201. אל: אריה אשל, ירושלים

201. אל: אריה אשל, ירושלים - 21/9/1946

מזהה	2979
שם הספר	ירחים בעמק איילון
שם הפרק	201. אל: אריה אשל, ירושלים - 21/9/1946
201 אל: אריה אשל, ירושלים 21/9/1946 לנרי שלומות, 1. אבקשך לברר ולהודיעני מה קרה לדואר שלנו מיום ה' (איגרתי לפזית מיום ד' בערב 18/9 [מס' 196] ושדָרים אחרים). באותו בוקר יום ה' עשינו מאמצים נמרצים לשלוח את הדואר ע״י שליח מיוחד ע״מ שיגיעכם עוד לפני הצהריים ולא עלה בידינו. לבסוף עשינו חשבון שהשדרים יגיעו לתעודתם לפני התחלת ישיבת [הוהפ״צ] המצומצם גם אם יישלח בדרך הרגילה. המשלוח יצא מכאן לפני 2. השליח הוזהר על הדחיפות המיוחדת. הוא הגיע לעירכם ללא כל ספק לפני 3. אומנם הישיבה נקבעה ל-3, אך איני מתאר לעצמי שהתחילה לפני 3.30. הייתה שהות מספקת למסירת השדרים ולקריאתם. מותר היה לעכב את פתיחת הישיבה לרבע שעה לשם כך, אם היה צורך. והנה יצא שפזית דיברה לפני שקראה את האיגרת שנשלחה אליה וקבעה עובדות שבינתיים נתבטלו או נשתנו. מה קרה? במי תלוי הקולר?[1] השליח מסור בלי גבול, אך אינו מרוכז. הכרחי הֶסדר של ברזל שהדבר הראשון והדחוף ביותר הוא מסירת השדרים. לכך עֵרות מחודדת בייחוד, הן מצד המביא והן מצד המקבלים והמוסרים הלאה. האם קיים הסדר כזה? אם לא - מדוע? הוא מוכרח לקום. אבקש בירור על האשמה במקרה המיוחד הזה וביטוח מוחלט שהתקלה לא תחזור. אגב, יהושע הסופר[2] קיבל את השדר שנשלח אליו באותו דואר ע״י יצחק אילן[3] עם פתיחת הישיבה, ומדוע פזית לא קיבל? זה גרם בלבול מוחות והטעיה שם, רוגז ועצבנות כאן - לגמרי במיותר! אבקש יתר הקפדה ותחוסה, מכל הנוגעים. הלא ידוע לכם כי ידוע לנו שיש כנס למצומצם ומותר לכם להניח מראש שיהא שדר אשר אולי יגיע ברגע האחרון ויחייב מסירת בזק ויש לעמוד במיוחד על המשמר ביום כזה. אינני מתאר לעצמי שתקלה כזאת הייתה מתארעת אילו הכל דפק ואיני רואה כל הצדקה לאי-דֶפֶק. צר לי שעלי לכתוב כך במלאות שנים-עשר שבועות. 2. אם הדו במקרה איננו, פתח שדרו - בו מברק לבן אביגדור. דאג לצִפנוּתוֹ ולמשלוחו. הראהו לפני כן לפזית. 3. מסור תודתנו ללפידות על שדרו והערכתנו לפעולה.[4] 4. תודה רבה לשלמה על הידיעות.[5] כן יוסיף לפרנס. אשר לעלון[6] נדמה לי שאין טעם להתנגד לשפת בונד [יידיש] אם הצורך חיוני. על חיוניות הצורך לא אוכל לשפוט - יש בקיאים ממני. 5. לא אקח על עצמי לחבר שלד[7] - בכלל שום כתיבה רחבה אינה באה בחשבון כאן, כל עוד היורה רותחת. אני מציע להטיל על ראש המסברה,[8] לאחר התייעצות. 6. דבר פעוט: אבקשך לדאוג שנקבל ״דבר השבוע״ בסדירות. עוד לנרי: סוף סוף בידי מי מרוכז הטיפול המשפטי?[9] אני מבין שיש, או צריכה להיות, ועדה בצמוד [הוה״ל] מלבד זה יש מְרַכֵז במפעל [ה״הגנה״] שמו כשם אחי והוא מהר אליהו.[10] אבל מה פשר אם עוברים שבועות על שבועות ללא כל תנועה ופעולה? ומדוע אין להשוות מצב טיפול זה אצל ״שכנינו״ [עצורי ״הפורשים״] כאן אל המצב בקרב אנ״ש - כוונתי שיד השכנים עשרת מונים על העליונה. שתי דוגמאות: א) גרש ימאי, אחיו של הקואופרטור ואיש קהי״ס בארץ, נלקח עם חבורה שלמה.