265

אל: זאב שרף, ירושלים

28/10/1946

(העתק במכונת כתיבה)

לדתן שלומות,

הערב מסתיימים ארבעה ירחים.

היום - בסימן הבחירות [לקונגרס הציוני]: מכל המקומות המעורבים, [לטרון] ודאי אחד השקטים ביותר בכל הארץ, אם לא השקט ביותר. הצביעו 87%, בס״ה 337, בהם 106 שקליהם בידיהם, 105 שוקלים בלי שקלים, 126 אשר לא שקלו.[1] לפי הרשימות בסה״כ: א 40, ב 2, ג 243, ה 1, ו 6, כ 3, כב 10, לא 1, לג 1, ע 4, צ 1, ש 2, ת [2],17 השאר ריקים (בקרב 126 שלא שקלו יש 94 לגימל, 11 לאלף, 6 לתו). מאנ״ש, בלי הוותיקים,[3] הצביעו 23 אלף, 9 תו, 2 שין, אחד ריק. הוותיקים הוסיפו 6 אָלֶף ואחד צדי (הצדי היחיד במחנה כולו!). הווה אומר שמחוץ לאנ״ש הצביעו במחנה הכללי [לטרון ב'] 11 בעד אלף ו-8 בעד תו. דעת נאמני אלף בקרב אנ״ש היא שאלמלא שלוש שיחותיו של ישן, שעברו במתיחות ובעניין שלא ייתכנו למעלה מהם, היה רוב אנ״ש, ואולי רוב גדול, בעד תו. בעל הברכה מצטער לאחר מעשה שלא ירדנו למחנה הכללי ובפינו בשורת אלף - הוא בטוח משום מה שהיינו רוכשים כמה עשרות.

בעל הברכה מכחיש בכל לשון של הכחשה כי סיפר לרופא על כבלים.[4] שום כבלים לא הובאו ושום מחזה דרמטי לא נתקיים. אלא מכיוון שהנוהג הוא להוביל את הטעונים ריפוי מחוץ למחנה כבולי יד ולעתים גם כבולי רגל, הודיע בעה״ב, בבקשו רישיון, כי לא ייסע כבול. בהינתן הרישיון הודיעוהו כי אכן לא ייכבל. זאת סיפר בעה״ב בפתק לבעל-סימה,[5] והוא המקור.

נתמלאתי קנאה עד מוות (לפי הכתוב - קשה כשאול קנאה) בקראי על הופעתך בנען [באסיפת בחירות]. מי יתנני!

ועדיין אני סבור כי המפלגה לקתה הפעם בתסביך נחיתות שאפשר היה להימנע ממנו.[6] אלא ייתכן כי זווית הראייה מכאן מטעה.

שלום לך ולכל.

אחיעד

 הערות: