241. אל: זאב שרף, ירושלים - 10/10/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  241. אל: זאב שרף, ירושלים - 10/10/1946
כותרת משנה  העתק במכונת כתיבה

241

אל: זאב שרף, ירושלים

10/10/1946

(העתק במכונת כתיבה)

 

לדתן שלום,

 

1. דומה שהידיעות שהגיעו על מהלך השיחות אצל בל מיישבות כמה קושיות ומשקיטות כמה דאגות, ומכל מקום - הידיעה על סיומן מחסלת לע״ע את הבעיה.[1] התינוק עכשיו על זרועותיו של ק-ג' [קריץ׳-ג׳ונס] ידידי ונראה מה יעשה בו.

2. לשאלת פזית בדבר ה״ב[2] הרי ברור שבמצב שנוצר אין עכ״פ לעורר שאלה אלא באם יתחדש משהו: כלי [ספינת מעפילים], לכידתו, העברתם [לקפריסין] וכו׳. לאחר שעבר זמן כה רב יתקבל כל מעש לא כתגוב[ה] אלא כתְגר. זה גם אלמלא חוות הדעת על חוסר האפשרות המעשית.[3]

3. הצעת אחז על רגם - סתם טירוף.[4]

4. מסכים לקו עצתך לניצן בדבר השתתפותו בכנס.[5]

5. ידיעות שנתקבלו כאן על קו לן מטילות ספק רב בסיכויי הצלחה כלשהם בדרך השידול והשכנוע.[6]

6. בדבר הכנס, רצוי שכל המתאכסנים [העצורים בלטרון] מסוג ידוע ייכָללו ברשימת הבחר: איש קוּמי, בעל הברכה, דוד זעירא.[7] מי יודע אם לא תמלאנה תוצאות הבחר תפקיד בהתרה.

7. הצעות צפוני:

א) פעולה נגד טשטוש משפטו של הקצין שהרג יהודי בת״א. פנייה מהצמוד או מע[יריית]ת״א, או שאלה בעיתונות - מה קרה? לית דין?[8]

ב) המטמון באמתחתו של וולש. פנייה של הת׳ בעלי תעש[ייה] או של איזה איגוד משלמי מיסים: מהו סכום זה? שמא של הרשות? כי אז להכניסו לאוצר ויוקל על אחרים. מסור לאבודן.[9]

 

בזה [נספחות]:

1) איגרת לגיס; [10]

2) איגרת לפנחס [ליאו כהן];[11]

3) הערותי למצע[12] - דחוף!;

4) תרשומת של ש״ל, לפי בקשתי, על מה שסיפר לו ס-ר בשעתו בדבר טכסיסי[13];double crossing אולי כדאי לשאול את ד״ר י-ן,[14] ידידו של הָרָי בת״א,[15] אם הוא מוכן להעלות על הכתב, גם אם לא יחתום, מה שסיפר לו על חקירתו הוא באותו עניין, למשמרת.

 

לחוד שדר לגרי על ידי. נספחות אף לו.

 

לגרי שלום,

1. בקש נא מדודיק בשבילי טופס של החיבור המשותף שלו ושל בריל ז״ל - מילון מילות היסוד של העיתונות הערבית.[16]

2. שים לב: יש אביחי ויש אחיעד אך אין כאן אביעד.

3. המפה[17] (מוטב לסמן על טופס רגיל של מפת 1:250,000, 2 Sheet) מסור בידי השליח נשר. יסמנו [הנקודות] הקודמות בצבע אחד והחדשות בצבע אחר, שניהם מובהקים.

א.

 הערות:


[1] הכוונה להפסקת וש״ע עד אמצע דצמבר 1946. דיוני ועדת המשנה, שאליה הועברו השיחות הלא-רשמיות בדבר השתתפות היהודים בוש״ע (ר׳ מס׳ 230 הע׳ 9) הסתיימו ב-18/10/1946 ללא הסכמה (תעודות א', עמ׳ 705-703).

[2] במכתב 9/10/1946 הביא ז״ש את בקשת ג״מ לחוות דעת מ״ש אם ראוי שהנה״ס בי-ם תקבל על עצמה אחריות לשנות את הוראת ב״ג האוסרת פגיעה באוניות הצי הבריטי, שכן לדעתה ״אין דבר אחר״ (ר׳ מס׳ 230 הע׳ 16).

[3] ז״ש דיווח במכתב 9/10/1946, כי שפר, ממלא מקום הרמ״א, חיווה דעתו ש״ה״ב נתון עתה בקושי רב״.

[4] במכתבו הנ״ל דיווח ז״ש, כי שפר שאל

״האם להשתמש בממטרות הכבדות [מרגמות 3 אינטש] ולהמטיר את המבוא״,

כלומר להפגיז את פתח נמל חיפה במקרה שהבריטים יחזרו לשַלח מעפילים לקפריסין.

