[1] מ״ש משיב למכתב כתריאל כץ מ-28/8/1946 (ר׳ מס׳ 139 הע׳ 2). ״השרביט״ - שפר, הרמ״א בפועל; ״מחזיקי המטה״ - אנשי מטה ה״הגנה״.

[2] הכוונה לאקטיביסטים תומכי קו ב״ג, ולמתונים תומכי ח״ו.

[3] העניין לא נתחוור.

[4] מדובר ב״איגרת לחברים״ של מטה הפלמ״ח (חוב׳ ״פלמ״ח״ 45, ספט׳ 1946). שם נאמר: ״לא נוכל שלא לבטא את התמרמרותנו נגד מהלך המאבק מאז 29 ביוני. נשקה של יגור פורק. מעפילים שולחו לגולה [---] משקים נצורים הפכו לחיזיון נפרץ בחיינו [---] אסירים למאות מהכפר ומהעיר כלואים ללא משפט, מנהיגים במעצר ובאותה שעה מנהלים חבריהם להנהגה משא ומתן עם אלה שפקדו להשליכם לכלא. האפשר היה לתאר תופעות משפילות אלו לפני ה-29 ביוני? לא ולא [---] נודה בגלוי: המצב המחפיר אינו הכרח המציאות. היישוב מוכן ורוצה במלחמה. החטיבה, ככל אנשי ה״הגנה״, אינה שלמה ולא תשלים עמו. המרי לא נפסק, המרי יימשך! לפקודה תמיד אנחנו!״

[5] החלטות ההנהגה על הפוגה ב״מאבק המזוין״.

[6] האונייה ״ארבע החירויות״, שהפליגה מאיטליה ובה 1024 מעפילים, נתגלתה ב-2/9/1946 ע״י משחתות בריטיות שהשתלטו עליה אחרי עימות אלים ונגררה לנמל חיפה, שם הועלו המעפילים לאוניית גירוש והועברו לקפריסין.

[7] כוונת המוסד לעלייה ב׳ הייתה להנחית את מעפילי ״ארבע החירויות״ בחוף ת״א. מקום חלופי לנחיתה נקבע בנווה חיים ליד חדרה (מקום מגורי עזרא דנין המכונה ״זרובבל״).

[8] כתריאל כץ הבהיר ב-3/9/1946, כי המידע על שתי אוניות מעפילים היה מוטעה ומקורו בהכנות להנחתה בשני מקומות.

[9] על פרשה זו ר׳ מס׳ 114 הע׳ 15.