129
אל: זאב שרף, ירושלים
29/8/1946
בבוקר
שלום דתן,
1) בשעת
כותבי עוצר במחנה. כל הצריפים מוקפים צבא ואין איש זז ממקומו. באו להטיס תשעה,
קצתם לן וקצתם רץ.[1]
2)
השדר לב״א [בן-אביגדור], המצורף,[2] אם אפשר – שְלח.
הראהו לפזית, ליוסיפון וללפידות וכמובן לבת יהודה.[3] מסור בקשתי
הנמרצת - לא לדבר על כך ולא לספר לאחרים. דאג בייחוד ליוסיפון, משום ההרגל
[להדליף].
3) בבוא לפידות - אנו מניחים מחר - כיוון שרצוי בתכלית שנקבל מייד
הידיעות האחרונות ונחזיר מייד תגובתנו, הננו מציעים סידורים אלה: או שבריאותי
יבקרנו בשבת, עם התורה במעיו, ויצא מפה מפוטם מאיתנו; או שהשליח יקדים מאוד ביום
א' ויביא הבשורות בכתובים ואילו בריאותי יבקר ביום א' אחה״צ לשמוע מה בפינו.
4)
העליתי כאן הצעה שלפידות בבואו יבקש רשמית אפשרות לבקרנו ע״מ להיוועץ בנו כחברי
ההנהלה.[4] הנימוק:
אחרת, הרי ההנהלה עצמה כאילו מוחקת אותנו מרשימת חבריה ואילו עצם הגשת בקשה כזו,
ובייחוד הביקור אם יורשה, הריהם הכרזה על חברותנו והכרחיותנו להכרעה. אם סירוב[5] - מה
הפסדנו? אך אם יינתן רישיון - הרי הממשלה מסתבכת בסתירה: מחזיקה אנשים במעצר
ובעצמה אינה רואה ברירה אלא לאפשר להם במעצר למלא את תפקידם המדיני. האילן הסכים,
אך צפוני ויחיאל [רמז] חלקו: ייטול חריפות ממעצרנו; ניתן להם הזדמנות מיותרת לעשות
עמדנו חסד שאיננו מעלה הרבה; אם בסופו של חשבון יוכרע לא ללכת למו״מ, תיפול
האחריות עלינו ויבולע לשחרורנו; אם כל אחד מאיתנו יביע דעתו בשיחה - סוף הדבר להיוודע
ברבים בחוץ ולהגיע לשלט, ואז יבולע למי שדעתו קיצונית (לידיעתך בלבד: הנימוקיים הראשונים
ליחיאל; האחרונים לצפוני). ״סוכם״ אמש להמתין עוד יום, שמא נשמע נוספות להבהרת
המצב בטרם נעביר לכם ההצעה. הרי שאינני מעביר עדיין.
5) תודת כולנו על הדו״ח המלא והמהיר משל יוסיפון. כשקיבלנו המלא נוכחנו
איזו מלאכת מחשבת היה הסיכום. יחיאל התפעל. המלא, אעפ״י שהיה מהדורה ד' או ה' של
אותו הדו״ח, הוסיף הרבה קווים, אורות וצללים, להשלמת התמונה. מבחינת הדינמיקה
הדיפלומטית - מבצעו של זהבי אצל התשבי[6] כביר!
אביחי
על
החיפושים בדרום[7] יש
להתריע: כוונת זדון לשלול מגן; נקודות מנותקות ומבודדות - שיות בין זאבים; רוחמה
שנעזבה פעמיים; ניסיון חולדה, באר טוביה[8] וכו'.
היערוב הצבא שיהיה באותו הכוח בדורות בשעת התנפלות רבתי עליה? וכד'.
בגלל
הפורענות כאן, ספק אם יגיעכם דואר זה היום.
