129. אל: זאב שרף, ירושלים - 29/8/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  129. אל: זאב שרף, ירושלים - 29/8/1946
כותרת משנה  בבוקר

129

אל: זאב שרף, ירושלים

29/8/1946 בבוקר

שלום דתן,

 

1) בשעת כותבי עוצר במחנה. כל הצריפים מוקפים צבא ואין איש זז ממקומו. באו להטיס תשעה, קצתם לן וקצתם רץ.[1]

2) השדר לב״א [בן-אביגדור], המצורף,[2] אם אפשר – שְלח. הראהו לפזית, ליוסיפון וללפידות וכמובן לבת יהודה.[3] מסור בקשתי הנמרצת - לא לדבר על כך ולא לספר לאחרים. דאג בייחוד ליוסיפון, משום ההרגל [להדליף].

3) בבוא לפידות - אנו מניחים מחר - כיוון שרצוי בתכלית שנקבל מייד הידיעות האחרונות ונחזיר מייד תגובתנו, הננו מציעים סידורים אלה: או שבריאותי יבקרנו בשבת, עם התורה במעיו, ויצא מפה מפוטם מאיתנו; או שהשליח יקדים מאוד ביום א' ויביא הבשורות בכתובים ואילו בריאותי יבקר ביום א' אחה״צ לשמוע מה בפינו.

4) העליתי כאן הצעה שלפידות בבואו יבקש רשמית אפשרות לבקרנו ע״מ להיוועץ בנו כחברי ההנהלה.[4] הנימוק: אחרת, הרי ההנהלה עצמה כאילו מוחקת אותנו מרשימת חבריה ואילו עצם הגשת בקשה כזו, ובייחוד הביקור אם יורשה, הריהם הכרזה על חברותנו והכרחיותנו להכרעה. אם סירוב[5] - מה הפסדנו? אך אם יינתן רישיון - הרי הממשלה מסתבכת בסתירה: מחזיקה אנשים במעצר ובעצמה אינה רואה ברירה אלא לאפשר להם במעצר למלא את תפקידם המדיני. האילן הסכים, אך צפוני ויחיאל [רמז] חלקו: ייטול חריפות ממעצרנו; ניתן להם הזדמנות מיותרת לעשות עמדנו חסד שאיננו מעלה הרבה; אם בסופו של חשבון יוכרע לא ללכת למו״מ, תיפול האחריות עלינו ויבולע לשחרורנו; אם כל אחד מאיתנו יביע דעתו בשיחה - סוף הדבר להיוודע ברבים בחוץ ולהגיע לשלט, ואז יבולע למי שדעתו קיצונית (לידיעתך בלבד: הנימוקיים הראשונים ליחיאל; האחרונים לצפוני). ״סוכם״ אמש להמתין עוד יום, שמא נשמע נוספות להבהרת המצב בטרם נעביר לכם ההצעה. הרי שאינני מעביר עדיין.

5) תודת כולנו על הדו״ח המלא והמהיר משל יוסיפון. כשקיבלנו המלא נוכחנו איזו מלאכת מחשבת היה הסיכום. יחיאל התפעל. המלא, אעפ״י שהיה מהדורה ד' או ה' של אותו הדו״ח, הוסיף הרבה קווים, אורות וצללים, להשלמת התמונה. מבחינת הדינמיקה הדיפלומטית - מבצעו של זהבי אצל התשבי[6] כביר!

אביחי

 

על החיפושים בדרום[7] יש להתריע: כוונת זדון לשלול מגן; נקודות מנותקות ומבודדות - שיות בין זאבים; רוחמה שנעזבה פעמיים; ניסיון חולדה, באר טוביה[8] וכו'. היערוב הצבא שיהיה באותו הכוח בדורות בשעת התנפלות רבתי עליה? וכד'.

בגלל הפורענות כאן, ספק אם יגיעכם דואר זה היום.

 

הערות:


[1] ״מחנה העצורים בלטרון הוקף אתמול בבוקר כוחות צבא שחיפשו מסמכים ונשק. לא חיפשו אצל המנהיגים. 7 מאנשי אצ״ל במחנה הוצאו כדי להישלח לאריתריאה, כל העצורים נצטוו להישאר בצריפיהם״ (״דבר״, 30/8/1946).

[2] מס׳ 128.

[3] במכתבו מ-28/8/1946 אל רעייתו כתב מ״ש: ״אני אכתוב משהו הערב וזאב [שרף] יראה לך את זה ואז תראי את ׳הזבך׳ שבו אני נתון גם כאן בכותלי הצריף״. ״הזבך״ - עפ״י הגיית המילה ״סבך״ בפי משה בילינסון, שמ״ש נהג לחזור עליה (שרת/מאסר, עמ׳ 210-209).

[4] ב-30/8/1946 כתב ז״ש: ״לפידות בא אמש [---] השתדל להיפגש עם יושבי אילון״. באותו יום כתב הורוביץ: ״אליעזר רוצה לבקר אצלכם, מבקש רישיון״.

[5] ב-1/9/1946 הודיע ז״ש בעניין הצעות מ״ש כי ״בריאותי היה צריך לבקר [בלטרון] בשבת בבוקר ורישיונו בוטל ברגע האחרון. לפידות כבר קיבל תשובה שלילית. סברה שביטול רישיון בריאותי משום בקשת לפידות. ברור כי [הבריטים] מחרימים ואין רוצים בקשר״ בין חברי הנה״ס העצורים בלטרון לבין חבריהם שבחוץ.

[6] זהבי - נחום גולדמן; התשבי - אליהו אילת, מנהל משרד הסוה״י בוושינגטון. מדובר בהצלחת גולדמן לגייס את מימשל ארה״ב להתנגדות לתמ״ג ולתמיכה בפתרון החלוקה והקמת מדינה יהודית.

[7] ב-28/8/1946 עם שחר פתח הצבא הבריטי במבצע חיפוש נשק בקיבוצים דורות ורוחמה שבנגב הצפוני. חיפושים אלה נמשכו עד 2/9/1946 והיו מלווים בעוצר בית, כליאת התושבים וזיהוים, גרימת נזקים למבנים, לציוד ולרכוש, ושימוש נרחב במקדחים, מחפרים, מגלי מוקשים וכלבים מריחי מתכות. שני הקיבוצים נחשדו ע״י הבריטים כמשמשים לאימונים ולאחסון כלי נשק וציוד לחימה של ה״הגנה״ (ר׳ סת״ה ג-2, עמ׳ 905-904).

[8] מ״ש ממליץ לאזכר, בתגובה לחיפושים בדרום, גורלם של שלושה יישובים יהודים באותו אזור: רוחמה, שחרבה במאורעות 1929 ו-1936 ונושבה מחדש ב-1944; וחולדה ובאר-טוביה, שניטשו במאורעות 1929 ונושבו מחדש ב-1930. קו התגובה שהציע מ״ש מומש במאמרי המערכת של העיתונות, בהודעות דובר הסוה״י ובמסיבת עיתונאי חוץ עם ג״מ, שהכריזה כי ״כל עוד אין ערבות משכנעת שמצד אחר תבוא הגנה יעילה על היישובים לא נוכל לוותר על נשקנו״ (״דבר״ 2/9/1946).

 

העתקת קישור