113. אל: זאב שרף, ירושלים - 22/8/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  113. אל: זאב שרף, ירושלים - 22/8/1946
כותרת משנה  בערב, העתק במכונת כתיבה

113

אל: זאב שרף, ירושלים

22/8/1946 בערב

(העתק במכונת כתיבה)

 

דתן יקירי,

 

אנו מתקרבים בצעדי ענק למועד חודשיים. כך יכולים לנקוף הרבה הרבה חודשים!

כתבתי משהו לרעייתי שאיני חוזר עליו כאן. היא תראה לך.[1]

היום הייתה לי-לנו חוויה עצומה. כיווצתי ביטוי-מה בפתק לאחז. ממש כבשורת ניצחון בחזית לאסירי שבי.[2]

שיחתך עם ש.[קספיר] וכן שיחת ה.[רי ביילין] עם המגל [צ׳רטריס] מעניינות מאוד. דיברת בחוכמה נוקבת (אולי פרט לתפקיד השני של גר וכליו).[3] הקשיחות לגבי יח׳[4] מדאיגה חמורות - אם כי ייתכן מאוד שזהו טכסיס להטיל מורא ולבלום.

המסופר על אלון [הנציב אלן קנינגהם] בפסקה האחרונה מתקבל על הדעת.[5]

בינתיים, [ערבית: מחשבותינו איתכם], כמאמרם [של הערבים], לרגל שובה של המִבצעה ששני שלישיה בני קדם.[6] אומנם גם לפידות עומד לחזור, אך

ראשית - חוששני שאופיר (חברו של המותר) ינסה לתחוב חוטמו לתחומִי בחיי יום יום מבלי שיוכל לפידות להפריע לו,[7]

ושנית - בתחום מסוים ודאי גם לפידות יכביד.[8]

יש לחדש את ההסדר עם פזית,[9] בעזרת לפידות.

הנוסח שהגיע מבל על האיגרת שנשלחה מקבילית בבירותיים [לונדון ופריס] ממתיק קצת הנקודה הרגישה (הפסוק שמדובר בהן על המדן [מדינה יהודית] כמטרת השיחות, לאו דווקא כבסיס), אבל רק קצת.[10]

כולנו ציפייה לדו״חות מלוט - גרסה ראשונה ביום א' [25/8], או שמא כבר מחר?

 

הערות:


[1] ב-22/8/1946 כתב מ״ש לרעייתו צפורה:

יש סברה שאולי יציעו לנו שחרור בתנאי שנצא לחו״ל. אעפ״י שאין דרך זו נראית לי כוודאית, לא יכולתי לעצור בעד מחשבות והתחלתי שוקל כיצד אנהג אם אוצג בפני הברירה. כמו תמיד, יש פנים לכאן ולכאן.

להמיר מעצר בארץ בחירות של גולה, פירושו לצאת משיתוק לפעולה, מבור שבי לחזית. אך לעומת זה, אעפ״י שמעולם לא גרסתי את הרחקתם של בני א״י מן הארץ בגזירת השלטון כמחזירה את עולמנו לתוהו ובוהו, יש לי הרגשה כי הפעם ולדידי - שָאנֵי. כשאנו נאבקים ככה על זכות הכניסה ונגד השילוּח, דומני שמוטב לשכמותי להפגין העדפת כלא בארץ על חופש בחוץ. כמעט שנתגבשה כליל בלבי דעה זו, השנייה, עד שבא דוד [הכהן] וערער אותה במשהו - הוא בכל תוקף בעד יציאה. תני-נא דעתך. שוחחי עם זאב [שרף] - אינני כותב לו לחוד״ (שרת/מאסר, עמ׳ 192).

תגובת צ״ש: ״כשלעצמי נדמה לי כרגע, שאני מעדיפה גלות עם חופש״ (שם, עמ׳ 201).

תשובת ז״ש ב-25/8/1946:

שמעתי מפי צפ.[ורה] השיקול בדבר אפשרות גולה תמורת ההתרה. אין הדבר נראה בעיני. נדמה, כי אם התרה - עם כל הזכויות, פרט לייצוג ב[שולחן] עגול המוטל בספק. אך באם תקום אפשרות זו, הרי התגובה הראשונה, האינסטינקטיבית: לא! ומייד עולה second thought, כי תגובה זו היא אך תוצאה טבעית של חינוך במשך שנים שהחדיר בהכרה זכות יהודי לחיות בארץ. ייתכן ובתקופתנו, של חבלי משיח, יש לחשוב באופן חופשי מכל אשר לוּמד ושוּנן בעבר. בכ״ז נדמה כי קבלת חירות בתמורה זו יש בה כדי לפגום בזיקה לציבור ולהוות דוגמה בלתי רצויה בחינוכו. אומנם בתמורה יש א) חופש תנועה לפרט, ב) אפשרות פעולה. א) נתון לשיקול הפרט בלבד, ב) מוטל בספק, עכ״פ מוגבל. המותר בתנאי זה, רבות הדלתות הנעולות בפניו. נדמה כי נשאר רק מע״ל. כל זה שיקול-לא-שיקול ראשון, המלווה בהנחה כי מצב כזה לא ייתכן כלל: או - או״.

