113
אל: זאב שרף, ירושלים
22/8/1946 בערב
(העתק במכונת כתיבה)
דתן יקירי,
אנו מתקרבים בצעדי ענק למועד חודשיים. כך יכולים לנקוף הרבה הרבה
חודשים!
כתבתי משהו לרעייתי שאיני חוזר עליו כאן. היא תראה לך.[1]
היום
הייתה לי-לנו חוויה עצומה. כיווצתי ביטוי-מה בפתק לאחז. ממש כבשורת ניצחון בחזית
לאסירי שבי.[2]
שיחתך עם
ש.[קספיר] וכן שיחת ה.[רי ביילין] עם המגל [צ׳רטריס] מעניינות מאוד. דיברת בחוכמה
נוקבת (אולי פרט לתפקיד השני של גר וכליו).[3] הקשיחות
לגבי יח׳[4] מדאיגה
חמורות - אם כי ייתכן מאוד שזהו טכסיס להטיל מורא ולבלום.
המסופר על
אלון [הנציב אלן קנינגהם] בפסקה האחרונה מתקבל על הדעת.[5]
בינתיים,
[ערבית: מחשבותינו איתכם], כמאמרם [של הערבים], לרגל שובה של המִבצעה ששני שלישיה בני קדם.[6] אומנם גם
לפידות עומד לחזור, אך
ראשית - חוששני שאופיר (חברו של המותר) ינסה לתחוב חוטמו לתחומִי בחיי יום
יום מבלי שיוכל לפידות להפריע לו,[7]
ושנית
- בתחום מסוים ודאי גם לפידות
יכביד.[8]
יש לחדש
את ההסדר עם פזית,[9] בעזרת
לפידות.
הנוסח
שהגיע מבל על האיגרת שנשלחה מקבילית בבירותיים [לונדון ופריס] ממתיק קצת הנקודה
הרגישה (הפסוק שמדובר בהן על המדן [מדינה יהודית] כמטרת השיחות, לאו דווקא כבסיס),
אבל רק קצת.[10]
כולנו ציפייה לדו״חות מלוט - גרסה ראשונה ביום א' [25/8], או שמא
כבר מחר?