127

אל: חברי הנהלת הסוכנות היהודית, ירושלים[1]

28/8/1946

(העתק במכונת כתיבה)

לחברים שלום,

איננו יודעים אם יהיה ערך מעשי להערותינו - ייתכן כי עד שיימסרו לחו״ל, או אפילו עד שיגיעו אליכם, תיפול ההכרעה[2] - ובכל זאת אנו שולחים אותן ומבקשים להעבירן בכל המהירות האפשרית, אם עוד תהא שהות.

בתחילה הייתה דעתנו שיש להציג את דרישת שחרורנו כתנאי בל-יעבור לכניסתנו למו״מ. כשנודע כי תנאי זה לא הוצג ובמכתב נכללה רק הדרישה, שגם עליה עמדנו, כי הסוכנות תהא חופשית במינוי שליחיה למו״מ[3] - נתחלקו בתוכנו הדעות. חברַי, שהיו סבורים כי ההנחה היא שכל העצורים ימונו כשליחים, דווקא משום מעצרם, הסתפקו באותה דרישה שבמכתב ולא ראו פגם באי הצגת עניין השחרור כשלעצמו כתנאי. אני, שלא קיבלתי את ההנחה כי כל אלה שבמעצר צריכים להיות חברי המשלחת, ראיתי את אי-הצגת תנאי השחרור כמשגה.[4]

בדיעבד ובלית-ברירה הצטרפתי אף אני לעמדת חברַי כי כולנו צריכים להיות כלולים במשלחת, מתוך שני נימוקים:

א) לאחר שלא הוצג תנאי השחרור לגופו, אין דרך אחרת להבטיח את שחרור כולנו אגב כניסה למו״מ אלא ע״י כלילת כולנו במשלחת;

ב) סברת חברַי, כי עכ״פ ימנו אותי, ואז ייתכן שאותי ישחררו בעוד שהם יישארו עצורים - מחייבת אותי באופן אישי.

נמצא שעכשיו כולנו דורשים להיות שותפים למו״מ. אני עושה זאת למורת רוחי, אך כאמור, אין לי ברירה, בייחוד מטעם ב'.

כן עומדים כולנו, כתנאי בל יעבור, על השתתפות ב״ג במו״מ.[5] אשר למ״ס [סנה], הננו רואים את הקושי כלפיו, אם יוּצא מהכלל, בפנים, וכן את הקושי כלפי חוץ.[6] נשמעו בתוכנו הצעות אלו:

א) לדרוש כלילת כל החמישה;[7]

ב) לכלול ברשימה חמישה, אבל אם מ״ס יימחק לא להקפיד;

ג) לנסח דרישתנו כך: יו״ר ההנהלה [ב״ג] וכל החברים העצורים צריכים להשתתף במו״מ. אנו מניחים את ההכרעה בנקודה זו ליתר חברי ההנהלה.

כאן עלי להוסיף את הצהרת י״ג כי גם אילו היו התנאים כתיקונם היה דורש הפעם מההנהלה את שיתופו במו״מ, ואילו לא נתמלאה דרישתו היה מתפטר. הוא מוסיף ומודיע, כי גם עכשיו יתפטר אם לא תתקבל ע״י ההנהלה דרישתנו הנ״ל.

לגופו של עניין המו״מ, יש בתוכנו סברה, לפי ידיעות שבעיתונות, כי כנראה סילקה הממשלה עצמה את ״תוכנית מוריסון״ כבסיס למו״מ, מאחר שתוכנית זו נפסלה כבר ע״י שני הצדדים.[8] אם כן הדבר, הרינו רואים בזה כולנו את סילוק אבן הנגף מדרך כניסתנו למו״מ. אומנם לא קיבלו את הבסיס שלנו, אבל חזרו בהם מהבסיס שלהם שאנו דחינוהו. פירושו - לוח חלק וכל צד חופשי להביא את שלו. בתנאים אלה לא יהא מוצדק, לדעתנו, הסירוב ללכת למו״מ.

מהדברים הקודמים יוברר כי אנו עומדים על חופש מינוי חברי המשלחת של הסוכנות כתנאי בל יעבור. לא כן לגבי מינוי נציגים מחוץ לסוכנות. אנו סבורים שבנקודה זו אין לפוצץ, אלא יש להגיע לפשרה, אם ע״י מסירת הודעה שיהא ברור מראש שלא עם כל מי שיעלה בדעתם להזמינו נוכל להוות משלחת יהודית מאוחדת, או באיזה דרך אחרת.[9]

ד"ר מבקש למסור דעתו, כי חובה לשתף במו״מ כזה את יו״ר הוה״ל. אני וב״י [ברנרד יוסף] מצטרפים לדעתו. איני סבור שי״ג מתנגד לה.

כן מציע ד"ר לא להכריע סופית בשאלת המו״מ בלי אישור [הוהפ״צ] המצומצם. אני נוטה מאוד לדעתו. ב״י וי״ג חוששים שלא תהא שהות לכך[10] וכן להסתבכות בוויכוח על ״משפט שלֹמה״.

לסיכום:

1) אם הבסיס הממשלתי הוסר - אין עוד מניעה לכניסתנו למו״מ;

2) חופש המינוי - תנאי בל יעבור, ובזה היו״ר [ב״ג] וכל העצורים;

3) פשרה לגבי נציגי חוץ;

4) יו״ר הוה״ל;

5) אישור המצומצם אם רק הזמן מרשה. ספק אם;

6) על דעת כולנו.

ייתכן מאוד שהבניין כולו[11] תלוי על בלימה. בלבי-אני אין תקווה רבה שיתקיים מו״מ בהשתתפותנו. אני רואה אפשרות שהם יחליטו לכפות את הפתרון הנראה להם; עד שיחליטו יעבור זמן; עד שיכפו - עוד יותר; ובינתיים ״נשב״. אבל אין להוציא מהחשבון אפשרות הפוכה, ובהנחה קלושה זו נכתבו הדברים ע״י הח״מ.

אביחי

 הערות: