[1] לשאלת מ״ש (ר׳ מס׳ 218 סעיף 4), השיב ב״ג במברק:

חזרה למעמד שלפני 29 ביוני פירושה: 1. בנוסף לשחרור העצורים, החזרת חופש מלא לכל אלה הצפויים למאסר (סנה, ב״ג); 2. החזרת כל המסמכים והניירות שנלקחו מהסוכנות; 3. אי-התערבות הממשלה בעניינינו הפנימיים וחופש מלא במינוי נציגינו לפני הממשלה בירושלים, לונדון ומקומות אחרים (אביזוהר/לקראת, עמ׳ 203).

[2] שיחת הנציב העליון עם ג״מ ב-28/9/1946 (ר׳ שם, הע׳ 4). לדברי ג״מ, שהסוה״י לא תוותר על שחרור המנהיגים, השיב הנציב שהוא

״אינו מבין את העמידה על השחרור״ והוסיף: ״זה לא בידי, זה בידי לונדון״.

[3] ב-1/10/1946 לאחר פגישת ח״ו וחבריו בהנה״ס עם בווין והול, פורסמה מטעם הממשלה הודעה רשמית:

״מיניסטר החוץ ומיניסטר המושבות נפגשו הבוקר עם מנהיגי הסוה״י לחילופי דעות מוקדמות. הישיבה נדחתה כדי לאפשר לשני הצדדים עיון נוסף בדעות שהובעו היום״ (״הצופה״ 2/10/1946; פרוטוקול השיחה בתעודות א׳, עמ׳ 643-637).

[4] ר׳ מס׳ 219 הע׳ 10.

[5] ב-1/10/1946 זימנו השלטונות קבוצת עיתונאי חוץ לביקור בלטרון. העיתונאים לא הורשו לשוחח עם העצורים. המנהיגים העצורים הודיעו כי אין להם כל עניין בביקור זה ולא ייצאו מחדריהם (״הצופה״ 2/10/1946).

[6] אלכס ג׳וֹזי, מפקח על תוכניות ״קול ירושלים״ באנגלית ופרשן פוליטי של התחנה. נדרש בשיחת הרדיו שלו ב-1/10/1946 למצבם של העצורים בלטרון ואמר בין השאר שמצבם ״משביע רצון בהחלט״. עוד אמר באותה שיחה כי מנות המזון הניתנות לעצורים ראויות ומספיקות והתלוצץ על תנאי המאסר הנוחים שמהם נהנה יצחק גרינבוים. אדווין סמואל, הממונה על ג׳וזי, כתב כי

״הוא היה מלוכני יותר מהמלך ופרשנויותיו המדיניות עוררו את זעמם של מאזינים יהודים (סמואל, עמ׳ 220).

[7] שרה ברומברג-בבלי הייתה ממונה על תחום התזונה בהסתדרות הרפואית ״הדסה״.

[8] ראש ממשלת מצרים איסמאעיל צידקי, שעמו ועם אנשיו ניהל ששון שיחות על חלוקת א״י, התפטר מתפקידו לאחר שהמו״מ שניהל עם ממשלת בריטניה לשינוי החוזה האנגלו-מצרי נקלע למבוי סתום (״הארץ״ 29/9/1946).

[9] במכתבו אל טדי קולק בלונדון 1/10/1946 (אצ״מ S 25/498), שהעתקו נשלח למ״ש, עמד ז״ש על הרגישות והמתיחות השוררים ביישוב נוכח האירועים האחרונים בזירה המדינית והתנהלות השלטון בעת גירוש המעפילים לקפריסין. כן עמד על הסכנה לפילוג בין המנהיגות לכלל הציבור מצד אחד, ובין היישוב ליהדות אנגליה מצד שני, סביב המו״מ שהתנהל בלונדון על ההשתתפות בוש״ע. הוא הזהיר כי

״ברור שהיישוב יקבל דברים קשים מידיהם של בן-גוריון ומשה שרתוק ולא יקבל מידיהם של יושבי לונדון״, וביקש מקולק להסביר ״דברים אלה לחברים היושבים בלונדון״.

[10] ז״ש השיב ב-3/10/1946 כי מושב הפרלמנט ייפתח בתום פגרת הקיץ ב-8 באוקטובר.