170

אל: אליהו ששון ודוד הורוביץ, ירושלים

10/9/1946

(העתק במכונת כתיבה)

לעטרה ולאבודן שלום,

אני כותב לשניכם יחד כי מכיוון שעטרה שמה שוב לדרך פעמיה ברצוני שתבקרו יחדיו את החמרן - מכל הבחינות סידור זה יהא המוצלח ביותר.

מטרת השיחה:

א) להפריך ולסתור את קושיותיו לגבי עמדת ציבורנו למשפט בן-דוד.[1]

ב) לטפוח על פניו את צביעות צערו למצבו של הררי כיום.[2] דומני שלא יהא צורך לחזור ולנמק את המשפט מבחינת התסבוכת הכללית במזה״ת, כי חזקה על עטרה שעשתה מלאכה זו כיד ההסבר והשכנוע הטובה עליה בסוגיה זו, שכוחה בה עדיף עשרות מונים מכוחו של החמרן.

השיחה באופייה הכללי לא צריכה להשאיר בלב החמרן רושם שאנו לוקים בעודף אמון כלפיו. כל הנימוס והאדיבות, אך הבלטת-מה של הסתייגות ברוח הדברים.

הייתי פותח כך,

עטרה: מכיוון שאני שוב כאן, ובדרכי לבירה [לונדון], ונזדמן הנה בענייני מוסדנו עמיתי הבקי בענייני פנים שלנו יותר ממני, חשבתי שכדאי שנבוא שנינו להוסיף קצת הסבר.

אבודן: אני מבין כי המדובר הוא על תוכנית בן-דוד שעלתה בשיחת הגושנים עם עמיתי ביוזמתם וכי החשש הוא להתנגדות יהודית. אנו מוכנים להניח כמה וכמה טעמים מצד השלט להתנגד:

א) אפשר מנוי וגמור אצלם לשלול מֶדֶן ישראלי [מדינה יהודית] עקרונית, כי לדעתם לא קורצנו מחומר ממלכתי ואיננו ראויים לאצטלה. אנשי עבר [הירדן] ואלבניה כן, אנו לא.

ב) אפשר הם סבורים, ז״א כך הסבירו יועציהם (הרי סיכה בבשרו), כי תוכנית בן-דוד תיתקל בהתנגדות נמרצת של השכנים בפנים [ערביי א״י] ואין שווה להם לדכאם. כדי למנוע כניסת יהודים ולחפש נשקם כדאי לגייס כוחות גדולים ולבזבז תועפות, אך כדי לעשות הנחה כלשהי ליהודים - לא כדאי.

ג) שמענו כי מומחים צבאיים [בריטים] סבורים כי בן-דוד ובסיס [צבאי] - תרתי דסתרי; בסיס בלי בן-דוד אצלם כמונח בקופסה: הערבים יקבלוהו בזרועות פתוחות, בניגוד להכרזותיהם השכם והערב ולעמדת כל שכניהם [מדינות ערב], והיהודים, גם אם יחניקום, לא יחתרו תחתיו; אבל דווקא אם יספקו את היהודים במידת מה ויעמידום במצב שכדאי יהיה להם לשאת בבסיס בריטי, דווקא אז [לדעת הבריטים] לא תהא לבסיס כזה תקומה.

כל אלה הם נימוקים שאפשר להעריך כך או אחרת את תבונתם, אך אין לפקפק בכנותם. לא כן הנימוק כי תוכנית בן-דוד הוגנת עלולה עכשיו להיכשל דווקא מפני שהיהודים יעמדו בפניה ולכן אין להיזקק לה. דעה זו מקורה בחוסר כל חדירה מעבר לפרגוד וגם באי-הבנת הנִגלות. אילו נתפרסמה הייתה נותנת יסוד חדש להאשים את השלט ויועציו (סיכה שנייה!) בסילוף האמת מדעת, כמו לגבי הצדקת המלחמה בהעפלה וכד'. מכיוון שאנו מעוניינים כמוהו ב-honest dealing (סיכה שלישית), ברצוננו לברר צד זה של השאלה ללא כל שיור של ספק. ישללו את הפתרון בכל נימוק שיעלה על דעתם - רק לא בזה.

בשיחתו עם עטרה הוא מנה שורה ארוכה של מפלגות, זרמים ואישים המתנגדים לתוכנית.[3] אלה מתחלקים לארבעה סוגים:

א) שהתנגדותם כנה אך אינה מכרעת;

ב) שאין התנגדותם כנה כלל;

ג) שאין להם בכלל כל ערך במדיניות הציונית או היישובית;

ד) שאינם מתנגדים כלל אלא להיפך, יתמכו בכל כוחם בתוכנית אם תספק תביעות מסוימות.

