134

אל: חברי הנהלת הסוכנות היהודית[1], ירושלים

מוצ"ש, 31/8/1946

(העתק במכונת כתיבה)

הערב, לאחר שנתפרסמה החלטתו השלילית של הוה״פ הערבי,[2] שוב התייעצנו.

צפוני התחזק בדעתו. אם קודם התנגד - עכשיו עאכו״כ. אם הם לא הולכים וגם אנו לא נלך - יש סיכוי שכל העניין יתבטל, ואם [האנגלים] ישבו רק עם השכנות [מדינות ערב] - יהיה בזה כישלון, כי לא הצליחו להביא לשולחן [וש״ע] את הנוגעים בדבר. יוברר שבדרך זו לא יגיעו לפתרון וסופם שייזקקו אלינו ואם יחליטו לכפות פתרונם - ידינו חופשיות להיאבק נגדו. אלא אם נכון שאי-הליכתם מרימה במקצת את קרננו, ז״א שהשלט מעוניין במידה כזו בקיום העגול שלאחר יציאת שותף אחד עולה בעיניו ערכו של שותף שני - אזי זה צריך להתברר במו״מ מוקדם: אדרבא, יתנו לנו איזה רמז לוויתור לטובתנו, שהם מוכנים לו במהלך העגול, שיוכל לשמש אחיזה להחלטה חיובית מצדנו. כל עוד אין רמז כזה, ברור הכיוון ואין לנו להסתגל אליו.

יחיאל התחזק בדעתו. ברי לו כי פרישת השכנים הקרובים [ערביי א״י] מגבירה כוחנו במיקוח, אך במה דברים אמורים - אם נהיה בפנים [וש״ע] ולא בחוץ. מי ירוויח מכישלון כל המו״מ? לא אנו. השלט יוכל להישאר בשלו ולהמשיך בשיטתו כיום זמן רב. רק אנחנו נסבול. ניאבק כלכלית [תוכנית אי״ש] - נוכה. ניאבק ממשית [מאבק מזוין] - שוב נוכה. בין כך ובין כך אנו המפסידים. מה שאין כן מו״מ שיש בו אחיזה - עם משהו מאמריקה, עם משהו מהשכנות הרחוקות,[3] עם איזו נטייה בתוך השלט להקל - אולי נצא מן המיצר.

האילן מציע להעמיד במבחן ברור את ההנחה או הסברה, שהסתלקות השותף המקומי [הוועד הערבי העליון] פותחת פתח לתשלום מחיר בעד השתתפותנו. לפנות ולומר: מוכנים ללכת אם:

א) תתחייבו להפסיק מעשים כבדרום [החיפושים בדורות וברוחמה].

ב) תתירו חברינו.

ג) תניחו לנו חופש גמור למנות שליחים למו״מ (הוא היה מנסח את תנאיו - חזרה למצב ערב 29/6).

לא יתקבלו התנאים - אין אנו הולכים ואי הליכתנו מוצדקת כלפי חוץ. לא ייתכן להכתיב למוסד נבחר מי ומי יהיו נציגיו.

ישן מתקשה לנסח דעותיו פסוקות. שיקוליו בעד השתתפות כבר הוסברו.[4] נוכח העובדה החדשה אינו מתעלם מהאפשרות שנפתחה [לנו] להכשיל טכסיס של רמאות והשהייה - בהנחה שהכל מנוי וגמור וגם השתתפותנו לא תתקנוֹ. אבל השאלה ״מה הלאה?״ מתייצבת בין כך ובין כך - במקרה שהמו״מ יוכשל מראש ובמקרה שהמו״מ ייכשל בסופו (מבחינתנו). במצב זה, אם יש סיכוי להקלה כלשהי אגב כניסה למו״מ, מבלי שהשתתפות בו תפגום בחירותו ובאפשרויותיו המעשיות של המאבק להבא - [אפילו] מבלי שיהא סיכוי לתיקון סופי במצב - מצווה להשתתף. הקלה כלשהי - שחרור והפסקת מעשים כבדרום, ז״א [הפסקת] פגיעה תוקפנית במגן [ב״הגנה״], שלא בתגובה לתוקפנות. האחרון מוכרח להיות תנאי נוסף עכשיו, כי לא נוכל, פשוטו כמשמעו, לשבת בשעה שפה יימשך פירוק שיטתי.[5]

כן יש להביא בחשבון שהסתלקות הוה״פ המקומי [הוועד הערבי העליון] ייתכן שבאה רק מטעמי כבוד וסולידריות [עם חאג' אמין אל-חוסייני], ואילו למעשה תיוצג עמדתו ע״י [המדינות] השכנות שתופענה כמדברות בשמו. לעומת זה יש להביא בחשבון, כי היוזמה והמאמצים שהושקעו בזמן האחרון מעבר [עבה״י] ובגושן, עם פעילות עבר-נהריים[6] ילכו לאיבוד אם ניעדר בשלב זה (ההדגשה באה משום ביטחון, כי ערכם קיים לעתיד).

הרי שאילו היה הדבר נתון להכרעת ישן, היה מודיע על נכונות להשתתף ודורש, כדי לאפשר השתתפות, את מילוי התנאים של אילן - עכ״פ א' כתנאי בל יעבור עכשיו, וג' מתוך נכונות לשבת יחד עם הרשימה [של הנציגים], ע״מ שיהא ברור כי אם ייפָסלו חברים שאנו רואים אותם כהכרחיים - איננו הולכים. ישן מסכים כמובן להצעת צפוני, שייעשו מאמצים נוספים לסחוט מה שאפשר לפני המו״מ לגבי העיקר (בעצם שמענו שעמדו להיעשות מאמצים נוספים כאלו),[7] אבל ע״מ שיהא ברור לנו, כי בסופו של דבר עלינו להשתתף אם התנאים ההכרחיים דלעיל יתמלאו.

אבל ישן עומד בפני שתי עובדות:

א) רוב קיים ועומד [בכנס פריס] נגד השתתפות במצב שנוצר, ז״א שכל ניסיון לשנות את העמדה, בייחוד לאחר סירוב השכנים המקומיים, מוכרח להביא לידי מבוכה ופירוד במוסדנו [הסוה״י] ובציבור, אשר מי ישער תוצאותיהם;

ב) כדי להשפיע לטובת דעתו אין בידו אלא לכתוב את הפתקאות האלו. גם הרעיון של הופעה [של נציגי הסוה״י] לפני הוועדה [האנגלו-אמריקנית בינואר-מרס 1946] לא היה פופולרי בשעתו, כשהציבור היה מלא זעם על הודעת בווין,[8] אבל אז היה לישן העוז להצטרף למחייבי ההופעה, כי הייתה לו האפשרות להיכנס למערכה הפנימית במלוא היעילות ולעשות זאת בטרם נפלה הכרעה כלשהי, בטרם חל גיבוש-דעות כלשהו, אלא לקראת הגיבוש ולקראת ההכרעה.[9] עכשיו מסיבות אחרות לגמרי, הן מצד שלב הדיון והן מצד מצבו של ישן בוויכוח, ולכן חסר העוז.

אביחי