הרב הכרמלי.[7] זכורני רק
נקודה אחת, שאינה תירוץ כלל, אלא עצה: לא להתבייש במו״מ אלא להתפאר בעמידתם האיתנה
של שליחינו בו. כך נהגה, לשמחתי, פזית, ולא הפסידה.[8] וחזקה עליכם
שתנאימו[9] את לפידות
השבת באותו הכיוון. ומותר גם קצת דלף מאורגן ומחושב מאחורי הפרגוד לעלונים שלנו.
6.
על שום מה מרעיבים אותנו מכל חומר בחר? מדוע אין כורכים צרורות בכרזות? ובכלל, הן
דברי דפוס מותרים ואפשר לצרף לעיתונים מודעות וכרוזים וכרזות כיד המלך. אנא, דאג,
ומייד. וקודם כל - השייך לנו [למפא״י].
7.
לאחר שהתבררה פרשת הלָבוש אזרחית - איזה טמטום! ממש מעשה בשור הבר שפרץ לחנות של
חרסינה. הנני לשאול יד מי הייתה בניתוק חוטים וחיבולי תחבירים.[10] זאת רק
לדעת. אגב מה ידוע לנו על הידוע לשלט בדבר הלָבוש אזרחית![11]
8.
בפרטיכל הישיבה של יום א' [של הנה״ס בי-ם] יש החלטה לפנות לשלט בדבר העברה
מהמשולש. שוב למען דעת, מה פירוש ״לפנות״ בימינו? מי הפונה ואל מי?[12]
9.
עניין צדדי: לשעבר נהגנו לשגר מורי ערבית למשקים צעירים ונידחים. לימים ביטלנו
שיטה זו וקבענו במקומה הדרכה והכשרה במרוכז ליחידים נבחרים. כיום, עם הפֶלֶש תימנה,[13] עלינו לחדש
כהוראת שעה את השיטה הקודמת למחצית שנה או שנה. עכ״פ יש לשגר סגל שיעבור הנקדים,
יתהה ויחוֶוה. (שמעי, מיכאל, מרים? עם זרובבל?)[14] שמעתי כי
בנבטים ידענים גדולים, חניכי בבל [עיראק]. שמא אפשר להסתייע במי מהם במקום להיזקק
לבאי חוץ? אך קודם כל בירור וגילוי דאגה.
*
23/10 בבוקר
בושתי
ממברקו של ש״ל ב״דבר״ ״על הימים הקרובים ממש״[15] מה מאלץ
לפרסם דברי הבל כאלה?
כאן ייכנס בעתיד צילום הכרזה
כרזת
מפא״י לבחירות לקונגרס הציוני הכ״ב, אוקטובר 1946