135. אל: זאב שרף, ירושלים - 1/9/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  135. אל: זאב שרף, ירושלים - 1/9/1946
כותרת משנה  בבוקר, העתק במכונת כתיבה

135

אל: זאב שרף, ירושלים

1/9/1946 בבוקר

(העתק במכונת כתיבה)

 

לדתן שלום,

 

1. כתבתי דעתי בפעם הקודמת[1] והפעם לאחר לבטים קשים משאול, אני מרגיש כי שמתי נפשי בכפי. אפשר הניתוק מחברים אחרים בכל שלבי השַקְלָה, באשר חליפת השדרים בשום פנים אינה תחליף למגע החי ולהתבשלות המשותפת בקלחת הזמן, מוליך אותי בתוהו לא דרך. אבל אין לי ברירה - הבעתי את תמצית דעתי ויכולתי עוד להוסיף.

2. בדואר הקודם שכחתי לעמוד על עניין חשוב ודחוף: המגע עם החמרן בגושן. לאחר שבל הודיע בעניין זה מה שהודיע - ודאי עפ״י דו״ח מוסיק - דומה שאין ברירה אלא לשתפו, שאם לא כן הרי אם יישָאל יודיע להד״ם. שמא נעשה כבר הדבר או שמא איחרנו?[2]

3. באחד הדו״חות הראשונים על מפעלות עטרה בגושן נאמר כי היא מסתייעת במריקים המקומיים, ואילו בדו״ח המפורט אין זכר לכך. מה פשר?[3] עכ״פ יש להעביר [הדו״ח] לתשבי, לו לעצמו, ע״מ שימסור למהימנים בפנים.[4]

4. איך מיישבים תנאי ״סודיות מוחלטת״ עם מסירת העניין לנגלים?[5] הן יש בהם אויבים בנפש לנו וידידים בנפש לצד שכנגד המקומי, אשר חזקה עליהם שימסרו הדברים.

5. אשר לדו״ח התיבוני,[6] צפוני העלה הצעה נכוחה והיא שיופנה בלוט אל בן-יהודה, או ב״י עם עידו יחד, כי עכ״פ לא רצוי מגע ישיר עם בן אביגדור או מגע עם עידו ביחידות.

6. מכתב נתנאל הרגיזני ואני מַשהה כעסי כדי לענות בקרירות.[7] שמחתי לצאתו של בעל השושנה[8] וחבל שלא הקדמתי לשלוח לו ברכת פרידה. אני שולח לו ברכתי עכשיו.

7. קיבלתי פתק מר. ר. מת״א המסייע בידי החולש על הגלגלים.[9] מציע את עצמו למח' [המדינית] במפגיע. מוכן אפילו ללכת לאולפנה. זה עכ״פ אינו בא בחשבון, כי קשיש ויודע לא מעט. היש מחשבות? מכאן קשה מאוד לקשור קצוות.

8. מה לגבי נסיעת הלבן, עם או בלי הגיורת כיום? דרישת נתנאל שיקדים לבוא היא סימן טוב. אם יצא - הייכנס אחי אליהו?[10]

9. ההגעת למסקנה כלשהי לגבי נכד-אביגדור?[11] האכתוב למי שהיה כאן[12] שיספחו לאחת הכהונות בבית המרקחת[13] - בלית ברירה אחרת?

10. אני מצרף דו״ח על גבורותיהם כאן. יש לגולל.[14]

11. מה פשר הטסת הקולונל? בקש עינבל להודיעני.[15]

12. שמחנו לצורה הנאה של פרסום כניסת פזית. אח״כ קלטה אוזני שלמעשה לא היה כה מפואר.[16] מילא.

13. היום אכתוב תשובתי לניצן.[17] תתקבל מחר.

14. לגבי הניסיון בנקודה המשפחתית,[18] אני בעד מאמצים מרחיקים של העברה, מהבנות, ריכוז באימהות,[19] פיזור שם, או העמקה בבנות על פני שטחים נרחבים - באחת, כל מאמץ לשמירת הרכוש הפרטי לבל ייפול. איני גורס מניעה במחץ, כי רק תְגרה.[20]


*

איני זוכר אם פירשתי במצורף או בקודם - עכ״פ הדבר מובן מאליו - כי אם רק יש איזה סיכוי שהוא לסחוט ע״י התעקשות עד הסוף[21] - עלינו לסחוט ולסחוט. כאן חסרות לנו ידיעות חיות מפי אק ואולי נוספות מאחרי נסעו.[22]

 

הערות:


[1] ז״ש כתב ב-2/9/1946 ״שדר אתמול [המסמך הנוכחי] וקודמו עם השיקולים בעד ונגד הלך הבוקר אל בן-אביגדור כלשונו וככתבו. דתן התייעץ עם הפיזל וסיכמו לעשות כן. מן הדין שיידע גם הלבטים וגם העובדות״. ב-3/9/1946 הוסיף: ״גם פזית בדעה [זו]״.

[2] במכתב אל בווין ב-26/8/1946, הודיעו ברל לוקר, על יסוד מידע מפי משה (מוסיק) עיראון, שליח הממ״ד בקהיר, שבא ללונדון, כי ממשלת מצרים מוכנה לדון בפתרון בעיית א״י על בסיס החלוקה, אך היא מבקשת את תמיכת ממשלת בריטניה (ר׳ תעודות א', עמ' 547; מכתב גולדמן אל בווין מ-19/8/1946, שם, עמ' 539-538). ז״ש כתב ב-2/9/1946 בעניין שיתופו של קלייטון (״החמרן״): ״הלה נשאל: 'הייתכן? כיצד אמרו אדוניך כי אינם יודעים ואתה הלא ידעת?' גמגם והשתמט. ברור כי הכוונה לחבל״.

[3] במכתבו למ״ש מ-26/8/1946 מסר ז״ש כי בשיחת טלפון אמר לו ששון ש״האמריקאים יודעים על המו״מ [עם המצרים] ואף עוזרים״, לדוח המפורט ר' מכתב ששון מקהיר 9/8/1946, ששון, עמ' 366-364, ז״ש השיב למ״ש ב-2/9/1946 וציין שהדיווח על ההסתייעות באמריקנים היה מוטעה ונבע מאי-הבנה,

[4] ידידֵי הציונים במימשל בוושינגטון.

[5] במכתבו אל מ״ש 30/8/1946 דיווח הורוביץ על שיחת ששון עם ראשי המימשל המצרי על פתרון החלוקה, וציין שהללו ״דורשים סודיות מוחלטת״ על עצם הדיון בו. ב-2/9/1946 כתב ז״ש למ״ש כי נסיעת משה עיראון ללונדון הייתה ״לשם שמירת סודיות מוחלטת״ וכי המידע על השיחות נמסר לבווין, שכן אנשי הסוה״י בלונדון סברו כי אם העניין ידוּוח ״מלמעלה למטה [לנציגי בריטניה במצרים] יישמר [הסוד] למטה. ללמעלה [בווין] אין דואגים״. עפ״י הצעת ששון הועברו הדברים אל בווין ״על מנת להשיג פנייה כלשהי מאנגליה למצרים״ (ר׳ תעודות א', עמ' 554). ב-3/9/1946 כתב ז״ש כי בשיחת ששון עם קלייטון במצרים התברר כי ״הוא ואנשיו כאן טרם נענו לשאלות אדוניהם שבלונדון בדבר נכונות הערבים למו״מ על חלוקה. ההתרשמות שאין ברצונם להזיז את הדברים״.

[6] ר' מס' 109 הע' 17.

[7] מדובר במכתב טדי קולק אל ז״ש מ-15/8/1946 (אצ״מ S 25/498), שעניינו התנגדות לוקר וברודצקי לכך שקולק, ועמו אוריאל הד יקבלו משרד לעצמם וינהלו פעילות מדינית בנבדל מההנהלה הלונדונית. במכתבו לז״ש כתב קולק כי הוא ״משוכנע שמשה שגה מאוד כאשר נכנע ללוקר בעניין תביעתנו להפרדה״ בין העבודה היום-יומית הנעשית ע״י משרד הסוה״י בלונדון והעבודה ״שהיה בדעתנו לעשות כאשר קבוצת אנשים נשלחה לכאן. אין כל אפשרות להרחיב את מעגל הידידים ולעשות את העבודה לטווח ארוך מ-77 [גרייט ראסל סטריט], שכן תמיד נגררים לשעות חירום יום-יומיות ללא יכולת לסייע. בכל אופן כל הארגון של המשרד הוא כזה שאין אף אדם יכול לסייע בדרך כלשהי... בינתיים אני נשאר כאן כי עודני רוצה לנסות לשנות את תנאי עבודתנו כאן, אבל אם בסופו של דבר אחליט ששינויים אינם אפשרים לא אמתין להרשאה כלשהי ואשוב הביתה״ (אביזוהר/לקראת, עמ׳ 149-148).

