256
אל:
זאב שרף, ירושלים
20/10/1946
(העתק
במכונת כתיבה)
לדתן שלומות,
1. הדואר נתחדש הערב )ז״א
מחר). תיעשה התאמצות לא לכתוב יום יום ולצמצם את חוג המקבלים.
2.
היה לנו ויכוח שלם, בקרב חמשת המפא״ים,[1] ז״א בלי
אילן, בשאלת גילוי הדעת.[2] הקצוות הפעם
יחיאל ואני. יחיאל משראה את התנאי-שאינו-תנאי-כאילו [של מה״מ] על גילוי דעת מצדנו
- חפו פניו. ברי לו שהדבר לא ייעשה ולא יוכל להיעשות - לא ייתכן להציע לוה״פ
להוציא גילוי דעת אך ורק לשם ההתרה. זו תבוא ללא כל תנאי או לא תבוא כלל. למעשה
הוא מניח שלקראת השיחות בדצמבר[3] יתירו גם
בלי גילוי דעת, משמע שההתרה תידָחה עוד לחמישים יום בערך. לעומתו טענתי כי הוה״פ
חייב ממילא גילוי דעת לציבור. היו שיחות, גרמו מבוכה ועצבנות, פורסם שנסתיימו
וחוזרים להגיש דו״ח לוה״פ והוא יפסוק - הרי שהוא חייב לפסוק ולהשמיע דברו בפומבי.
יקראו לזה גילוי דעת, או סתם החלטה, אין זה מעלה ומוריד - העיקר הוא כי משהו מוכרח
להתפרסם. אם כך, אין כמובן לומר מילה שיש בה איזה פסול שהוא מבחינה מדינית ושלא הייתה
נאמרת בשום פנים אילולא מעצרנו. מבחינה זו - כאילו לא בא מעצרנו לעולם כלל. אך
במסגרת זו אין בשום פנים להתעלם ממעצרנו ואם אפשר לכוון את הניסוח שיהא מסייע
להתרה, מבלי לפגוע בסייג המדיני העקרוני - מצווה לעשות זאת. מראש אמרתי כי החיים
והמוות ביד הלשון ואני מוכן לנסות מזלי בהצעת נוסח.
3. שאלה
שנייה שנתעוררה - מפא״ית גרידא וטכסיסית, לרגל הבחירות [לקונגרס הציוני]. כולנו
נוטים לדעה כי מוטב לפרסם את ההודעה לאחר הבחירות ולא לפניהן - במה דברים אמורים, אם
אפשר להשיג לכך הסכמת הוה״פ בשלום ובכבוד, ז״א שהאופוזיציה לא תעשה מעצם דחיית
הוצאת גילוי הדעת קרניים לנגח במידה שיצא שכר בהפסד. נימוק לדחייה יכול לשמש הצורך
להימלך בנו. דבר זה ייאמר לוה״פ ע״מ שיישאר כמוס, אלא אם כן יש בדעת לפידות לבקש רשות
לראותנו.[4] אם קו זה
יתקבל, כי אז כנס יום ד' יהיה רק שמיעת הדו״ח ויפורסם שקבלת החלטות נדחתה לשבוע
הבא, נאמר ליום ג'. אבל גם אז צריך יהיה לדאוג שהעמידה התקיפה בלונדון תגיע לפרסום
ותסתום פיות מקטרגים.[5]
4.
בינתיים חיברתי הנוסח והרי הוא בזה [מס' 257]. יחיאל ואילן טרם ראוהו, כי הם שקודים על
השחמט כל ערב וכל הערב. לכן ייתכן שאריץ בדואר הבא תיקונים והערות. לע״ע הערות
צפוני ובעה״ב [בעל הברכה]: הוא מציע להשמיט לגמרי סעיף 5 העלול לגרות
- אין מכריזים מראש שלא יהיה שקט. בעל הברכה מציע לשנות את סדר הסעיפים בעמ' 2: 7 ,5, 6, 8, ואפשר הצדק
איתו.[6]
5. בהנחה
שלפידות יגיע ביום ב' או ג' [ב-21-22/10/1946], רצוי בתכלית שהדוור יביא לנו ביום ג' את אשר
בפיו, גם אם יהיה צורך לשם כך לעכב אותו עד לשעות אחה״צ. לעומת זאת רצוי לנו שדואר
יום ד' מכאן יגיע בשעה מוקדמת ולכן על הדוור להקדים מאוד ביום ד', גם אם בגלל כך
לא יספיק להביא את כל המזונות ושאר חבילות. אנא שקוד על הסדרת התחבורה בשני ימים
אלה.
6.
אחד הדברים שעלינו לדעתם, ומוטב שעה אחת קודם - יחס אבירן לסיום [השיחות] ולעניין
גילוי הדעת.
7. תמסור
כמובן כל זאת מייד לפזית. אולי לא כדאי להראות את הנוסח לשום איש אחר עד שיבוא
לפידות - שמא אין הוא קולע כלל ומוטב לגנזו. אם תודיעני ביום ג' שהנוסח הזה עתיד
לשמש בסיס, אמציא ביום ד' נוסח אנגלי. זה במקרה שלא תהא ברירה - או שימצאו כי מוטב
שישיבת יום ד' תחליט ותפרסם. אסיים בזאת.
8.
בבוא לפידות מסור לו ברכתי האישית על התוקף[7] ועל
הסבלנות. וכן ברכה לביצוע [יישוב] הנגב בהיעדרו.