התנאי האחרון הוא העיקר. כדי שתוכנית בן-דוד תוכל להתקבל ע״י ציבורנו הכרחיים ארבעה יסודות (זאת התורה שהרבצתי בשייגץ!):[4]

א) מרחב מספיק (כמות ואיכות - פיתוח ע״י השקאה, מקורות מים ורזרבה קרקעית, הרים ומישורים, סמיכות ללבנון, הזיכיונות.[5] אם יהא צורך לפרט - [ועדת] פיל+בית[6]+הנגב הצפוני, ברציפות+יתד בירושלים.

ב) ביטחון שיהא מֶדֶן של ממש, ז״א מקום במאוחדות [או״ם].

ג) עלייה מייד ברשותנו.

ד) ביטחון שהפעם הכוונה לא להגדה אלא ללביבות - ז״א אמון בכנות הרצון להגשים.

אם ארבעת אלה נתונים - מובטח כיום רוב מכריע. אם תהא הגשמה מהירה - יתבטל המיעוט המתנגד. הכוחות החיוביים שבו ייסחפו למפעל הביצוע. הכוחות השליליים לא יחזיקו מעמד. אך אם [הבריטים] לא ייאחזו בפתרון הזה [חלוקה] או ייאחזו בו מן השפה ולחוץ ואח״כ ירפו ממנו, כמו ב-[7],1937 אזי מוחזר הכל לתוהו ובוהו ומי יודע לאיזו תהום נידרדר כולנו. על כן זוהי השעה ההיסטורית.

ועתה לרשימתו: השוה״צ שייך לסוג א׳ דלעיל. כן חלק גדול ״מהתנועה״ [לאחדות העבודה] - בשום פנים לא כולה ולא ברור אם רוּבה. כן האצ״ל. זה יכול לעשות צרות גדולות כלפי חוץ אך לא ירחיק לכת כלפי פנים בהיות נגדו רוב גדול. ״המזרחי״, חוגי ״הבוקר״ והרביזיוניסטים שייכים אך במיעוטם לסוג א׳. ברובם הם סוג ב׳. לגבי הרביז' אני אומר זאת ממקורות ראשונים: בפנים רוב גדול בעד, עכ״פ מוכן להתפשר.[8] בחוגי ״הבוקר״ - אלה שהתנגדותם כנה אין להם משקל ואלה שיש להם משקל אין התנגדותם כנה. וגם אצל הכנים בהתנגדותם יש הבדל בין לכתחילה ובדיעבד (הכל כאמור - לפי ארבעת היסודות!). במפא״י אין כיום שום קבוצה רצינית בסוג א׳ ואילו אי-כנות אין בכלל לחפש שם כמו שאין לחפשה גם בשוה״צ וב״תנועה״. ״איחוד״ והקומוניסטים - בסוג ג'. ב״ג - בסוג ד'.

הסילוף הבולט ביותר הוא לגבי עמדת ב״ג. הוא אבי בילטמור, נכון? אך תמיד היה אצלו הדגש החזק בריבונות המלאה ולא בשטח השלם. כלום [הבריטים] אינם יודעים על ״האנטוזיאזם״ שלו בקונגרס של 1937?[9] וכלום לא ידוע לו [לקלייטון] מכתב ד״ר ו׳ אל הול מ-16/8?[10] אם יש חבר בהנהלה האחראי לתוכנו של מכתב זה יותר מחברים אחרים הרי זה ב״ג. אך תמיד, במה דברים אמורים? אם נשמרים ארבעת היסודות דלעיל, ולא - התהום פעורה. ואם אין הסכם עכשיו - אזי חזרה לתוהו.

באנו לאמור לו כל הדברים האלה למניעת אי הבנה. לגופו של העניין איננו רואים סיכויים להסכם. ולא בגלל הערבים אלא בגלל הבריטים. מעשיהם הם כאלה שאו אינם רוצים בסידור איתנו או אינם יודעים מה הם עושים (הפסוק מהברית החדשה),[11] אבל מה שהם עושים הורס כל אפשרות של סידור.

כאן יש למנות:

א) הפחת אש השנאה בלב היישוב בידיהם ע״י שפטים המוניים מטומטמים (כי אינם משיגים כלום) כמו בת״א.[12]

ב) התנקשות בנפש היישוב ע״י חיפושי נשק מגן והרס משקים, כמו ביגור, דורות, רוחמה.

ג) התגרות בעם היהודי כולו והתעללות בקורבנותיו ע״י שילוח המעפילים.

ד) החזקת המנהיגים במעצר.

אף מילה אחת נגד מלחמתם בטירור. אבל ארבעה [היסודות] דלעיל והכשרת הקרקע להסכם - תרתי דסתרי.

הוא הביע צערו על מעצר הררי, אבל רק כדי להביע תמיהה שאין עוד אנשים כמוהו. אילו היו בהנהגה היהודית רבים כהררי, יש להניח כי לא היה מגיע לתפוס אותו מקום שתפס ואז מעצרו לא היה פוגע במידה כזו בלב היישוב.

