[1] ז״ש כתב ב-6/10/1946:

״גזבר בית פזית [ארן] יצא אתמול באופן פתאומי אל לוט [---] שאל את דתן שאלה 'דוּגרתית' כדיבורו: ובכן אֵי המוצא? שואל אותה שאלה את ישן וביקש להעביר תשובה בשדר. התשובה דרושה לו בתור מורה דרך בשיחותיו עם אבירן. ביקש קווים ישרים וברורים אשר ינחוהו בדרך השפעתו על אבירן״.

[2] המגבית המיוחדת - ככל הנראה ״קרן הביטחון להגנת היישוב״ (״מכון סונבורן״) שהקים ב״ג בביקורו בארה״ב ביוני-יולי 1945 לגיום משאבים באמצעות רודולף סונבורן ו-17 בעלי הון מידידיו לרכישת מכונות לייצור נשק ל״הגנה״ (טבת ד׳, עמ' 531-526).

[3] פעולתו המדינית של ששון בקרב הערבים.

[4] ז״ש כתב במכתבו מ-6/10/1946 כי הוא עצמו הביע דעתו באוזני ארן כי יש לפעול

ל״פתרון ביניים שיושג בעזרת האמריקאים״, ו״יש לדרוש מהאמריקאים, אם יש כוח לדרוש, התערבות בעניינים מעשיים שבסידור ביניים עד לגאולה״.

[5] ג'יימס בירנס - מזכיר המדינה של ארה״ב 1947-1945, אז שהה בפריס בוועידת שרי החוץ של בעלות הברית.

[6] בנימין כהן. יליד 1894. משפטן ואיש ציבור יהודי אמריקני, יועץ למשלחת הציונית לוועידת השלום בפריס בתום מל״ע-1. יועץ לנשיאים רוזוולט וגיונסון. יועץ בכיר במחלקת המדינה. חבר במשלחת ארה״ב לוועידת שרי החוץ בפריס בספטמבר-אוקטובר 1946.

[7] מסי 239.

[8] מדובר בפעילות אנשי הממ״ד שנשלחו ללונדון. ז״ש כתב (1946/10/6, סעיף 3) כי שילוח מסר לו שהוא וחבריו ייפגשו באמצע השבוע עם ב״ג ״ויקבעו מעשיו של כל אחד. כן יוחלט על שובו של כתריאל (ע) [ששון]״.

[9] גרשון אגרון, שיצא ללונדון לתקופת-מה למטרות הסברה.

[10] איסמאעיל צידקי, ראש ממשלת מצרים, עמד לבוא ללונדון להמשך המו״מ האנגלי-מצרי (ר׳ ״דבר״ 6/10/1946).

[11] מס׳ 237.

[12] מדובר בשיחת ח״ו-הול ביום ו׳ ערב יו״כ, 4/10/1946 (תעודות א', עמ׳ 662-654). אל ח״ו נלוו גולדמן, קפלן, לוקר, סאקר ולינטון.

[13] קפלן ולוקר (מס׳ 233).

[14] ארתור קריץ׳-ג׳ונס שהתמנה ב-4/10/1946 לשר המושבות במקום הול.

[15] ב-4/10/1946, ערב יו״כ, פורסמה הודעה מיוחדת מטעם הנשיא טרומן בשאלת א״י (״איגרת יום הכיפורים״), בה הביע צער על הפסקת דיוני וש״ע ודחייתם ותבע עלייה ניכרת של יהודים לאלתר מבלי להמתין לפתרון בעיית א״י בשלמותה. בתגובה להצעת הסוה״י להקמת מדינה יהודית בת-קיימא בשטח הולם בא״י, ולדרישתה לפקח על העלייה על המדיניות הכלכלית, כתב הנשיא כי

״הצעה זו עוררה תשומת לב רחבה בארה״ב [---]. מהדיון שהתעורר אני למד שהפתרון לפי קווים אלה יזכה בתמיכת דעת הקהל בארה״ב [---]. לפתרון כזה יכולה ממשלתנו לתת תמיכתה״ (ר׳ נוסח מלא, פ״פ. 8/10/1946; אילת א', עמ׳ 426-417).

במסיבה עם עיתונאי חוץ קידם דובר הסוה״י בירושלים בברכה את הודעת הנשיא, והביע תקווה שבעקבותיה יבואו צעדים מעשיים למימוש הפתרון המוצע ואף יועלו מאירופה 100,000 העקורים. כן דחה את דברי הביקורת שהשמיעו מה״מ והעיתונות הבריטית (ר׳ ״הארץ״ 7/10/1946).

