152
אל: כתריאל כץ, תל-אביב
4/9/1946
לכ״ך שלומות,
כיוון
שכתבתָ, הריני עונה לך.[1] תמסור לאחז ומובטחני שלא יקפיד.
1.
כבר הודעתי דחופות לדתן התנגדותי להר בטן.[2] לא דקדקתי
בתאריך וסבור הייתי כי פִגשוֹ עם עכסה[3] מחר בבוקר.
לאחר השיגור ראיתי כי תאריך פתקךָ 3/9, ז״א הפגש הבוקר. איך יכולתָ לבקש תשובה לאותו
מועד?
לגוף
העניין, האומנם אין אפשרות לטפל בקיסרוּת שנותרה, לכשתחזור פנויה?[4] אבל גם אם
נבצר, בהחלט - לא הר בטן. רק לאחר שנתתי תשובתי היום, הזכירוני כי שאלה זו הוצגה
במפורש לבן אביגדור והוא פסק ברורות בשלילה.[5] שאלו את
פזית. השואלת הייתה שושנה.[6]
2.
אשר למענה תימן, לא שיערתי האפשרויות שצוינו.[7] בדרך כלל הן
נראות לי, אבל אם רק יש שהות - וגם אם אין שהות, ז״א מבלי לעכב - אבקש לדעת מקום
חסן, אם אומנם אפשר יהיה לקבוע בדיוק הזחלן או החסן, אם יוטל צל על נֶקד ועל איזה.[8]
3.
לעניין המרובע, האם שני הצולחים כוללים את האחד שנעלם לפי דברי הצולח המפורש
בעלון?[9]
4. בעניין הפְלילָה במשולש: דעתנו חיובית בהחלט, אך יש לברר תחילה מפי
מוסמך במשולש אם דיניו מאפשרים.[10] שם חרתו
משהו נוסף על הלוחות לרגל הכליאה[11] וייתכן
שהתוספת מעמידה תריס. אם חוות-דעתו של המקומי חיובית - יש למסור ליוסף [לינטון]
ולנתנאל התקשרות עם מוסמך אצל בל.
5. מהדגשת המילה באמת בסעיף 1 שבתוספת שִדרך מתמול[12] (הכתוב
במכונה) אני לָמֵד כי לפני כן הטעוך. אם עשו זאת בדעתם כי אתה צינור לישן - אין
לסבול בשום פנים. תברר עם בן-יהודה.
6.
תודה על השדר לגבי הבחורותיים.[13] אבקש:
א) לברר אם קיבלו כרטיס כניסה ללוט ורק הוורשאים מעכבים;
ב) לשדור להן כי אני זוכרן ומזכירן; אַל תיוואשנה כמוני.
7. מהבירור
בעניין תעלומת הנחיתוֹת אני לָמד כי הנחיתה היחידה שהייתה - הייתה בנווה [חיים]
ולא באחוזה [תל-אביב]. האומנם?[14]
8.
אני מצפה להערות ולהארות על מהלך הכנס.[15]
אביחי
טרם ענית מי הנודד ומי המסרב לצחצח.[16]
מה דעת בן יהודה על החזרת יד [יעקב דורי]?[17]
״עיר הפתאים״ הייתה לחידה. הייתי מבין אילו אמרת ״עיר התַגָרים״.[18]