154. אל: ועידת מפלגת פועלי ארץ-ישראל - 5/9/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  154. אל: ועידת מפלגת פועלי ארץ-ישראל - 5/9/1946
כותרת משנה  גילוי דעת

154

אל: ועידת מפלגת פועלי ארץ-ישראל

5/9/1946

גילוי דעת[1]

 

- א -

 

ועידת מפלגת פועלי ארץ-ישראל נתכנסה בשעת פורענות חמורה ונוכח סכנות חמורות ממנה.

המזימה לבַלֵע את היסוד הבין-לאומי להגשמת הציונות,[2] להצמית את גידול כוחו של העם העברי בארצו, להכרית את קיבוץ גלויותיו ולסתום את הגולל על תקוות עצמאותו - חותרת בעקשנות זדונית אל מטרתה.

ההנהגה הנבחרת של העם העברי הנושא נפשו לציון - סמל עצמאותו המתהווה ומעוז זכויותיו - הייתה מטרה לחצי השלטון. יד הנוגש נשתלחה בבנייניה, וכמה מנושאי דברה ומשליחי היישוב נכלאו או נגזר עליהם להיכלא.[3]

נעשו שפטים בהמוני בני היישוב, בעריו ובכפריו. אלפים נעקרו מביתם וממשקם ונענשו על לא דבר במאסר ממושך, נשנתה ונשלשה ההתנקשות בנשק המגן העברי, המקודש בדם חלליו, אשר גזֵלתו מפקירה את היישוב לשואפי דמו. משקי חלוצים מחיי נשמות ויוצרי חברה חדשה היו קורבן להשתוללות יצרי הרס פרועים, המבקשים צידוק בנקמה עיוורת.

בהיות היישוב נאבק במצור בתוך הארץ, ננעלו שעריה בזרוע בפני פליטי חרב הגולה. ניצולי תופת אירופה, החותרים בכלי-שיט דלים אל חופי המולדת, הפכו ציד לכוחות הים, האוויר והיבשה של ממלכה אדירה. השארית הנמלטת על נפשה מאימת הכליה ומגיעה לחוף המבטחים היחיד, נהדפת אחורנית ונידונה לשבי-גלות חדש. היד הגודרת בפניה את הכניסה לארץ מבקשת להשיגה בתוך גֵיא ההריגה ולסגור עליה את שערי היציאה.[4] ולחיפוי על ההסגרה לרצח, מנסה השלטון המתנכל לתת לשמצה את היציאה הגדולה מעבדות לחירות, להכתים את המאמץ הכביר של פדות וישע, להשתיק את השאגה לחיים של שרידי טבח, לשקץ את כמיהתם של מעונים לעתיד של ביטחון ויצירה, להחניק את תביעתם לזכות אדם ולאום.[5]

ובעוד נטושה ההתקפה הכוללת, אשר שלטון המנדט גייס לשמה את כוחו המזוין, את מנגנון הפרסום שלו ואת כל מערכת כלי השפעתו המדינית, כדי למוטט את יסודות חייו של היישוב ולשבור את רוחו, וכדי לייאש את הגולה היהודית מישועה בציון - גילה השלטון את תוכניתו החדשה לפתרון בעיית הארץ [תמ״ג], עליה הוא מבקש כיום להשיג את הסכמת גרוריו במזרח התיכון ואותה הוא מקווה להביא לידי אישור בארגון האומות המאוחדות. התוכנית הזאת מכוונת לבטל את ההתחייבויות הכלולות במנדט כלפי העם העברי ואת זכויותיו המוכרות בו; לצמצם את העלייה ואת ההתיישבות היהודית בתחום-מושב מוגבל בתכלית; להדביר את ממדי העלייה אף בשטח צר זה לשרירות לבו של השלטון הזה; לבצר את מעמדו וסמכותו המוחלטת של השלטון הזה לתקופה בלתי-מוגבלת; להכחיד לצמיתות את דבר הקמת המדינה היהודית.

 

- ב -

 

העם היהודי כולו עומד נרעש ומזועזע, פצוע עד עמקי נפשו, מול ההתכחשות המועלת הזאת להתחייבות היסטורית חגיגית; המתעללת ברגשות הצדק הבין-לאומי והחסד האנושי; המחללת את זכרם של קורבנות ישראל במלחמה - המיליונים שהוכרעו לטבח, האלפים הרבים שחירפו נפשם בקרב; המפקירה בגלוי בעל-ברית נאמן במערכה הגורלית ונותנת פרס לבוגדים ולעומדים מנגד;[6] המרימה יד בחזון דורות של עם דווי ומעונה שחגר את שארית כוחו להיגאל.

