מזהה |
2960 |
שם הספר |
ירחים בעמק איילון |
שם הפרק |
182. אל: אליעזר קפלן ואליהו דובקין, ירושלים - 16/9/1946 |
182
אל: אליעזר
קפלן ואליהו דובקין,[1] ירושלים
16/9/1946
דעותינו
נתחלקו. שניים סבורים שהידיעות שהגיעונו הבוקר[2] משנות את
התמונה תכלית שינוי או לפחות שינוי ניכר מאוד, בהשוואה לאתמול.[3] יחיאל אינו
מודה בשינוי רב. אילן אף הוא אינו רואה שינוי מהותי.
לפי זה
יחיאל אינו משנה עמדתו שנוסחה אמש. ז״א הוא בעד הליכה [לוש״ע] בתנאי של חופש
נציגות. הוא עצמו מדגיש כי דעתו יכולה להצטרף רק לשיקול דעת ולא להצבעה.[4]
אילן בעד
הליכה, בשני התנאים, אלא משום חשש, שאם נציג את עניין החיפושים כתנאי מוקדם - יסַבכו
אותנו בדרישת שיתוף וכו',[5] הוא בוחר
עכשיו לא להציג זאת כתנאי אלא להסתפק בנוסח שהצעתי אמש: להודיע, כי אם יתחדשו
חיפושים - נוּעמד במצב שלא נוכל להמשיך. צפוני נגד. אני נמנע.[6] ביסוד הדבר
הייתי מלכתחילה בעד הליכה ונגד הצגת התנאי האולטימטיבי לגבי הבסיס. הרי שלפי עמדתי
היסודית הייתי צריך להיות עכשיו בעד. לעומת זה, לאחר שנקבעה עמדה ברורה [של
הסוה״י], נמסרה לשלטון ונתפרסמה - לא ראיתי אפשרות של נסיגה מבלי שתחול תזוזה מהצד
שכנגד, כי נסיגה כזו פירושה מפלה כלפי חוץ ופנים כאחד. עם זה חייבתי ניצול כל
הזדמנות לשם מוצא של כבוד להשתתפות.[7] בידיעות
שנתקבלו אתמול ראיתי מוצא כזה. בידיעות של היום אינני רואה, אך ספק אם ברורה לנו
התמונה כולה.
מובן
מאליו, כי שדר זה הוא האחרון - גם אם יקדים להגיע לידיכם מהשדר של אמש.
א.
[1]
הנמענים
לא צוינו במקור. השורה האחרונה במכתב זה מלמדת כי נועד
להם.
|
|
|