162
אל: זאב שרף, ירושלים
8/9/1946
(העתק במכונת כתיבה)
לדתן,
1.
אני מניח שאקבל בכל הדחיפות האפשרית הסבר על קירקושי שקמון.[1]
2.
בעניין בן-יעקב[2] אני זוכר
היטב את השדר הראשון.[3] נסתיים
במסירת תשובתו של פזית לשני הצדדים, שישרה בעיני ולא ראיתי עצמי חייב תשובה. אם לא
תושג הצהרה ברורה שאחד הגופים המהווים את א״א[4] אין לו יותר
חלק ונחלה בו - הכוונה לחולשים על בית האחוזה, לחָרָשים ולהדרנים, אולי גם לתגרים[5] - איני רואה
ברירה אלא לקבל מועמדם אבל כיוון שהוא [ערבית: ״מזיק״],[6] רצוני לדעת
תחילה דעת אבירות [אביגור] וכן כדאי לברר מה יעשו אם נלך בקרי - בעיקר במגבית:[7] להימלך
באייזיק ובנחום.[8]
3. בינתיים
כאן היום שערורייה. יש כאן כמאתיים הקרויים ״מתייצבים״. פירושו סוטים וחשודים על
סוֹטוּת וסתם צ״חים[9] ומי שהיו
ובתוכם שיות תמימות שנתחייבו בזמן מן הזמנים ״להתייצב״ מפקידה לפקידה. ביום פוקדם
- פקדום וגרפום סיטונית הלום. אח״כ החלו בודקים ומתירים. התירו כמה תריסרים ועמדו.
עברו שבועות ללא תזוזה. המרירות והדיכאון למעלה ראש. נמנו כמה עשרות מציבור זה
להתענות כ״ד[10] לשם הזכרת
נשכחות. חטפו זאת עסקני ״השכנים״ [הפורשים] - לא דרי מעלה השרויים איתנו, אלא דרי
מטה - וראו כאן הזדמנות לשלש קליעות: תמיכה במתייצבים, הפגנה כלפי חוץ כאילו
לתמיכת הרופא פון[-וייזל], והבלטת מנהיגותם במחנה. כינסו אסיפה, שמ-500 הדיירים
השתתפו בה קצת למעלה ממאה ושם הוחלט להתענות כ״ד. פנו אל אנשינו ונענו שלילית. כאן
יש ועדת ג' משלוש החטיבות[11] - לפניה לא
הובא העניין. אעפ״י כן רצו לממונה [מפקד המחנה הבריטי] ומסרו באמצעותו חוּצה כי
המחנה כולו גזר על עצמו. למעשה אין מתכוננים כלל להינזר, אלא רק לא לקבל מנת-מחר
של מזונות ולכַלות ״ממה שיש בצריפים״ - די והותר לכ״ד. אמרתי לשלנו לקבל מחר את מנת
יומם, כי יש ללמד לקח, לבל תשתלט הפקרות. חבריא אלו, כמו בכל עניין, מחללים
ופורעים לצחוק עניין זה של תענית, שחופפת עליו קדושת סיגוף ואשר אותו דוקטור גזר
עליו בכל תום הלב. ובכן קודם כל להווי ידוע לכל כי אין אנו מתענים ולא עלה כלל על
דעתנו להתענות. כל העניין אבסורד: פון[-וייזל] עשה מה שעשה מתוך החלטה שגמלה בו
אט-אט, בניגוד לכל הפצרותינו, על מנת להיעקד בעד כולנו, על אחריות עצמו, ועכשיו
נבוא אנו ונעשה לו ״סולידריות״! עכשיו אין ברירה אלא להעמיד דברים על אמיתם ולפרסם
ידיעה זו ישר לעיתונים לא ״ממקורות הסוכנות״ - כאילו מפי מבקרים בלטרון:
נודע לנו כי שביתת הרעב של
כ״ד שעות בלטרון לא הקיפה את כל המחנה. ההצעה להכריז שביתת רעב לכ״ד שעות יצאה
מתוך קבוצות האסירים מבין אלה שהיו עצורים פעם ועם שחרורם נתחייבו להתייצב בקביעות
במשטרה ואשר חזרו ונעצרו לפני כמה שבועות ומאז לא חל כל שינוי במצבם. בקרב העצורים
האלה רבה במיוחד המרירות והם ביקשו דרך להסב תשומת לב הציבור והשלטונות לעוול
שנגרם להם. חלק מהמחנה החליט להצטרף להכרזת השביתה ולעשות זאת כאות סולידריות עם
ד״ר וייזל. חברי הנהלת הסוכנות והנהלת הועה״ל, עם כל חרדתם לשלומו של ד"ר וייזל
והבנתם ללבו, וכן רבים אחרים במחנה הכללי, אינם משתתפים בשביתה.
המוסדות גם לא נשאלו לדעתם על השביתה לפני הכרזתה.[12]
הרי לך סערה בצלוחית!
4.
התוכנית האחרונה שהשיג אדמתי[13] מעניינת.
הצלחנו להתוות על המפה את הקווים לפי הסימון. התיקונים לעומת הקודם ברורים אבל ברורות
גם הנסיגות מ[תוכנית] פיל (בצפון) וגם מהתוכנית הקודמת [המקורית][14] (חבל עזה
ופינת נהריה-חניתה). שאלה: האם הכוונה היא במקרה של שלֹמה [חלוקה] והסתקללות לספח
את הצפון לשניר?[15] רצוי שאדמתי
יערוך מפה קטנה, או מפותיים, להשוות התוכנית החדשה לפילוּת[16] וכן לאזורי
הקרקע כיום.[17] כן רצויים
פרטים על חלוקת השאר לאזורי ישמעאל ועשו [הבריטים], אלא אם כן כל השאר לישמעאל
זולת המשולש ההפוך.[18] הפקרת הפס
הצפוני של תימן [הנגב] לישמעאל היא הפורענות החמורה ביותר.
5.
אני מלא חרדה להתפתחות אצל בל וחוזה כל מיני תקלות וכישלונות: התפשרות קלוקלת של
נ״ג עם ב.[ווין], היאחזות ויטל וכת דיליה בה, כניסה לא עקבית [לוש״ע], לא מכובדת
ומאוחרת. ואחרון-אחרון - התפוצצות בלוט.[19] לוואי
ואתבדה!
שלום
6. סוף סוף
מה פשר ידיעת רויטר כי הול פנה שוב במכתב וביקש פירוט טעמי הסירוב והבהרת התנאים
שבהם נהיה מוכנים להשתתף? ההיה מכתב כזה?[20]
*
9/9/1946
אני מניח עכשיו כי הקירקושים להטעיה.[21] אשר לחבטות
העיקריות אקווה שלא יתחיל דו״ד פנימי לרגל פסקי לוט.[22]
בקש נא אחימן שישלח לי גיליון ״הבוקר״ מהשבוע ובו מאמר רחב מידות של
י. ספיר.[23]