המוני העם היהודי, ובראשם תנועת הפועלים הציונית, נחלו אכזבה ועיצבון מרים שבעתיים משום שההתקפה על מפעלם וההתנקשות בתקוותם הם מעללי ממשלת פועלים - הראשונה בבריטניה, שהכוח בידה לבצע את חפץ לבה ואשר מפלגתה שמרה אמונים לתנועה הציונית ונלחמה את מלחמותיה שנים רבות.

אכן לא פסו אהדה וידידות לעם היהודי במלחמתו הנואשת - באמריקה, באירופה ואף באנגליה. אבל גם בהיעזב העם היהודי בודד לנפשו במערכה ובכשול עוזריו - לא יחדל מלהיאבק. בדידותו אך תחזק את לבו, תלכד את שורותיו, תדלה מקרקע נשמתו את כוחותיו הנצורים.

הפועל העברי בארץ ואחיו בגולה לא יירתעו ולא יחדלו מן הריב בתנועת הפועלים העולמית על צדקת מפעלם. את אמיתו היהודית-סוציאליסטית חוצב הפועל בארץ מלבו, צורף אותה בכור ייסוריו, מחשל אותה בהישגיו ובכיבושיו, מכניס אותה בגאון לאוצר גנזי הרוח של האומה, מרים אותה בגאון על נס במשפחת פועלי העולם. בכוחה יילחם ובכוחה יוכל.

כשם שלא נמנעה תנועת הפועלים הארץ-ישראלית מלבוא בריב עם חלקים אחרים של העם והיישוב על מקום הפועל וחזונו בהגשמת הציונות,[7] כן, ביתר תוקף ועוז, תאסור מלחמה עם אלה אשר רוממות הסוציאליזם בגרונם[8] על מקום העם העברי במשפחת העמים ועל זכותו לריכוז, לתקומה ולחירות בארצו. הפועל העברי יילחם גם אם יישאר בודד, ולעולם לא ייוואש מניצחון לאמיתו.

 

- ג -

 

מפלגת פועלי ארץ-ישראל מזעיקה את ציבור הפועלים בארץ, היישוב העברי, התנועה הציונית, העם היהודי כולו - לגיוס כוחות נפש, גוף וממון לשם מאבק מר וממושך.

בשעת גורל זו מושיטה מפלגת פועלי ארץ-ישראל יד אחים לכל מפלגה וחוג בקרב ציבור הפועלים והנוער החלוצי, המוכנים להשתתף יחד איתה בהקמת מפלגה ציונית סוציאליסטית מאוחדת, רחבה וחזקה, ממזגת בקרבה את חירות הדעה עם אחדות המעשה וכושר הפעולה, שומרת ומבצרת את עמדת ציונות העבודה, ההגנה והמאבק בהנהגת ההסתדרות, בהדרכת היישוב, באחריות למדיניות ולפעולת הבניין הציונית, ובהגברת ההיאבקות על עלייה והתיישבות רבתי ועל העצמאות העברית בארץ. דורנו ייבחן בכושר ליכודו וביכולת עמידתו המאוחדת בניסיון החמור שמינה לו הגורל. רוחנו איתנו. דרכנו אחת. אין לעמנו מוצא אחר. אין ליישוב עתיד אחר, אין תמורה למאבק הכפוי עלינו ואין מנוס ממנו. אין דרך לנצח בו אלא בעמידה איתנה בפני גזירות, בהתנגדות קשה למזימות, במאמץ חיובי בלתי פוסק של בניין וביצרון.

המערכה מחייבת תוקף החלטה והתמדת מאמץ, עוז רוח ואורך רוח כאחד, כושר מעשה ומשמעת ברזל, עת לכבוש יצר ועת להשיב מלחמה שערה.

שום שלטון לא יראה נחת בארץ, שום משטר לא ידע יציבות וביטחון אם יבקש להיבנות מחורבן העם היהודי, אם ינסה להיכון על עיוות דינו.