[2] מ״ש מתייחס לחבלה באוניית הגירוש ״אמפייר רייוול״ בנמל חיפה, שביצעו אנשי פלי״ם אור ל-22/8/1946, לקראת העברת מעפילי ״כתריאל יפה״ לקפריסין (ר׳ ״הארץ״ 23/8/1946; שרת/מאסר, עמ׳ 412). הפתק לשפר לא אותר.

[3] על שיחתו עם אַישם דיווח ז״ש 22/8/1946, כי בין היתר הלה התאונן על גרשון אגרון ועיתונו פ״פ, ושאל ״על מי רוצה גר להשפיע. אם על האנגלים אין זו דרך, ואם על היישוב למה צריך דווקא כלי כזה [באנגלית]? התשובה [של ז״ש] הייתה כי לגר שני תפקידים, האחד להעביר לשלט[ונות] את רגש היישוב והשני לתת פורקן לרגש זה - ואם לא יינתן לו פורקן מי יודע לאן יוליך. הרשימה הגרועה ביותר טובה ממעשה לא רצוי״.

[4] יח׳ - 18 אנשי לח״י שנידונו למוות.

[5] בפסקה האחרונה של דיוּוחוֹ 22/8/1946 כתב ז״ש: ״תוך השיחה על אופיו של אלון גילה [אישם] כי הלה הציע לפני ט׳ ירחים להכניס [לא״י] קרובים [פליטים שיש להם בא״י קרובי משפחה] מסוגים מסוימים מחוץ לכל חשבון [של מכסת עלייה]. בית בל [הממשלה בלונדון] סירב. אלון בטוח כי לו היו מקבלים את עצתו לא היו מגיעים אל אשר הגיעו ולבו מר עליו. [אישם] סיפר זאת כדוגמה לכוונותיו הטובות [של קנינגהם]״.

[6] מִבצעה - אקזקוטיבי. הרב מימון והרב זאב גולד, שניים מבין שלושת חברי הנה״ס שיצאו לפריס - היו חברי ״המזרחי״ (קדם).

[7] ״אופיר״ - הרב זאב גולד; ״המותר״ - הרב פישמן-מימון. במדור ״ראיתי שמעתי״ ב״הארץ״ 25/8/1946, נכתב: ״בפריס הוחלט למסור את הנהלת המחלקה המדינית למרת גולדה מאירסון. אבל יש חבר אחר בהנהלה [של הסוה״י], חדש פחות או יותר, שבשעתו הובטח לשתפו בהנהלת המחלקה [המדינית]: נציג ׳המזרחי׳, הרב גולד. האם יהיה כאן מעין קונדומיניום?״

[8] קפלן נמנה עם המתונים במפא״י. ב-24/8/1946 כתב מ״ש לרעייתו: ״עם שוב לפידות תתלקח בוודאי בפנים השלהבת. סכנה לבית [מפא״י] כולו שיעלה באש״ (שרת/מאסר, עמ׳ 197). ב-23/8/1946 כתב ז״ש למ״ש שהוא ״ישמח לשוב א״ק, כי טוב לדעת שיש בעל בית [בסוה״י בי-ם], אך מסירת הכל לידיו - סכן [סכנה]. יחסי א״ק-פזית מתוחים מעט. א״ק אמר לו באחד הוויכוחים: חכו, בארץ נערוך מערכה, עוד אלמדכם״.

[9] כלומר שג״מ תעמוד בראש המחלקה המדינית לרגל מעצרו של מ״ש.

[10] מדובר באיגרת ששיגר ח״ו ב-16/8/1946 בשם הנה״ס אל שר המושבות הול, שם נאמר שהסוה״י ״תהיה מוכנה להשתתף בוועידה [שולחן עגול] אם מטרת השיחות תהיה הקמת מדינה יהודית בת קיימא בשטח מתאים של א״י״ (ר׳ תעודות א', עמ׳ 533-532). באיגרת קודמת של הנה״ס אל ממשלת בריטניה מ-15/8/1946 נאמר כי, ״הבסיס הבלעדי שעליו תהיה הנה״ס נכונה להיכנס לשיחות בוועידה הוא הקמת מדינה יהודית בת קיימא וכו׳״ (שם, עמ׳ 531-530). השינוי בניסוח התנאי שהעמידה הסוהי״י עשוי, לדעת מ״ש, להקל על השתתפותה בוש״ע.

 

העתקת קישור