247. אל: זאב שרף, ירושלים - 13/10/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  247. אל: זאב שרף, ירושלים - 13/10/1946

247

אל: זאב שרף, ירושלים

13/10/1946

דתן,

 

1. אחרי שנתקבלה האיגרת מפי קצין הזהירות[1] החלטתי להפסיק המשלוח הרגיל לשבוע ימים,

ראשית, כדי להעמיד תריס בפני תקלה אפשרית,

ושנית, כדי לטלטל את אנ״ש, בפנים ובחוץ, מתוך שאננותם המכשילה.

החלטתי נתקבלה על דעת הכל, בלי או עם קצת ריטון - בעצם לא על עצם ההפסקה, אלא על אופייה החותך. ובכן מעתה כל הכלים[2] צריכים להיות אטומים, אין מוכנס ואין מוצָא משני העברים, אך להמתקת חיינו יותן בפח תקציר אלי בתוספת משהו דחוף וחשוב לאחרים אם מהמשפחות או מהמוסדות. יש להודיע למשפחות, לכולן, לרבות אחוזה, שקמונה וקוּמי, כי לא חלה שום החמרה במשטר [במחנה] אלא מרצון גזרנו על עצמנו נזירוּת, למען בריאותנו. יש להנהיג ריכוז חמור של הקבלה והמשלוח. אם מישהו יביא משהו יש לחקור מידת הדחיפות והחשיבות. יש להודיע לצמוד בשם יחיאל על ההסדר החדש. אם יהא למזכירם משהו חשוב ודחוף להודיע - ימסור לך. הוא הדין לגבי פזית. פתק קטן, חיוני, אפשר תמיד לצרף. אם יגיעו פתשגנים ארוכים, אזי או לגנוז לעת מצוא, או להוציא רק צימוקים. ייתכן שאקל על עצמי כאן בעסקי ציבור, אך לא לגבי המשפחה [הממ״ד], כי כאן העמיתות מחייבת. והעיקר: את המרץ שיתפנה מההשתמרות יש להוציא על התחקוּת על צעדיהם - מה הם נוברים למצוא.[3] נעשה זאת גם כאן.

2. אני שולח הצעת [מאמר] ראשי לפ״פ.[4] תן לדפנה [טרבור] להעיף עין ואולי גם לאביתר. חוששני מפנחס [ליאו כהן], פן יפרום לפי התפָרים ויתחיל לגזור אחרת ולתפור מחדש. אם ידפיסוהו - רצוי בתכלית מייד.

3. מדוע לא באה ההכחשה בדבר פגישתי עם הרצוג? אני מבין עכשיו שהוא עצמו באמת היה כאן אך לא ראה איש. אבל הן עובדה היא שלא נקראתי לראותו ולא ראיתיו ולמה אין מעמידים עובדה זו על אמיתה?[5]

4. מסור לצפורה שמא תחטוף הזדמנות זו ותפרוש לנוח?[6] לכתחילה חשבתי כי המשפחה תבוא לבקרני ביום ו' איסרו חג, אך אם צפורה תיסע לאיזה מקום לא נורא אם יידחה הביקור.

5. אני מניח כי את תוצאות פֶגֶש מחר נדע רק ביום ד'.[7]

6. אני בעד ה״ב אם סמוך להשטה ובלי טַבֵּע אנוש.[8]

7. שילחו לנו את שקלינו.[9]

 

שלום,

א.

 

14/10/1946

גם היום תודתנו [על ברכות ראש השנה] בעלונים איננה![10]

מחזק כלוא בביתך.[11]

שלח מייד המאמר לתעודתו, מועתק.

 

*

העיקר הוא זה: הוראותינו אינן דופקות. קבענו מסמרות ביחס לשבועונים האנגלים ואמרנו:

רק [Econ’ist [Economist], Trib [Tribune], N.S. [New Statesman. והנה היום זוכינו נוסף על שלושת הנ״ל, שוב בשני עיתוני יום א', אשר בפירוש כתבנו שאי אפשנו[12] בהם, וכן Spectator ,Time & Tide. מה פשר? לעומת זה ביקש ד. [הכהן] Illustrated London News ודווקא זה לא נתקבל.

א.

הערות:


[1] נראה שאיש ה״הגנה״ הממונה על הברחת הדואר הזהיר מפני תקלה אפשרית.

[2] מכלי המזון ששימשו להברחת המכתבים.

[3] ר' מס' 234 הע' 11.

[4] המאמר פורסם ב-15/10/1946 (מס' 250).

[5] בעיתוני 11/10/1946 פורסם שהרב הראשי הרצוג ביקר לרגל החג במחנה העצורים בלטרון ונפגש עם מ״ש. כתוצאה מבקשת מ״ש הודיעה המחלקה לעיתונות ולהסברה של הוה״ל, כי אין כל יסוד לידיעה זו (ר' ״הצופה״ 15/10/19).

[6] לרגל ההפסקה במשלוח המכתבים, ב-12/10/1946 כתב מ״ש לרעייתו, כי נראה לו שמעצרו יתארך ועל כן

״גם את מוכרחה להסתגל בלבך למשטר של חיים בלעדי - כמה שתארך הפרידה. וקודם כל עליך לנוח, זה לא נורא אם תחול הפסקה בקשרי יום יום״ (שרת/מאסר, עמ' 345).

[7] מדובר בפגישת ועדת המשנה הבריטית-יהודית לעניין וש״ע, שנועדה ליום ב׳ 14/10/1946, אך לבקשת הבריטים נדחתה ל-17/10/1946 (תעודות א', עמ׳ 687; על הפגישה באותו יום ר׳ שם, עמ׳ 696-691).

[8] מ״ש משיב על מכתב ז״ש 13/10/1946 בנושא החבלות באוניות הגירוש, שם נאמר:

״בעניין ה״ב הכוונה להכנות במקרה של חזרה על שילוח שקמונה ולא לעשייה מיידית. השאלה לגופו של עניין נשארת - עם כל הקשיים שבדבר - הן או לאו״ (ר׳ מס׳ 241 הע׳ 3).

[9] כדי לאפשר השתתפות בבחירות לקונגרס הציוני הכ״ב, שנועדו ל-28/10/1946.

[10] ז״ש השיב ב-14/10/1946 כי דברי התודה כבר פורסמו בכל העיתונים למעט פ״פ, ״והדבר יתוקן״.

[11] תשובה לז״ש שכתב: ״אקצר היום כי חטפתני צינה ונשארתי היום בבית״.

[12] ארמית: איננו רוצים.

 

העתקת קישור