200

אל: דוד בן-גוריון, פריס

ירושלים, 21/9/1946 [1]

(מברק אנגלית)

1. דואב שהקו שמלכתחילה הוצע על ידי ושאני עדיין סבור שהוא היחיד הנכון (נכונות לשאת ולתת תוך דבקות בקו שלנו, ללא קשר לתוכנית הממשלה, בתנאי של שחרור וחופש בחירת הנציגים), ננקט למעשה רק לאחר מה שנראה כתמרוּן לא מכובד, שגרם בושת פנים בחוץ ומבוכה ודיכאון בפנים.

2. בנסיבות אלה סבורני כי הכרחי, ולהבנתי גם אתה סבור כך, כי נדבק בַתנאי שלעיל ואם ייענה נשתתף [בוש״ע].

3. ספק אם כל העניין עכשיו בגדר מדיניות מעשית לאור התנגדות אפשרית לתנאים על-ידי הצד השני,[2] אבל אם יהיה מעשי רצוני שתדע כי אני עצמי אסרב לחלוטין ליטול חלק ישיר במשא ומתן בלעדיך,[3] אף על פי שאני מבין בהחלט שהיעדרות שנינו עלולה לפגוע קשות במהלך המשא ומתן מצדנו. [דב] יוסף מבקש ממני להודיע שהוא שותף מלא לעמדתי.

4. אני עצמי משוכנע כי אם המשא ומתן יתממש ושנינו נשתתף בו הוא יהיה שלב משמעותי נוסף במאבקנו ואיש מתוכנו לא יתחרט או יתבייש על ההשתתפות בו, כשם שאני בטוח כי איש אינו מתחרט או מתבייש על הופעתנו לפני הוועדה האנגלו-אמריקנית.[4]

הערות: