228. אל: גרשון אבנר, ירושלים - 6/10/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  228. אל: גרשון אבנר, ירושלים - 6/10/1946

228

אל: גרשון אבנר, ירושלים

6/10/1946

גרי יקירי,

 

שמחתי מאוד למכתבך,[1] הן משום שפע הידיעות הענייניות המתָרצות הרבה קושיות ומעודדות ע״י עדוּת הפעילוּת שבהן, והן - אולי בייחוד - משום שנוכחתי לדעת מה היטב נכנסת לעבודה ולאווירה. גם מהיותך נהנה מהעבודה הייתה לי נחת. צר לי שנכנסת בשעה שיצאתי, אך גזירה היא.

אנא, הוסף נא להצליף על הרתוּמים [הנושאים בעול] לגבי כל הסעיפים שבמכתבך. אני סבור שההוראה להפסקת הטיפול בעניינו של ש״ל ניתנה ע״י דתן משום שקיווה לפתור את הבעיה ע״י פנייה ישירה לאיש שיחו, ובשלב מסוים גם קיבל בעניין זה הבטחות מוחלטות.[2] על דתן לשקול עכשיו אם לחדש הטיפול הרגיל, או להמתין עוד כמה ימים עד שתבוא לו ההזדמנות לבקר את מכרו [אישם] המוטל עכשיו על ערש דווי, ולאור השיחה יחליט.

שלום וחזק,

אביחי

 

בעניין הפצת חומר בקרב המַדים [אנשי הצבא הבריטי] כתבתי פעם ועוררתי לחידוש הפעולה, אך לא היה הד. אדרבא!

 

הערות:


[1] לא אותר.

[2] מ״ש כתב מכתב זה לפני שנודע לו ממכתב ז״ש מ-8/10 על ביקורו את אישם ב-6/10, שבו כתב כי ביקר ב-6/10 את אישם החולה ו״הלז נמלט מלאמר אף משהו בעניינו של ש״ל״. אי לכך ״הוחלט לחדש את הטיפול הרגיל אצל עוזרו של הלוי [לויצקי]״. עוד כתב ז״ש, שכאשר נפגש עם יורשו של אישם ״דובר על ש״ל״ ועל אסורים נוספים והלה ״הבטיח לטפל בכולם״. בהמשך הוסיף: ״אין לי עדיין הערכה על מידת הגינותו״.

 
העתקת קישור