[1] מדובר במכתב ז״ש מ-22/9/1946, שבו הגיב על דברי מ״ש בעניין התנגדות ג״מ להשתתפות בוש״ע.

[2] כטענות ג״מ בישיבת מרכז מפא״י 16/9/1946 (ר׳ מכתב כ״ך אל מ״ש 16/9/1946; מס׳ 196 פסקה אחרונה).

[3] למברק ח״ו לשפרינצק ר׳ מס׳ 206 הע׳ 6.

[4] ז״ש טען במכתבו 22/9/1946, שהתעקשות הבריטים שלא לשחרר את המנהיגים העצורים ושלא להסכים להניח לסוה״י למנות את נציגיה לוש״ע, מכוונת להביא לשינוי ההנהגה הציונית. זוהי מטרתם הראשונה ואילו אח״כ יפעלו נגד ה״הגנה״:

״אני נותן ראשי שדבר זה שמור ׳בשרווליו׳ של השלט והוא יועלה כתנאי לכל סידור, באם ייכנסו וכאשר ייכנסו למשא ומתן [איתם]״. אם הסוה״י תוותר על התרת המנהיגים העצורים ״ינהלו את המערכה על הגן אנשים שנוח להם בנסיגה״. על כן, ״החרדים עתה למבוך ולפילוג חייבים לראות מראש את המבוך והפילוג ההכרחיים אז. מוטב פילוג בין בית הפיזל לבין בעל האמונה ואריה האבן [ליאונרד שטיין] ודומיו, מאשר פילוג בין בית הפיזל לבין התיישים והגדיים [ראשי ה״הגנה״ ואנשי הפלמ״ח], פילוג בין בית הפיזל לבין כבודו העצמי - ערב מבחן לקראת הכנסייה [הקונגרס הציוני] [---] אך אם תכריח הארץ [היישוב] את בית בל [אנשי הסוה״י בלונדון], ירתיע [הדבר] את השלט מלהמשיך בכיוון החילוף של ההנהגה ויכין רקע טוב יותר למערכה השנייה, מלבד כושר העמידה המוגבר על עצם הפתרון היסודי [מדינה]״.

[5] בשיחתם ב-19/9/1946 עם בווין והול בשאלת ייצוג הסוה״י בוש״ע, התבקשו גולדמן ולוקר להגיש רשימת נציגים המוצעת על ידם. בעקבות זאת שלח גולדמן רשימת מועמדים מן הסוה״י ומגופים ציוניים וארגונים יהודים, שכללה את המנהיגים העצורים בלטרון וכן את ב״ג, אך לא את סנה (ר׳ מכתב גולדמן אל הול, 20/9/1946 תעודות א', עמ׳ 609-607). באותה שיחה סירב בווין לשחרר את העצורים, אך הדגיש את הביטוי ״at present״ בהקשר זה. בפגישה זאת לא נדרשו הבריטים לתמ״ג כבסיס לדיוני וש״ע, ומ״ש פירש זאת כתזוזה מהתעקשותם בנושא זה. ב-22/9/1946, בכתבת ג׳ורג׳ ליכטהיים בפ״פ נאמר, כי

״שאלת השתתפות היהודים בוש״ע תלויה במכשולים זעירים לאחר שהוסר המכשול העיקרי - תוכנית האוטונומיה המרכזית [תמ״ג] כבסיס לשיחות״.

[6] ״גזר״ - רוברט פ׳ ג׳רדין (Jardin ;Robert F. Jardine, צרפתית: גינת ירק), מ״מ מנהל המחלקה להסדר המקרקעין ומ״מ נציב המים בא״י. שאלת מ״ש מתייחסת למכתב ז״ש 17/9/1946, שם מסר מפי זלמן ליף כי

״ג׳רדין חוזר ובאמתחתו כמה מציאות: א. חוק המים יאושר כדין; ב. תוכנית פיתוח למאה כפרים, כולם ערבים, וכוונתה ריכוז קרקע, השקאה, בניית מוסדות ציבוריים וכבישים. נבחרו כפרים אחדים במכוון כדי להפקיע אדמות יהודים בסביבתם. מדובר בכמה אלפי דונמים״

(חוק המים הנ״ל הוא תוספת ל״תקנות ההגנה, חלוקת המים 1944", שהממשל הבריטי עסק בהכנתו ב-1946 וכוונתו הייתה למנוע העברת מים מאזור לאזור, כלומר סיכול מפעלי מים של היישוב). ז״ש הוסיף כי ״יציע לפזית להרים ׳ויזעקו׳ גדול״. לשאלת מ״ש השיב ז״ש ב-24/9/1946: ״גזר טרם הגיע. העניין שמור״.

[7] מכתב דוד הכהן לא אותר.

[8] העיתון ״מנצ׳סטר גרדיאן״ (״שומר״ - גרדיאן, ״בירת הטקסטיל״ - מנצ׳סטר).

[9] סוכנות ״רויטר״ פרסמה ידיעה שלפיה יש תקווה לשחרור המנהיגים העצורים כדי שישתתפו בוש״ע (״דבר״, ״הארץ״ ב-22/9/1946). בפ״פ באותו יום ציטט ליכטהיים מתוך מאמר מערכת של ״טיימס״, שם צוין שיש סימנים לנכונות הממשלה לדון בהצעות היהודים להשתתפות בוש״ע ולקבל את רשימת נציגי הסוה״י, ואילו לפי ״מנצ׳סטר גרדיאן״ עדיין יש ספק רב אם ב׳ לוקר יצא לא״י ובידו הבטחה שהמנהיגים ישוחררו.

[10] בכתבה הנ״ל בפ״פ דיווח ליכטהיים כי

״משקיפים כאן מדגישים את החשיבות הרבה שבהכללת המנהיגים העצורים ובמיוחד מ׳ שרתוק, אשר באישיותו מסמל את כל המדיניות של שיתוף פעולה והתנגדות לטרור״.

[11] בישיבת מזכירות מפא״י כוועדה הפוליטית של המפלגה ב-24/9/1946 בהשתתפות לוקר, שנקראה לקבוע את עמדת המפלגה לקראת ההצבעה בוהפ״צ המצומצם, הוחלט כי ״תוצאות המו״מ שהתנהל עד עכשיו אינן מניחות את הדעת ואינן יכולות לשמש יסוד להשתתפות בוש״ע. אם המשך המו״מ יביא לשינוי המצב, תדון המפלגה בשאלה מחדש (״דבר״ 25/9/1946).