222

אל: עזרא דנין, חדרה

במעצר, ה׳ תשרי תש״ז 30/9/1946

זרובבל איש החמודות,

שיגרתי לך ברכתי ותודתי בידי חבוש שהותר ופניו מועדות הישר אליך. אקווה כי לא מעל בשליחות, שכן חבריא אלו בצאתם מכאן מתלהטים לדבר מצווה אך בהגיעם למחוז חפצם מתבלעים בשלהם. אבל אם גם הגיעתך דרישת שלום בדבר-שפתיים הריני לשדור לך ולרעיה לחיצות יד חמות בכתב. מאוד אימצתני בדבריך הבוקעים מעומק לבב ומרוחב חזה.[1] כל עוד איתנים כמוך לנו, אך לשווא יזוּמוּ הַכריתנו, אף עמנו פה במכלאות זרע מבורך. אשרי שראיתים ביום חג לישראל זוקפים קומה וכבני מלכים שנשבו לשעה טרופה בידי צר, חזון המלכות בעיניהם וביטחון-מלכות בכל יצורי גוום. ואין מלכות ללא חירות, לכלל ולפרט בהמוניו, ושורש בקרקע המולדת ויד אמיצה אוחזת בשלח ופה ממלל בשפת קדם רוננת. לכל אלה זכינו, ואם במעט, ועוד זכה נזכה לרב יתר - מי יודע אם לא בתש״ז?

הדורש בשלומך נלבבות ונכספות,

 אחיעד

אחינו גיבור החיל מזרע אהרון [דוד הכהן] דורש שלום לך ולנָוְוךָ.

הערות: