[1] המכתב לא אותר.

[2] ששון כתב: ״[קלייטון] ביקשני לא לעזוב את מצרים ולצלצל אליו מזמן לזמן״.

[3] במכתב אל מ״ש מ-10/9/1946 השיב ששון:

״נכון, זו הייתה הצלחה מפתיעה והרשה נא לי לגלות לך את סודה:

א. הגישה שלי לא הייתה ציונית אלא מזרח-תיכונית, כלומר פרו-אנגלית, פרו-ערבית ופרו-יהודית [---].

ב. שורשיהם של אנשי שיחי [בממשלת מצרים] אינם חזקים וזקוקים הם למשענת שתסייע בידם למנוע את עקירתם.

ג. האגדה המהלכת במזרח זה שנים על כוחנו והשפעתנו במערב הייתה לי לעזר רב.

ד. הופעתי אצלם בזמן המתאים [---] אולם הצלחתי זו השביעתני, כפי שאמרת, תמרורים בסופה. הגעתי למצב שלא יכולתי להוסיף לראות פני אנשי שיחי יותר [---] לאחר שנודעה לי תשובתו המאכזבת והמצערת של רציני [בווין ביקש שהסוה״י לא תתערב במו״מ האנגלי-מצרי (ר' מס' 149 הע' 11)] והתברר לי שאין לי מה לעשות יותר, עשיתי מאמץ אחרון והשארתי את הדלת פתוחה. והאמת ניתנה להאמר: אינני מאחל לאף אחד הצלחה עקובת תמרורים כאלה.

אינני מסכים איתך כלל כי הזזתי את העניין מרחק עצום קדימה והזרע לא יאבד. כידוע לך, אנשי שיחי יושבים על כיסאות מעורערים. בכל יום ובכל שעה נשקפת להם סכנת נפילה [---] בנפילתם ייפול הבניין שלנו [---] לא קל יהיה להקים את הבניין מחדש. לא קל יהיה לפרוץ את המחסומים שיתייצבו לפנינו [---], הצלחתי המזהירה בפעם זו עם ישמעאל הצדיק איננה צריכה, לדעתי, לשמש קנה מידה לאפשרויותינו בעתיד״.

[4] ששון לא דיבר אנגלית.

[5] ב-6/9/1946 כתב ז״ש כי מסיבת בריאות ״נאלץ לצאת לימים אחדים מהעבודה״. בתשובה לשאלת מ״ש לשלום ז״ש, השיבה צ״ש:

״הוא עשה חשבון והרגיש בעצמותיו שחסרות לו ארבעים שעות שינה ונסע מהבית לישון. הוועידה ונסיעות הלוך ושוב כילו את כוחותיו״ (שרת/מאסר, עמ׳ 253).

במכתב ז״ש אל מ״ש 15/9/1946 נאמר: ״דתן חזר בריא ושלם״.

[6] על חלקו של נורי סעיד בתמ״ג ר' מס' 119 הע' 7. ב-11/9/1946 השיב ששון:

״כנראה לא במקרה נעדר נ. ס. מ'העגול'. בזמן האחרון טיפלה בו העיתונות הערבית, הקיצונית בייחוד, יותר מדי והאשימתהו בגלוי בהשתתפות בניסוח תוכנית מוריסון ובהסכמה מראש לחלוקה. ייתכן, שכדי לדחות את ההאשמות האלו העדיף לא להשתתף, וייתכן שמצא לנכון, לטובת העניין, לשמור את עצמו לשלב השני: הביצוע. את הגרסה השנייה שמעתי מפי אחד העוקבים אחר התפתחות הדברים במזרח. לדבריו, מייד לאחר סיום 'העגול' יחזור נ. ס. לשלטון [בעיראק] כראש [הממשלה] או כ[שר]חוץ ויתאמץ להשיג את הסכמת ארצו לפתרון שיוחלט עליו. הדבר מתקבל על הדעת״.

עפ״י הסבר אחר נורי סעיד עמד אז בפני מערכת בחירות כלליות והעדיף לא לבוא ללונדון (ר' אביזוהר/לקראת, עמ' 33).