242

אל: פנחס ליאו כהן, ירושלים

מוצאי א' סוכות תש״ז, 10/10/1946

(העתק במכונת כתיבה)

פנחס יקירי,

קודם כל ברוך בואך ושלום וברכת גמר חתימה טובה לך לאחר מעשה - לך ולכל ביתך.

שימחתני מאוד בשדרך המהיר אלי מייד עם בואך.[1] כל החברים העריכו מאוד את הידיעות ואת בהירות הרצאתך. כולנו מצפים לדו״ח המובטח על המצב מע״ל.[2]

ידעתי כי הדרישה הנמרצת מכאן שתפסיק פעולתך שם [בארה״ב] ותחזור הייתה לך למורת רוח, באשר מצאה אותך דווקא בשלב שהיית משוכנע בו בפריון עבודתך ובסיכויי הצלחתך. אבל לא ראינו כל עצה אחרת נוכח ההכרח הקבוע במסמרות להגיש דו״ח מדיני מירושלים לקונגרס הקרוב. אתה נותן בזה את הדין על מעמדך במוסד. בימים כתיקונם אני עושה את המלאכה מהחל ועד כלה. עתה שאינני - אתה הקרוב לחלל בתוקף היותך מזכיר [מדיני]. אין אסיפת בעלי מניות בלי מאזן - שום תירוץ לא יתקבל על היעדרו. כך אין קונגרס בלי דו״ח.

אין לך ברירה, ידיד יקר, אלא לשנס מותניך ולגשת בלי כל דיחוי למלאכה. עליך להתרכז בה בלבד, לא לשעות לשום עניין אחר עד אשר תסיים. ראה השבעתיך! כבר כתבתי לחברים שיכינו לך את הדו״ח שמסרתי בכינוס לונדון:[3] יש בו חומר רב לעבודתך וגם מסגרת וכיוונים.

לכל שאלה שתשאל ועצה שתבקש - הריני לרשותך. הדו״ח אינו מוכרח להיות מפורט ביותר - די לעמוד על עיקרי הדברים ובקיצור, אך העיקר הוא להבליט את הדברים העיקריים.

שלך בכל לב,

אחיעד

הערות: