141

אל: אריה אשל, ירושלים

2/9/1946

(העתק במכונת כתיבה)

לאחימן שלום,

1. אֵי חוברת ב' של הנסרד?

2. אין להרפות מזעירא. הטרדה בלתי פוסקת שהוא ככינויו ושאין כל שחר להכניסו בקהל לוויתנים.[1]

3. איש המים מכחיש נמרצות כל יסוד שהוא ״לתיק״ לפני שמצאוהו באותה חברה אגב חיטוט. לא בטרם התגייס ולא בשירות [בצבא הבריטי] (בזה שבי). היה ביתרי וחבר [הסתדרות העובדים] הלאומית. לא השתייך לשום [ארגון] חשאי ולא תקע אצבע בשום עסק-ביש. כיום פרש מהם ולא דיבר באחרים. לדעתו - או משקרים או הלשנה. תבע כמה פעמים חקירה. שואל אם אפשר ללחוץ הלאה בכיוון זה. לדרוש שיבואו הנה, יקראוהו, יחקרוהו, יאמרו מה נגדו ויתנו אפשרות להכחיש או להסביר ולהוכיח.[2] גם מזה אין להרפות.

4. בעל הברכה דוחה עצת נמרוד לגבי לוט.[3]

5. אשר ״לוועדה ציבורית גדולה״ אשר ״לא ידוע״ עליה, נראה שלא הובן העניין.[4] לפני כמה שבועות שלח צפוני, לאחר בירור יסודי עם ש״ל, חומר רב על שרירות ופריעת חוק באכסון [במחנות המעצר], עם דוגמאות לרוב והציע שיוקם ועד ציבורי לטיפול בעיוותים ועוולות. לא נאמר שקיימת ועדה. הוצע להקימה. ברור?

6. אחרון אחרון חשוב: כבוש צערך, ואם אפשר - גרשהו. מי יודע אם אשוב, כי אין שיעור לאפשרויות. את פזית יש לשרת בלב שלם ובכל העצה והתושייה, כאילו באה לישיבת קבע.[5]

הערות: