207. אל: אריה אשל, ירושלים - 22/9/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  207. אל: אריה אשל, ירושלים - 22/9/1946

207

אל: אריה אשל, ירושלים

22/9/1946

לנמרוד שלומות,

 

1. ביום ה' שעבר שלחנו מכאן ע״י הרשות מכתב דחוף לד״ר פון שיפסיק הסתגפותו.[1] ביקשנו במיוחד להעביר בדחיפות. הואל-נא לברר אם קיבל; להודיעו שלא יחשוד שמא הייתה כאן איזו יוזמה זרה - זוהי יוזמתנו אנו (לאמיתו של דבר יוזמת הח״מ); להודיענו תגובתו. המכתב ערוך כך שיוכל לפרסמו, אם יחליט להיענות, והיה לו בזה מוצא-כבוד. האיש אוויל ללא תקנה, אך נחמד בתמימותו ואציל-אופי.

2. הודיעני נא פרטי י״ב הנקָדים החדשים: שמות המקומות, עד כמה שאפשר לפי השמות במפה הרשמית המפורטת, שישנה כאן, ומי ומי המתאחזים.[2] איני יודע מה התוכנית - דומני שמוטב בשני שלבים (לא בבת אחת, אף לא בשלושה) שישה כ״א, ברווח של שבוע-שבועיים.

3. מה פשר עניין באר טוביה שנזכר בשדרו של יוסף הכלול בדואר של היום?[3] מה בצע בהעברת שדרים סתומים ללא לוויית-הסבר?

4. השג-נא מטֶד ושלח הנוסח המלא של השֶדר על כַתָבָתו של ג'. ה., מודיעו של נ. כ., שנעשו בו שמות בפרסום. (עיין פ״פ היום).[4]

5. בתשובה לתרעומת על אי מתן תשובות מכאן,[5] ביקשתי הסבר ומכיוון שהעתירו דברים ביקשתי בכתב. ערכו תזכורת אֵלי, למען אכתוב על פיה, אך החלטתי שמוטב להעבירה כמות שהיא למען תיווכחו עד היכן הגיעו הדברים שכתבתי עליהם אמש.[6]

6. נכון שאותו בריג' ידידי.[7] אבודן מוכרח לראותו. רצוי גם אביתר.

7. את אשר ישים אלוהים בפי עוזר גרש אותו ידבר.[8]

אביחי

האין עוד תשובה לקוּמי?[9]

קיבלתי עתידות אב והספר הקטן מטדי. תודה גם לתמר.[10]

 

הערות:


[1] מס׳ 198.

[2] אשל השיב ב-23 וב-25 בחודש בהרחבה על שאלות מ״ש. במוצאי יום כיפור, אור ל-6/10/1946, הוקמו 11 יישובים בדרום ובנגב. למחרת הוקם כ-8 ק״מ דרומית-מזרחית לאשדוד, היישוב ה-12, קיבוץ חצור (ר׳ אורן/התיישבות, עמ׳ 180-169; סת״ה ג-2, עמ׳ 967-964).

[3] מדובר, ככל הנראה, במכתב מאת לינטון מלונדון שנדרש לאירוע בבאר טוביה. ז״ש הבהיר עניין זה במכתבו מ-24/9/2946:

״באר טוביה - מעשה שהיה: רץ ניסה להתנכל לאחד מבתי הנבחן [מתקני הצבא הבריטי בפיקודו של גנרל ברקר] שם. נודע לבנינו [אנשי ה״הגנה״]. לקחו הראש [מפקד יחידת האצ״ל] וחבשוהו וסילקו הטמונים בעפר [כלי הנשק]. אחרי שלושה ימים שלחו הראש לנפשו. לפידות העביר בהזדמנות הסיפור אל בל״.

[4] בפ״פ 19/9/1946 פורסמה כתבה שכותרתה Extremists in Control ובה מובאות מתוך מאמר מאת ג׳פרי הוֹר, סופר ״ניוז כרוניקל״ הלונדוני. בכתבה זו נמסר, שלדברי הוֹר מעטים האנשים בא״י שיש להם אמון בתוצאות וש״ע. היהודים חשים כי השתתפותם בוועידה עלולה לשמש כיסוי לתוכנית בריטית שהוכנה מראש בעוד הערבים נוקטים עמדה נוקשה בשאלת העלייה היהודית. בשלושת המחנות - היהודי, הערבי והבריטי - יד הקיצונים על העליונה. היהודים רגילים להגזים והדבר מקלקל כל טענה צודקת שיש להם. כל עוד נמשך הטרור והיישוב היהודי מסרב לסייע לשלטונות לדיכויו, חייב הביטחון להיות בידי הצבא, אבל הוא היה יכול למלא תפקידו ביתר אנושיות והבנה. בסיום הכתבה הובאו דברי הוֹר, שליהודים הנמצאים בא״י בזכות, הארץ היא חוף מבטחים וכל קצין ופקיד בריטי צריך לשאול את עצמו:

״העושה אני כמיטב יכולתי למען האנשים האלה, הנותנים אמונם בי, או שאני נותן לדעה קדומה להשפיע על שיפוטי ומעשי״.

בפ״פ 22/9/2946 הובא מכתב מאת ג׳ הוֹר, שבו טען כי ממאמרו המקורי השמיט פ״פ חלקים חשובים והנוסח שהודפס שם אינו מייצג כהלכה את דבריו ב״ניוז כרוניקל״. אשל השיב למ״ש כי טד לוריא, סגן עורך פ״פ, התבקש לספק את מאמרו המלא של הוֹר, אך הדבר מתעכב.

[5] ר׳ מס׳ 201 הע׳ 15.

[6] התזכיר לא אותר.

[7] במכתבו למ״ש מ-22/9/1946 כתב אשל כי בירושלים שוהה ידיד שלו, לשעבר בריגדיר בשם שירר. בא בשליחות מסחרית. הזוכר ישן?

[8] במכתבו הנ״ל למ״ש הוסיף אשל:

״עוזר גרש מהדואר [טד לוריא מפ״פ] משדר פעם בשבוע למע״ל לרשת תחנות שידור. נושא השדר הבא: ׳איש השבוע׳. חושב הפעם על הררי [מ״ש]. שואל את ישן [מ״ש] אם יש לו הצעות מיוחדות״.

טד לוריא היה גם סופר .c.b.s בירושלים.

[9] אשל השיב ב-23/9/1946:

״אין עוד תשובה לקוּמי [שטנר]. בן לוי אמר שעשה מה שהיה אפשרי, אפילו בסכנה להיות נודניק. אמרו לו עכשיו שזה עניין לוועדה המבקרת. אינם רוצים [לשחררו] וטוענים שיש להם על מה להתבסס״.

[10] מדובר בגיליון חודש אב של ירחון ״עתידות״. תמר - רעיית טדי קולק.

 

העתקת קישור