[11] כל אנשי החבורה יצאו, אחד אחד. הוא לבדו נשאר - לפי הרגשתי, ללא כל טיפול. עכ״פ שום בעל מקצוע [עו״ד] לא שיחרוֹ. ב) שני בני דוד, שמם כשם ממציא [12],606 הקשיש בעל החדר על הר-אליהו שאוכסן בו מישהו שלא ברצונו[13] והעול חבר לקובי שאך זה יצא מקליפתו[14] והספיק ללין לילה אחד באותו חדר. עניינם סבוך, כי התנבאו בסגנונות שונים, עכ״פ קורבנות תמימים, בייחוד העוּל. והנה שבועות על שבועות ואין דורש ואין בא. ובכן קודם כל הכרחי שהנ״ל יבוקרו מייד. לשני בני הדוד דרוש מטפל אחד ובבואו עליו לקרוא לשניהם, כי לדעתי יש להשוות מה שכבר נפלט [בחקירות] ולהדריך היטב לעתיד, אבל שנית, הכרחית הסדרה והפעלה: תיאום בין ועדת הצמוד לבין המרַכז ופעילות שניהם. בדוק נא המצב והודיעני. למשל היש כרטיסייה, היש תיקים, היש יד רושמת.[15] מפֹה, בבוא חדש, שולחים דו״ח וכאילו לתוך הדוּת.[16] הלבבות מרים בתכלית! שלום, א. הערות: [1] אשל השיב ב-23/9/1946: ״תרעומות שדר אתמול מוצדקות. גיליתי את תעלומת איחור השדר ביום המצומצם: הגיע אלינו בשעת ישיבת המצומצם, הונח לפני פזית בשעה שנאמה, אך לא קראה אותו גם בין הנאום ובין הנעילה ולכן לא תיקנה את דבריה״. [2] יהושע סופרסקי. [3] ר׳ מס׳ 199 הע׳ 12. [4] במכתבו מ-20/9/1946 לחבריו בלטרון, כתב קפלן בין היתר: ״אני הולך לישיבה שם צריכים להחליט בדבר העליות על הקרקע ואני רציתי לבשרכם, כי הדברים התקדמו לדעתי יפה. אני מקווה כי יאושרו לעלייה מיידית 12 נקודות ובתוכנית עוד מספר ניכר. אודה, כי לא ברורה לגמרי לע״ע שאלת המימון [---] אבל הפעולה הנ״ל תתחיל במרץ ובהיקף למרות זאת. נצטרך כולנו, גם בשטח זה, לשאת באחריות, אם יבואו סיבוכים״. [5] שלמה אייזנברג דיווח באמצעות מכתב אשל מ-20/9/1946, על ההכנות לקונגרס הציוני הכ״ב שנועד לשלהי 1946. [6] העלון - עיתון הקונגרס הכ״ב. מ״ש התבקש לחוות דעתו על ההצעה להוציאו גם ביידיש. [7] אייזנברג הציע למ״ש לחבר ״הקדמה כללית שתסקור את התקופה עשירת המאורעות״ לדוח הנה״ס שיוגש לקונגרס, ״ואם לא שיואיל להציע לפחות שלד״. [8] ישעיהו קלינוב, מנהל מחלקת ההסברה של הסוה״י בירושלים. [9] הטיפול באנשי ה״הגנה״ העצורים בלטרון וברפיח. [10] יהודה כרמל, קצין מטה לטיפול באסירי ה״הגנה״. ב-23/9/1946 השיב אשל שוועדת הוה״ל ״קיימת על הנייר בלבד״. [11] מדובר בגרשון ריטוב, שאחיו ישראל היה מנהל מרכז הקואופורציה של ההסתדרות ויו״ר קהי״ס בא״י. ב-23/9/1946 כתב אשל: ״בגרש הימאי מטפל איש דגול ושמו כשם שותפו של יוסיפון [משה שפירא, עובד מח' העלייה]. הוא איש שקמונה ממלא מקום צפוני״, כלומר עו״ד יעקב שמשון שפירא. [12] פאול ארליך, ממציא נסיוב 606 לריפוי עגבת ומחלות טרופיות שונות. [13] מדובר באברהם ארליך, שנעצר על שבחדרו בהר הכרמל הוחזק שמונה ימים ברנרד פַפַנק, ובבן דודו ששהה בחדרו ונעצר עמו. פפנק, שנחטף בידי אנשי ה״הגנה״, נחשד כי הלשין לבריטים על מחסן הנשק שגילו ביגור. [14] הצעיר שבשני בני הדוד, שאך זה שוחרר משירותו בחי״ל. [15] אשל השיב ב-22/9/1946 כי הקשיים נובעים מחוסר היענות של ועד עצירי ה״הגנה״ לבקשות המופנות אליו להמצאת פרטים על העצורים. למחרת השיב תשובה מפורטת. [16] לפי ״התוקע לתוך הבור או לתוך הדות״ (ראש השנה ג' ז').