[5] עוד דיווח ז״ש, כי ניצן שאל לעצתו

״האם ללכת לכנסיה״ (הקונגרס הציוני), וכי יעץ לו ״שילך, שכן לא טוב אם יותר מדי הכרעות בעניין המיוחד [ה״הגנה״] יהיו תלויים בדעת הבוער״.

[6] לח״י הודיע כי לאחר שה״הגנה״ הסתלקה מהמאבק המזוין, יוסיפו אנשיו לפגוע בבריטים ללא הפסקה (ר׳ לוחמי חירות ישראל ב', עמ׳ 233). הסוה״י וה״הגנה״ ניסו להשפיע על לח״י להימנע מביצוע פגיעות לפחות בעת התכנסות הקונגרס הציוני (ז״ש במכתבו הנ״ל).

[7] שטנר, הכהן, אדירי (שינקרבסקי), הוצבו ברשימת מפא״י לבחירות לקונגרס במקומות 7-5.

[8] ב-19/6/1946 הרג לויטננט וודוורת בירייה את עמרם רוזנברג, עובר אורח בת״א (״הארץ״ 20/6/1946). וודוורת הועמד לדין צבאי באשמת רצח בכוונה תחילה אך זוכה מאשמה זו ונמצא אשם בהריגה. בית הדין הודיע כי עונשו של וודוורת יפורסם רק לאחר אישורו בידי מפקד הצבא הבריטי בא״י, אולם וודוורת הועבר לאנגליה באמתלה שלקה בהתקף עצבים ופסק הדין לא פורסם כמובטח (״הארץ״ 22/8/1946 ו-1/10/1946; ״דבר״ 14/10/1946).

[9] על עניין זה ר' מס' 224 הע' 6. ב-21/10/1946 השיב הורוביץ:

"הממשלה מכחישה את קיום המטמון בכלל ולכן אין כל אפשרות לפעול בדרך זו".

[10] האיגרת לאביגור לא אותרה, אך ממכתב ז"ש מ-9/10/1946 מתחוור כי מ"ש ביקש בה להשפיע על אביגור לחזור בו מסירובו לקבל לידיו את תפקיד הרמ"א של ה"הגנה", שכן

"ברור לחברים רבים שהגיס הוא כיום המוהיקן האחרון בעל סמכות מוסרית שאינה ניתנת לערעור".

[11] מס' 242.

[12] את מצע מפא"י לקונגרס הציוני הכ"ב חיבר ב"ג בפריס (ר׳ אביזוהר/לקראת, עמ' 154). למקרא המצע חיבר מ"ש שני מסמכים:

"הצעות לתיקוני לשון וסגנון" ו"הצעות לתיקוני תוכן", וציין בסופם כי הערותיו באו "אך להסב תשומת לבכם לתיקון. אין הכוונה שתופענה בנוסח שהתפרסם".

לדוגמה, באחד מתיקוני התוכן התייחס לסעיף 8 במצע, שבו קרא ב"ג ל"התקשרות ידידותית עם כל העמים המדוכאים", וכתב:

"אני מציע להשמיט את 'העמים המדוכאים', כי איני יודע מי הם. ודאו לא הודו, שבה נהרו ראש השלטון וגנדי מוכן להיות משנה למלך. ואילו המרונים והכורדים, הרי למענם בלבד לא כדאי לחדש את הקטגוריה. די אם נאמר: 'קשרי רעות ועזרה הדדית עם תנועות שחרור שעיניהן לחירות לאומית וקדמה חברתית והן מכירות בזכותו של העם היהודי לעצמאות במולדת' " (אצ"מ S 25/10014).

רבים מתיקוני מ"ש, לרבות המובא לעיל, הותקנו במצע (ר' עיקרי המצע ב"הפועל הצעיר" 23/10/1946; "דבר" 72/10/1946; לראשי הפרקים של המצע, ר׳ אביזוהר/לקראת, עמ' 184-183.

[13] מדובר בניסיון חוקרי הבולשת הבריטית בפברואר 1945 לשכנע אנשי אצ"ל והצה׳׳ר, שהיו עצורים בקהיר, לשתף עמם פעולה נגד ה׳׳הגנה", שהיא אויבת לאצ"ל, ולמסור להם מידע עליה (ר' מרידור, עמ' 60, 65; מס' 67 סעיף 17).

[14] שמשון יוניצ'מן, מראשי בית"ר והצה״ר, היה אחד העצורים שנחקרו בקהיר ע"י הבולשת הבריטית (שם, שם).

[15] שמשון יוניצ'מן היה מבאי ביתו של אליהו גולומב, שם היה הילד הָרָי חביב עליו.

[16] מדובר ב-אוצר מילות היסוד בעיתונות היומית הערבית, עורך: משה בריל, בהשתתפות דוד נוישטדט (אילון) ופסח שוסר.

[17] ר' מס' 231.

 

העתקת קישור