כאשר נעצרו הררי וחבריו אמרו בארץ: הממשלה גמרה בדעתה או להרוס את הסוכנות כליל או לחולל מהפכה בהנהגתה, לכן פגעה ב-most moderate of the radicals. המזכיר הראשי גילה חוסר שכל וטעם מפתיע בהציעו לוייצמן לקחת להנהלה אנשים כרוקח וסנטור. ידידיהם של אלה הביעו להם השתתפות בצערם... בעיני היישוב הייתה כאן מזימה שנכשלה כישלון גמור.

אמרו בארץ: כיוון שנכחו שהתחבולה לא הצליחה שוב אין להם היגיון להחזיק את האנשים במעצר ועכשיו ישחררו אותם. אבל השחרור לא בא ובינתיים הוכרז על ועידת לונדון והחלו לטפל בשאלה מי ומי יוזמן.

ואז חזרו ואמרו בארץ: לא ייתכן שאין הממשלה יודעת שאם יש חבר בהנהלה המסוגל גם במצב הקשה ביותר להביא את מוסדו למו״מ, הרי זה אותו הררי, אשר שיטת המו״מ היא אצלו עיקרון יסודי, ויש מונים בו את הדבר כמום (vice); לא ייתכן שאינה יודעת שיותר מכל חבר הוא שהביא לידי הופעת הנהלתו בפני הוועדה הא״א.[13] ואם היא יודעת כל זאת ובכ״ז היא מחזיקה אותו במעצר בעצם השעה שהיא מציעה לסוכ׳ מו״מ, משמע שהיא עושה זאת אך מן השפה ולחוץ ולאמיתו של דבר אינה מתכוונת כלל להסתדר עם היהודים, אלא היא מכינה לעצמה תירוץ והצדקה כלפי דעת הקהל לדכא אותם בכוח;[14] הצעת המו״מ אינה אלא אחיזת עיניים, כי במתכוון סילקו בעוד מועד מהתייעצויותיה של הסוכנות את האיש היחיד שהיה מסוגל לרכז סביבו בהנהלה רוב בעד המו״מ.

בזה אפשר להסתפק. השיחה אינה צריכה בשום פנים לשאת אופי של פתיחת פתח למו״מ, של הצעות, של בקשת פעולה ומתן תשובה, אלא אך ורק של הסברת המצב וקביעת העובדות.

אם הוא יזכיר את המוצנף [המופתי], לפי תורת שיווי המשקל, צריך להדוף אותו באופן נמרץ. אין להסתפק בהשוואת הגיוס לעזרת היטלר במלחמה אלא יש להזכיר כי ידי המוצנף מגואלות בדם יהודי ואנגלי כאחד, ואילו ידי עצורי לטרון נקיות הן מדם אנגלי והן מדם ערבי.

*

 לעטרה: תמול, לאחר שגמרתי לקרוא את הדו״ח, חשבתי לכתוב לך שתכיני מייד ויזה לבירה. אך כשבאתי לכתוב חששתי שמא תפרשי זאת כהנחה מצדי שגם אני עתיד בקרוב להתגלגל שם, ונמנעתי. היום עלץ לבי בהיוודע לי שאת נקראת ונוסעת. יהיו אלוהי אברהם יצחק ויעקב - וגם אלוהי שם אבי אבותם - בעזרך! ההועיל לך תזכירי [מס׳ 98]? אם כן - קחיהו איתך. הרביצי שם תורתך, לרחוק ולקרוב, עמדי בפרץ בין בן אביגדור לבין בעל האמונה ובכל פרץ אחר. עודדי ודרבני את רפאל ונתנאל וּשאי שלום להם ולאוריאל. רתקי אליך את יקירינו שמעבר לים [אליהו אילת וליאו כהן]. והישמרי נא מכל משמר לנפשך, עם כל ההעזה ההכרחית בשעה זו. ולמען השם הפילי מורא אלוהי ישראל על כל באי שבעים ושבעה[15] למען ישמרו מוצא פיהם. וזיכרי כי זקן החבורה [ח״ו] הוא החַטָא מכולם.

אימרי לנתנאל כי יֵדַע שנפגעתי מאוד, אם כי לא הגבתי, מביקורתו עלי שנכנעתי לבל ולא התעקשתי שיסתדרו במשרד לחוד.[16] הצטערתי מאוד שהוא ובל מסרבים להבין עובדות ברזל שעמדתי בפניהן:

א) אין פעולה כזו נעשית אלא באחריות חבר הנהלה.

ב) בל הוא החבר האחראי.

ג) בל הודיעני כי אם יצאו מהמשרד - יסיר מעליו האחריות.

ד) אי הישארותי אני שם ואי יכולתי לקבל עלי האחריות.

ה) אי יכולתי לחלוק על בל בשאלת אחריותו ולעשות מזה סכסוך בהנהלה.

ו) חוסר כל סיכוי שההנהלה לא תקבל בעניין כזה דעת בל.

ז) תמיכה נמרצת של ברד'[ברודצקי] בבל.

ח) כל הסיכוי של סכסוך עם הזקן [ח״ו] בחרחורו הפעיל של יוסף [לינטון].

די?

שלום

הערות: