189. אל: זאב שרף, ירושלים - 17/9/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  189. אל: זאב שרף, ירושלים - 17/9/1946
כותרת משנה  ערב

189

אל: זאב שרף, ירושלים

ערב, 17/9/1946

להדו שלום,

 

1. זכית ומלאכתך נעשתה ע״י אחרים. אם השדר שלך הפעם אינו מחייב תגובה מפורטת,[1] בא הרדיו והדהימנו בחדשה רבתי.[2] נבצר ממני פשר המפנה שחל דווקא לאחר הביקור בלוט. קודם כל, תמיהני על פרט אחד באיגרת בת יהודה שלא נזכר בכל השדרים שקיבלתי מהבית, ממך, מפזית ומלפידות, והוא מעשה באיגרת מבן עוזר לבן אביגדור אשר ב״א הושפע ממנה.[3] והנה עתה הוחלט - ופורסם! - שאנו פונים אליהם ומבקשים להשתתף. הן זוהי נסיגה מפורשת וללא כל הנמקה. מאשר כך - מוטב היה לקבל את נוסח ההודעה שהמצאתם לנו, שם לפחות נאמר it was arranged מבלי לפרש ביוזמת מי ועפ״י בקשת מי.[4] עכשיו התמונה מאוד לא מרנינה: הם [הבריטים] רצים אחרי השכנים ואנו רודפים אחריהם. אבל נראה שבן אביגדור נתן הסכמתו[5] ונראה שהיו נימוקים מכריעים להחיש פרסום, שההוראות עליו ניתנו כנראה טלפונית מלוט לבל בטרם חזרו השלושה [גולדמן, לוקר, ברודצקי]. אומנם, להלכה אין פנייה זו מבטיחה עדיין כניסה למו״מ, כי מי יודע באיזה תנאים סִייג ב״א הסכמתו[6] ואם יש סיכוי שתנאים אלה יתממשו; ואם לא יתממשו - מי יודע איזה סיבוכים עוד נכונו לנו מתוך כרכורי זהבי [גולדמן]. עכ״פ ברור שב״א התנה כי לא הוא בלבד אלא שלושה יחד ילכו אל רציני וכן ברור שהוא נוכח לדעת כי מוכרח להיעשות ניסיון מחודש להידבר. נקווה כי שדריכם מחר יפענחו את התעלומות.

2. אני מצרף בזה שדר קצר לגר וארוך לבל.[7] ודאי איחרתי את גר, כמקבל וכדוָור. אם כך, אנא הָרֵץ בכל המהירות והבטיחות והודיעני.[8] אם תהא שהות - הראה האיגרות לבת יהודה. עלי עוד לכתוב לרפאל - לא הספקתי היום.[9]

[סעיף 3 חסר. ייתכן שנשמט או מספרו דולג]

4. היש נותן דעתו לעצומת הממונה?[10] רצוי שלפידות ייקח דברים עם ישיש החָרָשים, ראשי הלשָכות והמהדרים[11] - אלא אם כן כל העניין מן השפה ולחוץ.

5. קפיצה הצדה. בא אלי כאן אחד ששמו צבי לֵביָדוּן והוא מפורשי הפורשים, שחזרו בתשובה ונשבעו אמונים לבית ולצמוד לו.[12] פנה אלי לפני שבועות ואז הבטחתיו לשדור לך ולא קיימתי. דאגתו אז הייתה לחבריו בני סוגו שבהסגר בנכר, לגאלֵם מיתמות ע״י משלוח עיתונים, ספרים, קצת מזומנים. שמא כבר נעשה משהו? אם לא - היש לך שמות ומענים? לדבריו הכל בידך. עשה-נא. עכשיו בא בתלונה. משפחתו מטפלת בהתרתו. פנו לוועד מושבתם (הרצליה, ז״א למועצה) וביקשו תעודה על מצב המשק בטרם נלקח ועכשיו (לדבריו, חל הרס רב מפני יציאתו מהעבודה). המועצה סירבה משום אי-כשירותו. היה מלא התמרמרות ועלבון. כיום אינו זקוק יותר לתעודה, כי לדבריו עניינו מסודר והוא מחכה לבשורה מיום ליום. אבל הצד הציבורי שבדבר הוא לדבריו שערורייה. התוכל לעשות משהו.[13]

6. הנתפרסם בארץ מה ששמענו מפי בי. בי. סי. כי אצ״ל הכריז על פעולה רבתי ועל ניתוק גמור של קשריו עם גנן [ה״הגנה״]?[14]

 

שלום,

א.

הערות:


[1] מכתב ז״ש 17/9/1946: ״יום אתמול לא הביא התפתחות נוספת. לא הגיעו כל ידיעות נוספות״.

[2] ברדיו נמסר כי חברי הנה״ס בלונדון, שיצאו לפריס כדי לדווח לב״ג על השיחות עם בווין והול, קיבלו את הסכמת ב״ג לפנות רשמית אל מה״מ ולהציע השתתפות הסוה״י בוש״ע. בידיעת ״רויטר״ מלונדון נאמר, שדובר הסוה״י שם אמר כי שלושת חברי הנה״ס, שטסו לפריס להתייעץ עם ב״ג, הוסמכו על-ידו לפנות אל בווין ולהציע השתתפות יהודית בוש״ע (ר' ״הארץ״, 18/9/1946).

