[1] הכוונה, ככל הנראה, למברק אל לינטון (מס׳ 124), שנועד להעברה לפריס.

[2] דוח מפורט על ישיבות הנה״ס בפריס ועל המצב המדיני, שמסר דובקין בוועדה המדינית של מפא״י ב-26/8/1946 (ארכיון מפלגת העבודה תיק 26/46 חטיבה 2).

[3] ז״ש השיב ב-29/8/1946: ״תוכנית אדמתי היא דיבור אחרון - לעת עתה״. פרטים נוספים על תמ״ג הגיעו לידי ז׳ ליף (ר׳ מס׳ 162 סעיף 4).

[4] ב-27/8/1946 כתב ז״ש: ״מתתיהו ואחז קיבלו ברצון את בשורת ההמשך מפי השניים״. מ״ש סבר שמדובר בהוראות ל״הגנה״ שהוציאו ב״ג וסנה לגבי המשך המאבק, בעוד שנקבע כי ההחלטות בנושא זה יתקבלו ע״י חברי הנה״ס בי-ם (ר׳ מס׳ 115 הע׳ 48). מתשובת ז״ש ב-29/8/1946 מתחוור כי ״השניים״ שיחליטו על הדרכים להמשך המאבק הם דב יוסף ומ״ש.

[5] במכתבו מ-27/8/1946 דיווח ז״ש, כי גלילי סובר שגם אם הסמכות להחליט בנושא המאבק ניתנה בידי חברי הנה״ס בי-ם, ראוי להשאיר על מכונה את ״ועדת X״ כגוף שיגבש ויאשר הצעות לפעולה. ז״ש הביע תמיכה בדברי גלילי, שכן לדעתו ע״י סידור זה יתהווה לחץ על הנה״ס ויקשה על חבריה לחמוק מקבלת החלטות. הוא הוסיף כי ברוח זו יפעלו גלילי והוא עצמו.

[6] ז״ש כתב ב-29/8/1946: ״אצל נ. ס. [נורי סעיד] אין פירוט. לא מדובר על שטח, רק על שטחי אבטונומיה (חינוך, בריאות וכו׳). אצלו ההסדר [אוטונומיה ליהודים ומרונים] הוא סייפא שהרישא ועד ארבעה [פדרציה של סוריה, לבנון, עבה״י, א״י בצירוף עיראק]״. מדובר ב״ספר הכחול״ של נורי סעיד, ר׳ מס׳ 119 הע׳ 7.

[7] במכתב הנ״ל השיב ז״ש: ״התירוץ לקושייה בטעות של ניסוח. צריך לומר: חברון-מגדל-עזה. מתחת לזה [השטח] היהודי עד באר-שבע ואז לא בכלל (גבול מערב-מזרח לא ברור). באר-שבע ודרומה שוב ערבי. מין אזורון שכזה״ (ר' מס' 115 הע' 7).

[8] ר' עליו גם שרת/מאסר, עמ' 206, 243; שרת/יומ״מ ג', עמ' 227, 235.

[9] הסה״ל 1946, המתעד את חלקם של חברי הנה״ס בפעולות תמ״ע.

[10] מברק מוצפן של מ״ש מלונדון אל דב יוסף בי-ם ב-12/10/1945, שפוענח בידי הבריטים (ר' מס' 50 הע' 16).

[11] עד שהדבר לא ניתן לסיכול, כלומר עד שלא ניתן עוד למנוע את הפעילות האלימה נגד השלטונות הבריטיים.

[12] אולי הנספח הצבאי בקונסוליה האמריקנית בי-ם.

[13] כתריאל כץ השיב ב-28.8.1946: ״חזרתי רק עכשיו לעבודה וטרם נכנסתי לפני ולפנים של העניינים. מכאן ההפסקה הממושכת״.