234. אל: יעקב שמעוני וזאב שרף, ירושלים - 8/10/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  234. אל: יעקב שמעוני וזאב שרף, ירושלים - 8/10/1946
כותרת משנה  העתק במכונת כתיבה

234

אל: יעקב שמעוני וזאב שרף, ירושלים

8/10/1946

(העתק במכונת כתיבה)

 

לשמעי שלומות,

 

אין להתנצל על אריכות בעניינים.[1] אך אם מזכים אותי ב״ילקוט מוניציפלי״ של הועה״ל או בטבלאות ענקיות של הוצאות הוועד למען החייל, או בדו״ח שנתי של הדסה - שָׁאנֵי.

1. ההרצתם לכתריאל דו״ח על מבצע השליח בצפון?[2] המכתבים טובים בעיני, זה בקיצורו ופסקנותו וזה בהסברתו וחלקת לשונו - נמצא שמשלימים זה את זה. יש לשלחם לאנשינו אצל בל ושם ישלחום בדואר.[3]

2. אם טרם הודעת ואם אינו יודע - יש להודיע לכתריאל כי שיך ת.[4] אצל לוט, למען יראהו.

3. ההוראה לגבי המבורך [מובארךּ] (אשל)[5] שרירה וקיימת,[6] כי הוא גברא רבא ויש להחזיק בידו ודווקא משום ״הכספית״ שבו.[7] אשר ליוסף [עואד], מותר להגדיל מתתו האישית ל-200, אך על התביעות הגדולות[8] יש לענות שאין מי שיחליט ומייד עם שוב כתריאל נשתדל. אבל מותר לרמוז כי לא נוכל שאת במעמסה קבועה ועומדת של עלונים. כדי שלא יחשוד שעיכוב תשובתך הוא לשם הימלכוּת בנו - תגיד שהברקת לכתריאל וזו תשובתו. צר לי להביאך במצוקה אך אין ברירה.

א.

 לדתן:

התשובה לפיזל שלילית,[9] בעיקר מטעמי בטיחות. הן זה יוקרא במעמד עם רב - אין להעלות על הדעת. אנו שרויים בימים אלה במקצת חרדה כי מישהו מהכפתורים[10] הפליט כאן שהשליח ודאי מוביל תורה שבכתב ואף אל הראש הגיע. לעומת זה, סיפרה לי המשפחה בביקורה האחרון שיש מתחקה על הבית.[11] הדבר היחיד שהם יכולים להיות מעוניינים לגלותו עכשיו זהו [דרכי] קשר עם המחנה. אגב, יש להורות לַקַשָר שלא ילך לבתים.

 

הערות:


[1] את מכתבו מ-8/10/1946 סיים שמעוני: ״סלח לי כי הארכתי. לא ראיתי אפשר לקצר״.

[2] ר' מס' 229 סעיף 14.

[3] שמעוני כתב ב-7/10/1946 כי צירף למכתבו

״שני מכתבים שכתבו ידידינו בצפון אל הרציני״ בהנחיית לוצקי. ״שני המכתבים במקורם נמסרו לנו. הם [הכותבים] לא ראו אפשרות לשלחם ועתה ניאלץ אנחנו למצוא אפשרות כזאת״.

נראה כי מדובר במכתבי הפטריארך אנטואן ערידה והארכיבישוף מובארךּ, שלא אותרו.

[4] שיח' תופיק עואד (ר' מס' 229 סעיף 14).

[5] ״אשל״ - הוצאות אכילה שתיה ולינה.

[6] זו תשובת מ״ש לשמעוני, ששאל ב-8/10/1946:

״האם עומדת בתוקף דעתכם בדבר סעד אלף למבורך? [---] ת״ר ל״ל בערך ר״ן משלנו״.

״סעד אלף״ - 1,000 לירות לבנוניות; ״ת״ר ל״ל״ - 600 לירות לבנוניות; ״ר״ן משלנו״ - 250 לא״י.

[7] ״כספית״ - תזזית, כלומר דרכו להיתפס לרעיונות יוצאי דופן.

[8] שמעוני כתב שם:

״הופיע אצלי היום ג'וזף ע[ואד], עוזרו הצעיר של המתווך הראשי [מזכיר הפטריארך ערידה ובן משפחתו של שיח' תופיק], שהעלה שורה של תביעות לסיוע כספי לאישים, מוסדות ועיתונים מרונים, וכמו כן ביקש סעד לעצמו, נסיעותיו, הוצאותיו וכו' (טוען שעטרה הבטיחה לו יד חופשית להחזרת הכל...). החלטנו עם דתן לתת לו ק' [100]. ברור לי שיתבע עוד. איך לנהוג?״

לימים העיד שמעוני כי הייתה זו בעיה מתמדת, שחזרה והתעוררה במשך שנים רבות של טיפוח הקשר עם הגורמים הלבנוניים השונים - מצדם הייתה תביעה מתמדת לכסף, נשק וסיוע אחר, ואילו מצדנו לא היה אף פעם סירוב טוטלי, אלא תמיד ניתן להם ״משהו״ ומה שניתן היה תמיד מעט מדי וזאת משום היעדר משאבים וחוסר אמון במבקשי הבקשות (ארליך, עמ' 42-41).

[9] מדובר בבקשת מזכיר מפא״י י' כסה ממ״ש, באמצעות ז״ש, כי יכתוב ״נאום מסביר ומקיף על הקונגרס והבעיות המדיניות הכרוכות בו״ בשביל מועצת המפלגה העומדת להתכנס ב-13/10/1946 לדיון בשאלות הקונגרס הציוני הכ״ב ובמערכת הבחירות שתתקיים לקראתו.

[10] כינוי לאנשי המשטרה הבריטית.

[11] מישהו מאנשי הבולשת הבריטית עוקב אחרי הנעשה בבית מ״ש.

 
העתקת קישור