[8] ב-30/8/1946 כתב ז״ש כי אבא אבן ״יצא אתמול לדרכו [ללונדון]. מסר דרישת שלום. ייכנס לתפקיד [כאיש הממ״ד] כמדובר. אינו חוזר בו ומוכן למערכה״.

[9] ר. ר. לא זוהה. כנראה עוזרו של מיכאל לוברסקי-בר, מנהל לשכת התחבורה בסוה״י.

[10] מדובר ביציאת איש אגף הביטחון בממ״ד הרי ביילין ורעיתו יהודית לפעולה מדינית בלונדון והחלפתו ביחזקאל סהר [אחי אליהו סחרוב]. תשובת ז״ש 2/9/1946: ״אחי אליהו ייכנס בימים הקרובים. כבר נגמר. כעבור זמן קצר יוכל הלבן לצאת. הגיורת רק בראשית השנה האזרחית״.

[11] עמוס בן-גוריון. מדובר במציאת תעסוקה בשבילו בממ״ד.

[12] חיים אלפרין, ששוחרר מהמעצר בלטרון.

[13] עיריית תל אביב (ביתו של ישראל רוקח).

[14] דוח מ״ש לא אותר. מדובר בהתנהגות אנשי הצבא והמשטרה הבריטים בלטרון ב-29/8/1946 כאשר באו לקחת כמה מעצורי אצ״ל ולח״י על מנת להגלותם לאריתריאה (ר׳ ״הצופה״ 3/9/1946; וייזל, עמ׳ 197-193; שרת/מאסר, עמ׳ 213 הע׳ 1).

[15] ב״דבר״ 1/9/1946 פורסמה ידיעה תחת הכותרת ״נקרא ללונדון״: ״קולונל בן-ארצי, ששירת בחי״ל, הוזמן ע״י מיניסטריון המלחמה הבריטי לבוא ללונדון״. אפרים בן-ארצי היה הקצין הארץ-ישראלי הבכיר בחי״ל בדרגת לויטננט-קולונל. אשל השיב למ״ש ב-3/9/1946, שבן-ארצי הוזמן לאנגליה עפ״י דרישתו של בריגדיר ארנסט בנג׳מין, מפקד החי״ל לשעבר שקיבל מינוי צבאי אחר. בן-ארצי נקרא לשמש אחד מעוזריו.

[16] כניסת ג״מ לראשות הממ״ד כממלאת מקום מ״ש. בעיתוני 1/9/1946 הובאה החלטת הוהפ״צ המצומצם ב-29/8/1946 לקבל בסיפוק מינוי זמני זה עם זכות הצבעה בשאלות מדיניות. אנשי ״המזרחי״ התנגדו להצבת

אישה בראש ״המדיניות הציונית״, שכן אין הדבר הולם את ״מהות היהדות וחוקיה״ (ר' ״בעקבות הימים״, ״הצופה״ 28/8/1946).

[17] מס' 138.

[18] קיבוץ דורות, הקרוי על שם דב הוז, רעייתו רבקה (אחות מ״ש) ותרצה בתם, שנספו בתאונת דרכים בסוף 1940. בחיפושים שביצעו הבריטים שם בסוף אוגוסט 1946 נחשפו סליקים ריקים (ר' מס' 129 הע' 7).

[19] העניין לא נתחוור. אפשר שהכוונה להעברת נשק ה״הגנה״ מסליקים ביישובים קטנים וריכוזו ביישובים גדולים.

[20] התנגדות בכוח לחיפושים רק תגרה את השלטונות לתגובות אלימות.

[21] בשאלת ההשתתפות בוש״ע.

[22] קפלן שב ארצה ב-29/8/1946 לאחר השתתפותו בכנס פריס וביקורו בלונדון.

 

העתקת קישור