[16] ב״דבר״ 6/10/1946 נמסר בכתבה שכותרתה ״וכך חיים אלפי העולים בקפריסין״ על מצב חמור השורר במחנה בתחומי תזונה, שיכון באוהלים ותחלואה ועל צורך בסיוע דחוף לקראת החורף.

[17] מדובר באלכס ג׳וזי, הפרשן לתוכנית האנגלית של ״קול ירושלים״. ב-6/10/1946 הגיב ג׳וזי על קובלנה שהממשלה אינה עושה די לקליטת החיילים היהודים המשוחררים מהצבא הבריטי, שלרבים מהם עדיין לא נמצאה עבודה, וטען כי אין מחסור במקומות עבודה, בעיקר בענף הבנייה, ומן הראוי שמוסדות היישוב יַפנו אליו את המובטלים (ר׳ גם מס׳ 223 סעיף 3).

[18] ב-6/10/1946 דיווחה סוכנות ״רויטרס״, כי ועדת ההגנה של הקבינט הבריטי וראשי המטות הצבאיים דנו בהעברת בסיסי ההגנה הראשיים של בריטניה ממצרים לאפריקה המזרחית. המטרה הראשית של מדיניות מתוקנת כזאת תהיה העברת מרכז ההגנה האימפריאלי מן הים התיכון המזרחי אל האוקיינוס ההודי, ולמעשה

״להעביר את הבסיסים הראשיים ממצרים ומא״י לקניה ולטנגניקה״. כן נאמר שם כי ״צעד כזה תהיה לו חשיבות מהפכנית וכתוצאה ממנו יבוא פינוי הדרגתי של הודו ופינוי מהיר של מצרים״, וכי שר בריטי בכיר אמר שעל יסוד תוכנית זו ״יהיה אפשר לפנות למעשה את א״י אם תוסיף לחול הרעה במצב שם״ (ר׳ ״הארץ״, 7/10/1946).

[19] מדובר בשאלת החבלות באוניות הצי הבריטי נוכח פעילותו נגד העפלה (ר׳ מס׳ 225 סעיף 6). ז״ש כתב ב-13/10/1946:

״בעניין ה״ב הכוונה להכנות למקרה של חזרה על שילוח משקמונה ולא לעשייה מיידית. השאלה לגופו של עניין נשארת - עם כל הקשיים שבדבר - הן או לאו״.

[20] מצע מפא״י לבחירות לקונגרס הציוני הכ״ב. ז״ש העביר במכתבו מ-8/10/1946 את פניית מפא״י בעניין זה:

״בדעתנו לקיים את מועצת המפלגה המוקדשת לשאלות הקונגרס ביום א׳ הבא [13/10] בתל אביב. מועצה זו נועדה להאדיר את קולה של המפלגה במערכת הבחירות ב״פרוגרמה״, ב״תוכן״, וב״תנופת התביעה״ ליהודי א״י שיצביעו בעד א׳ [רשימת מפא״י]. רצוי מאוד שב״ק ישלח את נאומו למועצה. כמו כן שיחיאל יעשה אותו דבר. ב״ק צריך לכתוב נאום מסביר ומקיף על הקונגרס והבעיות המדיניות הכרוכות בו. אבקשך אפוא להריץ מייד מכתב אליהם ולזרזם למלאכה - פיזל״.

[21] ר׳ מס׳ 109 הע׳ 17.

[22] עיתוני 6/10/1946 הודיעו כי למחרת יתקיים על הר הצופים כינוס הקק״ל החמישי - ״קול האדמה״ - במלאות חמש שנים למות מנחם אוסישקין, וכי לכינוס תקדם עלייה על קברו של אוסישקין (״ההשתטחות״) במערת ניקנור שבהר הצופים.

[23] סעיף 14 נכתב ב-7/10/1946 לאחר שהגיע דואר הבוקר.

[24] במכתב שמעוני בדואר הבוקר נאמר בין היתר:

״כן תמצא דוח מפורט על נסיעתו של א.[ברהם] ל.[וצקי] לצפון״.

