235

אל: זאב שרף, ירושלים

8/10/1946

להדו שלום,

1. בזה שדר מפורט לח״ג [חיים גרינברג][1] כצידה לדרכו וסיכומו במברק שיורץ מייד ללוט[2] ולבל. מטיל ספק רב ביעילות שיחותיו בגושן, כי הוא נוגע בדבר - נוגע שבנוגעים! - וגם איננו אמריקני מובהק,[3] ומה יוכיח? אך אם כבר פצית פיך ואם זה ייתן לו סיפוק, אין כל התנגדות, עכ״פ לא יזיק ואישית אך יעורר כבוד.

2. השיחה עם החדש מעניינת. מסקנותיים:

1) הפידור שריר וקיים (אני מניח שמסרת לבל).

2) אין [הבריטים] שוקטים על השמרים - מחפשים דרך. תשובותיך בכללן נכוחות אך על רקע קביעתו את הפידור כבסיס עושות רושם של נכונות להתפשר עם הפידור למעשה, אעפ״י שהדגשת שנדחה. תקנני אם טעיתי בהסקה.[4]

3. במכתבך לאבויריב נאמר:

״בעת שבתו של ברל כאן דובר איתו, הן ע״י ג.[ולדה] והן על ידי, בדבר עבודתך וגם משה [שרת] דבר איתו בביקורו״.[5]

אין זה תיאור נכון והפרט האחרון בלתי נכון עובדתית. תיאור נכון היה זה:

״עוד לפני שידענו כי ברל עומד לבוא כתב לו משה מכתב מפורט בעניין פעולתך בלונדון - מכתב שהיה מוקדש כולו לכך והעניין הוצג בו באופן נמרץ מאוד.[6] ברל לא הספיק לקבל את המכתב בלונדון, אך הוא קרא את העתקו כאן. גם גולדה ואני דיברנו איתו בעניין זה. לבסוף קיבל משה ממנו פתקה, כי הוא מקבל על עצמו בלב ונפש לשתפך בעבודה כיאות. בצאתו אמר לי במפורש״.

אני מבין היטב כי מעט הטשטוש הוא פרי לחץ ודחיסות עניינים וכו׳ אך עלי לתקן.[7] יש אלי תביעות העולות למעלה ראש, בין מבוטאות בין נאלמות, אני נענה תמיד רק לקצתן ומכאן רגישותי לאי הדגשה ראויה של העובדה בהזדמנות, כי אני ממילא כורע תחת נטל האשמות בהזנחה ואי-תשומת לב, ולמה אשא במה שאינו מגיע לי?

4. אני מניח שמחר יתקבל מברק על פגש היום.[8] ביקשתי את צ.[פורה] לדחות ביקורה ליום ה' ע״מ שאם לא הספקת למסור את מברק בל בדואר מחר - תמסור תוכנו או גופו באמצעותה.[9]

מועדים לשמחה!

א.

הערות: