206. אל: ברל לוקר, ירושלים - 22/9/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  206. אל: ברל לוקר, ירושלים - 22/9/1946
כותרת משנה  העתק במכונת כתיבה

206

אל: ברל לוקר, ירושלים

2/9/19462

(העתק במכונת כתיבה)

 

בר-לבב היקר,

 

זוהי פתקתי השנייה אליך. קרא-נא את דברי לפי סדר התאריכים.

קודם כל, שמחנו היום מאוד לבשורה, הכלולה במברקו של יוסף [לינטון],[1] כי יש תקווה שתבקרנו. זו תהיה הזדמנות יקרה ונדירה להידבר. אך מכיוון שאנו יודעים את דרכי הרשות כאן, אין לסמוך שהתקווה תתגשם, ועל כן הנני ממשיך בכתיבה.

ובכן אני מניח עכשיו בוודאות,

ראשית, כי המצומצם יחליט ברוב (אולי לא גדול ועם כמה נמנעים) שעלינו להיכנס עכשיו למו״מ,

ושנית, כי הוא יקבע כתנאי בל יעבור את חופש קביעת הנציגות, שפירושו למעשה שחרורנו ושיתוף בן אביגדור.[2]

גם לאחר ההודעה השלילית המפורשת של רציני[3] אינני מוציא אפשרות של ויתור מצדם בנקודה זו - במה דברים אמורים, אם נעמוד עליה בתוקף ובמאוחד ואם יהיה ברור להם ללא כל שיור של ספק כי בלי זה לא יהיה מו״מ. אבל ייתכן שלא יוותרו לפי שעה ואז עלינו להיות מוכנים להיעדר מו״מ בשלב זה, וללכת לכך בעיניים פקוחות.

בשאלת השתתפותנו במו״מ כשלעצמה הייתי הוותרן הקיצוני ביותר. אבל באותה מידה של קיצוניות - אם קיצוניות היא זו - עמדתי בכל תוקף על התנאי של חופש הנציגות. ניסחתי זאת פעם כך: רצונכם שנלך לוועידה? אנו מוכנים ללכת, אם יותן לנו; לא נוכל ללכת אם רגל אחת שלנו נתונה בסד; וכן לא נוכל ללכת אם לא יותן לנו לקבוע מי ומי ההולכים.[4]

אני מאמין כי אתה מבין כמוני - ועוד תתחזק בהבנתך זו לאחר כ״ד שעותיך הראשונות בארץ - כי חירות ההופעה ועצמאות הייצוג הן בנפש תנועתנו. כל המציע לתנועה להתפשר עם הופעה מקוצצת - בלבוש שנפרם, נגזר מחדש ונתפר לפי רצון השלטון הזר - קובע את נשמת עצמאותה.

לזה נוספת העובדה הניצחת שהרוב הגדול של מפלגתנו בארץ וחלקים חשובים של היישוב מחוץ למפלגה, ובלי ספק ענפים רבים של התנועה הציונית בחו״ל, לא ייתנו אמון בנציגות אשר בן אביגדור - והפעם אדרוך נא עוז ואוסיף עוד שם אחד[5] - ייעדרו ממנה.

לבי לך שהוטל עליך במצב כה מורכב למלא תפקיד כה כבד ואחראי.

מבחינה אחת שמחתי למברקו של אלופנו אל ר' יוסלה.[6] ראיתי בזה אות כי אין הוא סומך עליך בעניין זה של ויתור על חופש הנציגות. מי ייתן רק והבין עד כמה הוא מבודד עצמו ע״י עצם הניסיון שהוא עושה להשפיע באותו כיוון. אני מחייב כל מאמץ אפשרי לחלצו מבדידות זו, המסוכנת לו ולעניין, אבל מוטב לבודדו מלוותר לו.

לרציני ולחבריו צריך להגיד: ההייתם אתם מנהלים מו״מ מדיני עם ממשלה אחרת בזמן שאחדים מחבריכם נמצאים אצלה במאסר? לכל היותר הייתם באים במו״מ על שחרורם, אבל לא הייתם נכנסים לבירור שום עניין אחר כל עוד לא שוחררו. התשובה ודאי תהיה: אבל אתם אינכם ממשלה. לזאת אנו עונים: אין אנו ממשלה לגבי שלטון, אבל לגבי הופעה ונציגות אנו עצמאים.

אם ננקוט עמדה זו בתוקף - לא יהיה מו״מ. איני מעלה על הדעת כי אג״י ו-[7] AJA יעשו עצמם לצחוק קבל העולם וההיסטוריה ע״י כניסה למו״מ בלעדינו - גם אם מה״מ תהא מוכנה לעשות עצמה לצחוק ע״י מו״מ איתם בלבד. ואם לא יהיה מו״מ - סוף הוויתור [מצדם] לבוא.

 

שלך,

א.

הערות:


[1] המברק לא אותר.

[2] שלא כהערכת מ״ש כאן, הוהפ״צ המצומצם קיבל החלטה כהצעתו במכתבו אל ג״מ (ר׳ מס׳ 196 הע׳ 6).

[3] הודעת בווין ב-19/9/1946, שהעצורים לא ישוחררו (ר׳ מס׳ 208 הע׳ 5).

[4] ר׳ מס׳ 203.

[5] מ״ש מכוון לעצמו.

[6] מברק ח״ו לשפרינצק 19/9/1946 (אנגלית):

״אני סבור [שיש] חשיבות חיונית להיכנס לוועידה. ידידינו הטובים ביותר, ובהם סמאטס, חולקים השקפה זו. אם לא, אני צופה התפרקות התנועה ותוהו ובוהו. אנו לוחצים לשחרור העצורים, אך איננו יכולים לעשות זאת עילה להימנעות. יתר על כן, אפשר שיהיה לנו סיכוי טוב יותר להבטיח את שחרורם במהלך הוועידה מאשר בעשותנו זאת לתנאי מוקדם. אנא העבר לחברים אחרים שזו דעתי השקולה. אל להם ליצור תנאים שיעשו את המשך עבודתנו לבלתי אפשרי״ וייצמן/איגרות 22, עמ' 197).

[7] ״אגודת ישראל״ ו-Anglo-Jewish Association (״אגודת אחים״). בידיעה מלונדון נמסר שאגו״י נוטה להצטרף לוש״ע אפילו תישאר הסוה״י מחוצה לה, ומוכנה לקבל את תמ״ג כבסיס לדיונים בה תוך דרישה שתוכנית זו תאפשר כניסת מאה אלף יהודים למחוז היהודי, ששטחו יורחב לשם כך (״הצופה״ 22/9/1946). ״אגודת אחים״ נוסדה ב-1871 במטרה להפיץ השכלה בקרב יהודי ארצות המזרח ולהגן על יהודים בפני רדיפות אנטישמיות בעיקר במזרח אירופה. נשיא האגודה ליאונרד שטיין הודיע, שארגונו ישתתף בוש״ע גם אם הסוה״י תיעדר (ר' מכתב ח״ו אל שטיין 23/9/1946, וייצמן/איגרות 22, עמ' 198).

 
העתקת קישור