[3] ב-16/9/1946 כתבה צ״ש: ״נראה, בכל זאת, שקמה מרקחה שלמה אם נכון הוא שמכתבו של חיים לב״ג השפיע על זה האחרון. ואולי באמת זז משהו״ (שרת/מאסר, עמ' 269). דבריה מתייחסים למכתב ח״ו 15/9/1946 לב״ג, בו כתב בין היתר:

״גם אם אני מסכים עם הכיוון שנקבע [שלא להשתתף בוש״ע] אני חש כתמיד - ולא הסתרתי זאת - ואני חש ביתר תוקף היום, כי אם נוכל למצוא דרך נאה ומכובדת להשתתף בוועידה, מחובתנו לעשות זאת. נראה לי כי דרך שכזאת אכן נמצאה [הנוסחה שהציע בווין לגולדמן ב-14/9/1946, ר' מס' 181 הע' 3], ולדעתי אל לנו להתיר לשום דבר לעמוד בדרך כניסתנו לשלב הזה [---], לכן אני מפציר בך בכל לשון של בקשה בשעה קשה זו, כי עכשיו, לאחר שעמדתנו הובהרה לכל, תטיל את מלוא כובד משקלך כדי להבטיח שנצטרף לוועידה כגוף אחד״ (וייצמן/איגרות 22, עמ' 472; תעודות א', עמ' 600-599).

[4] בשיחת טלפון עם ג״מ 14/9/1946 הודיע לוקר:

״בשיחה בשבת בין נציגי הסוה״י עם מר בווין ומר הול סודר [it was arranged] שנציגי הסוה״י ונציגים יהודים אחרים יתחילו להשתתף בוועידה הא״יית [---] ויציגו את השקפותיהם על פתרון בעיית א״י״.

[5] ב-17/9/1946 הבריק שילוח מפריס לז״ש:

״דעתו האישית של ב״ג היא כי הואיל והנוסחה החדשה היא תוצאה של שיחת נציגי הנה״ס וחברי הממשלה, אי-אפשר עכשיו לסרב להשתתף על בסיס התנאי הראשון שלנו במכתבנו מ-16/8/1946״.

כלומר, כשבסיס השיחות לא יהיה תמ״ג אלא יוכל להיות הקמת מדינה יהודית בת-קיימא בשטח ראוי של א״י (ר׳ תעודות א', עמ' 604).

[6] במברק אל ז״ש מ-18/9/1946 הסביר שילוח:

״לאחר שיחות ארוכות עם ב״ג מסקנתי היא שהוא בהחלט משוכנע שבנסיבות העכשוויות עלינו להשתתף. אולם הוא רואה ב[חופש] הרכבת הנציגות תנאי להשתתפות. הוא מאמין שעלינו לא להשתתף ללא העצורים ונציגי מפלגות מא״י״ (תעודות א', עמ' 605).

[7] מכתבים לאגרון וללוקר (מס' 188; 190).

[8] תשובת ז״ש ב-18/9/1946:

״גרש יצא הבוקר אל בל. דתן ישב איתו שעה ארוכה והרביץ כל תורת ישן. כל השדרים אל בל ולוט מידי הררי הועברו ע״י גרש״.

[9] המכתב אל שילוח לא אותר, ונראה שלא נכתב (ר׳ שרת/מאסר עמ' 275 ועמ' 278 הע' 5).

[10] ב״הארץ״ 15/9/1946 נמסר:

״כפי ששמענו מכין ראש עיריית ת״א, מר י' רוקח, עצומה בחתימת ראשי מוסדות שונים ואישים ביישוב נגד תוכנית החלוקה״.

[11] נשיא התאחדות בעלי התעשייה, ראשי לשכות המסחר ומגדלי ההדרים.

[12] כלומר מאלה שפרשו מהתנועה הרביזיוניסטית ומאצ״ל ומקבלים את מרות המוסדות הלאומיים.

[13] ז״ש השיב ב-19/9/1946:

״לבידון ידוע. נפגש עם גמז. כל אשר ביקש אז סודר ואף הגיע אישור משם. אשר לעניינו הוא ייעשה ע״י איש שלומנו. ד״ש לו״.

[14] ז״ש השיב ב-19/9/1946: ״הכרזת אצ״ל על פעולה ועל ניתוק מעל גבי קירות. לח״י בעלון״. על חידוש פעולות אצ״ל הודיע הארגון בשידורי ״קול ציון הלוחמת״ ב-11/9/1946 שהודפסו בכרוזים שהודבקו על קירות (ר' בגין: ״חידוש המלחמה העצמאית של אצ״ל לאחר שה'הגנה' הוצאה מן המערכה״, במחתרת ב', עמ' 241-238). לח״י פרסם את הודעותיו בעלונו ״המעש״, שאף הוא הודבק על קירות (ר' ״המעש״ ב', עמ' 166-165, 170-169: ״לא יושבת נשק החירות״; ״החזית במולדת - בלונדון הצגה״).

 

העתקת קישור