ב-30/9/1946 יצא ללבנון אברהם לוצקי, איש האגף הערבי של ממ״ד, להידבר שם עם ראשי הכנסייה המרונית, הפטריארך אנטואן ערידה והארכיבישוף של ביירות איגנטיוס מובארךּ, שאיתם נחתם ב-30/5/1946 הסכם חשאי לידידות ולשיתוף פעולה (על ההסכם ר׳ ארליך, עמ׳ 37-35; לדוח לוצקי מ-2/10/1946 על שיחותיו בלבנון ר׳ אצ״מ S 25/9024).

[25] דב יוסף התעניין בביקור לוצקי בלבנון, שכן הוא שחתם בשם הסוה״י על ההסכם עם המרונים והוא שהציע לחדש את המגע איתם באמצעות לוצקי. ז״ש כתב ב-30/9/1946:

״לטיס [לוצקי] יצא הבוקר בשליחותו. אם יגיע אל הזקן [ערידה] או אל מקורבו הברוך [מובארךּ] יציע לו גם לאמור משהו בנוסח הנאמר בזמן הוועד [וא״א]. מקווה שיחזור עד סוף השבוע". (על תזכיר הארכיבישוף מובארךּ לוא״א ר׳ מס׳ 199 סעיף 11; ארליך, עמ׳ 38).

״המתווך״ הוא שיח׳ תופיק עואד, שליחו של הפטריארך המרוני, שחתם בשמו על ההסכם עם הסוה״י. הקשר עם הכנסייה המרונית התנהל באמצעות משפחת עואד שאחד מבניה, ג׳וזף עואד, היה מזכירו של הפטריארך ערידה. שמעוני כתב למ״ש ב-8/10/1946:

״המתווך שיח׳ ת. לא היה בתוך העניין כי הוא בפריס״.

[26] ז״ש השיב (שם):

״שליחנו לא ניסה לברר אם ידוע לראשי הכמורה כמה [כסף] שקלנו על יד המתווך, אולם נראה לי שאין להעלות על הדעת שהמתווך יכול היה להעלים ששקלנו (אולי הצליח להעלים כמה בדיוק שקלנו)״.

[27] הכוונה לסעיפי ההסכם, שבהם התחייבו שני הצדדים לסייע הדדית בהסברה במסגרות בינלאומיות למען לבנון נוצרית שאינה קשורה בליגה הערבית, ולמען הבית הלאומי היהודי בא״י, ולנקוט צעדים ספציפיים כגון פניות מנהיגי המרונים אל משרד החוץ הבריטי ואל גורמי ציבור ומימשל בארה״ב בסיוע אנשי הסוה״י שם. שמעוני כתב ב-7/10/1946:

״היום תמצא העתק של שני מכתבים שכתבו ידידינו בצפון אל הרציני [בווין], למחרת כתב: ״הייתה לשיח׳ ת. שיחה של שעתיים עם הרציני בה הסביר לו את הכל״ (ר׳ אילת ב', עמ׳ 30-25).

[28] ז״ש השיב במכתב הנ״ל כי נמסר לו ש״הגוש הלאומי״, מפלגתם של המרונים,

״חזרה לפעילות ולהופעה מאורגנת וחזקה. יש לה משרדים חדשים בכל המקומות, זו הפעם הראשונה לא רק בהר [הלבנון] מבצרם, אלא גם בצפון ארצם ובדרומה. בפרלמנט הם חזקים [---] מאחר שהגוש של המבשר הכהן [בשארה אל-חורי הפאן-הערבי] מתפורר לחלוטין [---] לקראת הבחר בקיץ הבא הם חזקים ובטוחים בהצלחתם. אדרבא, ייתכן שיעלו מעלה עוד לפני כן או שיביאו לידי פזר הבית מייד [---] או שיעשו פעולה גדולה נגד המבשר או שיקומו בת׳אוּרה [ערבית: הפיכה]״. שמעוני העיר על תחזיות אלה שהוא ״מקבלן בהסתייגות רבה. ייתכן שהקו הכללי של עלייתם נכון, אך הפרטים האופטימיים מסופקים״.

[29] ראשי הסוה״י היו נכונים להשקיע כספים לקידומו של ההסכם עם המרונים, ולטענת הפטריארך התחייבו לשלם לו 20,000 לא״י (ארליך, עמ׳ 36).

[30] הפטריארך אנטואן ערידה השמיע בפומבי תמיכה בבית הלאומי והגיש תזכיר בנדון לוא״א (ר^, מס' 199 סעיף 11).