מלחמה לעם העברי בתוכנית המעל והחנק של שלטון המנדט. אך העם העברי מוכן תמיד לבירור ולמשא-ומתן, שמטרתו לפתוח פתח לעלייה מהירה ברשות העם, להתיישבות רחבה, להגנה על החיים וההישגים, לעצמאות לאומית, לקביעת מקום לישראל באומות - למדינה עברית.[9]

קשה תהא עמידתנו בפני כל החורשים עלינו רעה בקרב העם הערבי, בארץ ובארצות השכנות, אך תמיד נישא דברנו שלום לתוך מחנהו ונחתור להתאמה הדדית בין עיקרי שאיפותינו ושאיפותיו. לא באנו להתבודד ולהתנשא. אם יוכר בנו כשווים - פנינו לשיתוף, וככל שנעמיק שורש ונגלה כוח עמידה - נקרב את קץ ההסכם.

משעננו קודם כל בתוכנו פנימה - בחיל שעשינו בארץ וביכולתנו לגייסו למערכה של בניין ומאבק, בכוחה של שארית הפליטה להחזיק מעמד ובנכונותה כאחד להעפלה מהירה ולהמתנה ממושכת,[10] בנאמנות לציון ובנכונות לשאת בעוּלה ולסבול בגללה ברחבי התפוצות.

מפלגת פועלי ארץ-ישראל קוראת לכל הנאמנים לדגל הציונות החלוצית והלוחמת להתלכד למאמץ גדול של ביצור עמדות, של קיבוץ גלויות והיאבקות עם גזירות ומזימות למען עצמאות ישראל.

 

הערות:


[1] זה הנוסח המקורי (מועתק במכונת כתיבה), שחיבר מ״ש לגילוי דעת מטעם ועידת מפא״י. ב-5/9/1946 בלילה כתב מ״ש לרעייתו

״התפלצתי היום בהודיע לי זאב [שרף], כי במפלגה הוטל עלי לחבר: א. גילוי דעת; ב. החלטות - שניהם בשביל הוועדה המתמדת ושניהם למשלוח בבוקר. לא הועילה שום התקוממות פנימית - הייתי מוכרח לשנס מותני. החלטתי מראש להסתפק בגילוי דעת. אף הוא גזל שבע שעות בהפסקות. לפני כעשרים דקה גמרתיו״

(ר׳ שרת/מאסר, עמ' 231). גילוי הדעת, שנועד להתפרסם עם סיום הוועידה ב-9/9/1946, נתחבר אפוא כבר בליל התכנסות הוועידה, עוד בטרם החלה בדיוניה וקיבלה החלטות.

בגילוי הדעת שחיבר מ״ש הותקנו שינויים קלים ספורים והוא פורסם כ״דבר הוועידה השישית של מפא״י״ ב״דבר״ 10/9/1946 וב״הפועל הצעיר״ 12/9/1946, וכן בשרת/מאסר עמ' 416-414.

[2] ״היסוד הבין לאומי״ - כתב המנדט, שהטיל על בריטניה ליצור את התנאים שיאפשרו הקמת בית לאומי יהודי בא״י.

[3] ״נגזר עליהם להיכלא״ - ב״ג, סנה, גלילי, שדה ואחרים.

[4] מדובר בפעילות בריטית דיפלומטית ומודיעינית ענפה באירופה לסיכול פעולות ה״בריחה״ וההעפלה (ר׳ כוכבי).

[5]הדוברים הבריטים טענו באמצעי התקשורת, כי מארגני ההעפלה מנצלים את מצוקתם של הפליטים היהודים ומובילים אותם בספינות רעועות בתנאי צפיפות ובריאות לא אנושיים ותוך סיכון חייהם (ר' מס' 87).

[6] בריטניה מתכחשת לעמידת היישוב לימינה במל״ע-2 ותומכת בערביי א״י, שמנהיגיהם היו אז פרו-גרמנים פעילים.

[7] הכוונה למחלוקת ולמאבקים עם התנועה הרביזיוניסטית ועם ״החוגים האזרחיים״ ביישוב.

[8] מ״ש מתכוון לדוברי השלטון הסובייטי ולחסידי הקומוניזם בעולם ובארץ.

[9] מתייחס להודעת הסוה״י על נכונותה להשתתף בוש״ע בלונדון בתנאי שהבסיס לדיוניה יהיה הקמת מדינה יהודית בא״י.

[10] במחנות הגירוש בקפריסין.

 

העתקת קישור