169. אל: גולדה מאיר, ירושלים - 10/9/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  169. אל: גולדה מאיר, ירושלים - 10/9/1946
כותרת משנה  העתק במכונת כתיבה

169

אל: גולדה מאיר, ירושלים

10/9/1946

(העתק במכונת כתיבה)

 

לפזית שלום,

 

חברֵי אילן[1] הודיעוהו על מצב המו״מ בינם לבין הממונה [רוקח] בדבר חלוקת המחצית בין הכלל לבין המאוחד.[2] לדבריהם מסכים הממונה על חלוקת 50/50 (ז״א לפי המצב המספרי כיום 2-2) ובלבד שיוסיפו להוות חטיבה אחת, ואילו הכלל טוען שאין לו חלק ונחלה במאוחד ואינו רוצה בגג משותף. עד כאן שפיר; אלא כוונת הכלל לכבד אותנו כנראה בסכסוך עם המאוחד, ז״א שאנו נפר את בריתנו איתו[3] ונישא בתוצאות. לדעתי אין לנו כל עניין בזה. אם יש ביכולת הפרצי[4] וחבריו להביא את הממונה או את מזכיר הבועזים[5] אל שולחננו ולהודיע בפניו, מבלי שיכחיש, כי הוסכם ששניים מארבעת המקומות מגיעים לכלל - מה טוב. הייתי מסתפק בהודעה כזו, שפירושה קביעת מען בשבילנו לגבי מינויים, עכשיו או בעתיד (בשאלת האישים להלן) ומניח להם להתפשר או לריב בשאלת השותפות או ההפרדה בתוך המחצית [״הימנית״], אם אין ביכולתם להביא לידי הצהרה משותפת כזאת בפנינו - דומני שהדין ודברים שבין שתי חטיבות המחצית כשלעצמו נותן לנו פתחון פה ״לסחוב״ את עניין בן-יעקב, עד שיתפשרו, ונראה איך ייפול דבר.

יש לברר בשלב זה את השאלה האישית, שהיא בעיקרה שאלה חטיבתית. לאחר ההפרדה, היכן אנשי הספורט?[6] אם גיסו של מוסד ביאליק נשאר במאוחד,[7] אזי יש כבר למאוחד שניים, ובהנחה מובנת מאליה כי בן-אחיקם[8] בַּכלל הרי מגיע גם המקום הרביעי לַכלל. חשבון זה בלבד, על יסוד מה שידוע לנו בדבר המו״מ על 50/50, מחייב לא להסגיר את המקום הרביעי למאוחד ולהעמיד את הכלל בפני עובדה - בעצם, לשים לאל את המו״מ שלהם; זה מאפשר בהחלט, ואף מחייב, דחייה. רק אם גיסו של מוסד ביאליק יצא מהמאוחד והודיע על זיקתו לַכלל - מגיע הרביעי למאוחד ואז חוששני שלא תהא לנו ברירה אלא לקבל את בן-יעקב [יעקובסון]. אבל האומנם הפך אותו גיס את עורו?

יש להבהיר בינתיים בתוכנו את הצד החוקי שבשאלת המינויים [למפקדה הארצית]. לשעבר - סמכות משותפת לבית [הסוה״י] ולצמוד לו [הוה״ל]. אח״כ העברת הסמכות לח״י. אח״כ ביטול ח״י והעמדת X במקומו.[9] מכיוון שח״י הוקם ע״י ישן ואילו X ע״י בן אביגדור ללא כל קשר עם ישן, נשארה סתומה השאלה אם גם סמכות המינויים עברה ל-X. לדעת אביטייס, הנראית לי, מוטב לפתור השאלה ע״י החזרת הסמכות מהבת המפוקפקת לאבות (הח״י הורכב לפי אותו ההיגיון כמו המוסד הממונה, בעוד ש-X לפי היגיון אחר לגמרי), ז״א בהתייעצות בינך לבין בן-שמשי[10] ייקבע הדבר.

