246

אל: וולטר איתן,[1] ירושלים

מוצ״ש 12/10/1946

 (אנגלית)

א. יקר,

פתקך השני נענה רובו בשלי, אך השניים הצטלבו. אתה מצטט משפט מסוים. תשובתי: על דא קא בכינא.[2] זה היה לא שקול, סתם נזרק ללא הבנת ההשתמעויות. אשר לצווחת ננסי. קשה לראות מדוע מה שטוב לאלבניה ולע. ה. [עבר הירדן] אינו טוב ליהודה, אבל בהנחה שהקשיים הפסיכולוגיים בלתי פתירים, יתרכזו בהחלט ב״שליטה על העלייה״ (״להם האחריות המוחלטת לקליטת העולים - תינתן להם הסמכות לווסת את העלייה״) ועל ״מושב במשפחת האומות״. 2+2=4, אבל אם נקל יותר להחדיר לראשם של ילדים בוגרים רק 2+2 מבלי לגלות שזה 4 - כי אז אני אומר אדרבה! אנא, הַזהר אותה נגד ריצה אחר טיפוסים מפוקפקים כמו ק. ל.! חוץ מזה אני מאחל לה להיות חזקה וברכות לבביות לה ולוו. ד. וכן למ. (ידידו של הרי). אותו דבר בחזקת n לך.

הערות: