[1] ב-3/10/1946 כתב ז״ש על שיחת ח״ו וחבריו עם בווין והוֹל ביום ג' 1/10/1946 (ר׳ תעודות א', עמ' 643-637), כי

״ההתפתחות המהירה מפתיעה ומזעזעת. ידיעות משלנו [מאנשינו] אין. עד כה הגיעה רק ההתחלה של שיחת יום ג'. ממנה כבר אפשר ללמוד כי ההתרה נכרכה בגן [---] על כל פנים הדברים מסתבכים והולכים ואין להם סוף. כאשר הושמעה בשיחה תביעה להפסיק את חיפושי הנשק, השיב בווין כי אם יפסיקו היהודים את השימוש בנשק, ניתן יהיה להגיע להסדר ואז גם תימָצא הדרך לטפל בסוגיית העצורים (שם, עמ' 640).

[2] לגבי התפתחות השיחה הנ״ל העיר ז״ש, כי ״אחד שהיה מוכן 'לתת ראשו' יצא בשלום״ וכיוון בכך לעצמו על שכתב למ״ש ב-22/9/1946 כי בסירובה העיקש להתיר את המנהיגים העצורים חזרה הממשלה לכוונתה בביצוע ״השבת השחורה״ לשנות את ההנהגה הציונית ולערער את ה״הגנה״ (ר' מס' 208 הע' 4).

[3] פירוק נשק ה״הגנה״; סיוע לדיכוי הטרור.

[4] זהות ס' וב' לא נתחוורה.

[5] בהתייחסו לשיחת ח״ו-בווין ב-1/10/1946 הודיע דובר הסוה״י בי-ם, שהסוה״י חזרה והדגישה את תביעתה, מלבד כל התביעות שבהחלטות פריס, לשחרור המנהיגים העצורים ולהסכמה להופעתם כנציגי הסוה״י כתנאי להשתתפות בוש״ע, אך לא הייתה בהודעתו הוקעת ״הדחיינות והרמאות [של הבריטים]״. לעומת זאת נטען ב״דבר היום״, כי הפסקת השיחות בוש״ע עד אמצע דצמבר פירושה בראש ובראשונה

״המשכת המצב השורר עתה בא״י והמשכת המצב שבו נתונים עתה נידחי ישראל״.

מכתב מ״ש אל איתן לא אותר.

[6] לחלק הסופי של דוח שיחת ח״ו ולמידע על פגישת ח״ו וחבריו עם הוֹל, שנועדה ל-4/10/1946.

[7] מ״ש נדרש לעניין החבלה באוניות הצי הבריטי, שעורר ז״ש במכתבו ב-3/10/1946. בסעיף 3 שם כתב כי

״ה״ב בשלב זה נגמר. אחז אומר כי יש אפשרות לחדש. הלעשות?״

ז״ש נדרש לסוגיה זו ב-7/10/1946, באומרו כי

״הקושי אינו בפסק של אבירן, הקושי הוא שהוחלט כי כל דבר יאושר בסוד יושבי יום א'. אין שום טעם להביאו בפניהם. לפי החלטה זו עכסה בלבד אינה מספיקה. נדמה כי בינתיים נגמרה עונה אחת והשאלה היא בפרינציפ לקראת עונה חדשה״.

ב-9/10/1946 חזר ז״ש לאותו עניין וכתב:

״אחז גורס כי אף ה״ב נתון עתה בקושי רב [---] אחז הלך אל עכסה ולא ברור מה שיוחלט״. ושוב ב-13/10/1946: ״בעניין ה״ב - הכוונה להכנות של חזרה על שילוּח [מעפילים] [מ]שיקמונה ולא לעשייה מיידית. השאלה לגופו של עניין נשארת - עם כל הקשיים שבדבר - הן או לאו״.

[8] ״השקמוני המתארח אצלך״ - עו״ד יעקב שמשון שפירא, שהתמנה לממלא מקום דב יוסף כיועץ המשפטי של הממ״ד.

[9] ב״הארץ״ 3/10/1946 הובאה ידיעה שנמסרה ע״י דובר הסוה״י בי-ם, בה סופר כי -

בזמן האחרון קיבלו מספר אנשים בירושלים הודעות שבהן נתבקשו להופיע בבולשת. הודעות כאלה נתקבלו על ידי אנשים שונים, ביניהם פקידי הסוכנות היהודית ומוסדות אחרים. פקיד גבוה של מחלקת הכספים של הסוכנות היהודית שנקרא אף הוא, נשאל בבולשת את השאלות הבאות: מי מנהלו; מי חבריו בעבודה ופרטים עליהם; מה השקפותיו הפוליטיות ובעד איזו מפלגה יצביע ואם הוא פעיל מבחינה פוליטית. לבסוף נתבקש להגיש רשימה מלאה של חבריו בעבודה. הפקיד השיב, כי יעביר את הדבר למנהל מחלקתו.

ראש מחלקת הכספים של הסוכנות היהודית פנה במכתב לבולשת בשאלה, מה הפרטים הדרושים. בתשובה נענה כי דרושים הפרטים הבאים: השם, הכתובת וההשתייכות המפלגתית. מכתב זה נתקבל ב-13 בספטמבר. מחלקת הכספים של הסוכנות טרם השיבה למכתב והעבירה את העניין למחלקה המדינית. דובר הסוכנות היהודית הטעים, כי זו דוגמה נוספת למשטר בו חי היישוב בארץ.

[10] סטבס, מנהל לשכת המודיעין הממשלתית השיב לשאלה בעניין זה ב-12/10/1946 כי פעולת הבולשת הייתה שגרתית והיא רשאית לשאול להשתייכות הארגונית של הנשאל, אך אין היא רשאית לשאול שאלה העלולה לסבך את הנשאל והוא אינו חייב להשיב עליה. לדבריו, נהוגה דרך חקירה זו גם באנגליה (ר׳ ״דבר״ 14/10/1946).

[11] ״כלב״ (ככל הנראה אריה לבבי, שותפו של איתן בניהול המוסד להשתלמות של הממ״ד), כתב ב-3/10/1946 שבתוכנית הלימודים של המוסד, בסמסטר הראשון, ״[יוסף] קרוק ירצה אידית״ 11 הרצאות.