שאלתי את אילן, אם במקרה שנסתבך עם המאוחד בגלל הכלל יעמוד לימיננו ״הצופר״ של פרצי.[11] תשובתו - בהחלט לא, כי ה״צופר״ קניינו ושופרו של הממונה ואילו לפרצי רק משרה בו. פרצי יוכל להתפטר ולכתוב בעלוננו או בשל הגביר,[12] אך ״הצופר״ יבטא עמדת הממונה. מעניין![13]

 

הערות:


[1] חברי יצחק גרינבוים ב״הסתדרות הציונים הכלליים״.

[2] חלוקת ייצוג גוש הימין במפקדת ה״הגנה״ בין ״הציונים הכלליים״ (״הכלל״) ו״האיחוד האזרחי״ (״המאוחד״) (ר' מס' 162 סעיף 2).

[3] ההסכם על מבנה פריטטי של המפקדה הארצית (ר' שם הע' 4).

[4] פרץ ברנשטיין, מראשי ״הסתדרות הציונים הכלליים״.

[5] חיים אריאב, מזכיר ״התאחדות האיכרים״ שהייתה רכיב חשוב ב״איחוד האזרחי״.

[6] לאיזו חטיבה ישייכו את נציג אגודת הספורט ״מכבי״, שהוא אחד מארבעת נציגי הימין במפקדה הארצית.

[7] נציג ״מכבי״ זליג רוסצקי, גיסו של משה גורדון, מנהל מוסד ביאליק, נמנה עם ״האיחוד האזרחי״.

[8] גדליה זוכוביצקי, חבר המפקדה הארצית של ה״הגנה״ מטעם ״הציונים הכלליים״ (עפ״י גדליה בן אחיקם, מלכים ב', כה 22).

[9] ביוני 1940 הוחלט ״על דעת כל הגורמים הציבורים ליצור מוסד מרכזי-יישובי, שבו יתקיים הפיקוח על מערכת כוחות הביטחון הפנימיים שלנו, עם שמירת סמכות המוסדות העליונים וההכרעה למוסד העליון: להסתדרות הציונית העולמית״ (סת״ה ג-1, עמ' 218). מוסד זה, ״ועדת הביטחון היישובית״, היה משותף לסוה״י ולוה״ל ופיקח על פעולות ארגון ה״הגנה״ ועל תקציבו. להנהלת הסוה״י נשמרה זכות ההכרעה בשאלות פוליטיות של הפעלת הארגון. ״ועדת הביטחון״ הורכבה באופן פריטטי ובה ארבעה חברים מן ההסתדרות וארבע באי-כוח החוגים האזרחיים (שם). בעקבות ערעור החוגים האזרחיים על הרכב המפקדה הארצית של ה״הגנה״, שאותה מינתה ״ועדת הביטחון״, הוקמה ביוני 1941 ועדת ביטחון חדשה שמנתה 18 חברים (״ועדת הי״ח״) ובה תשעה נציגי הסוה״י ותשעה נציגי הוה״ל, עפ״י עֶקרון השוויון הייצוגי מתוך המפלגות הציוניות השונות. יו״ר ועדת הי״ח היה ראש הממ״ד מ״ש (שם, עמ' 223-222). עם ראשית פעולותיה של ״תנועת המרי העברי״ באוקטובר 1945, התעורר צורך להקים גוף ציבורי פוליטי לאישור כללי של הפעולות, שלרבות מהן הייתה משמעות מדינית ובינלאומית. לשם כך הוקמה ועדה בת 6 חברים, שייצגו גופים ציבוריים שונים, מהם שלא השתתפו בהנהלת הסוה״י. ועדה זו נקראה על שום סודיותה ״ועדת x״. לששת חבריה צורף, בזכות דעה מייעצת, יו״ר הנהלת הוה״ל דוד רמז. לפני ועדה זו היה ראש המפקדה הארצית של ה״הגנה״ מביא לאישור כל תוכנית פעולה של ״תנועת המרי העברי״ מבלי לציין את פרטיה (סת״ה ג-2, עמ' 856-855).

[10] יצחק בן-צבי (שימשילביץ), נשיא הוה״ל.

[11] עיתון ״הבוקר״, שעורכו פרץ ברנשטיין.

[12] עיתון ״הארץ״ שבבעלות גרשום שוקן.

[13] המכתב אינו חתום ואפשר שסופו אבד.

 
העתקת קישור