[1] מתייחס ל-9 סעיפים, עפ״י סדרם, במכתב ז״ש מ-20/8/1946 (סעיפים 12-10 להלן אינם קשורים במכתב ז״ש.

[2] מ״ש סבר כי עמדתו הנחרצת של ב״ג, שנתקבלה בהחלטת כנס פריס, לפיה הסוה״י תשתתף בוש״ע אך ורק אם הקמת מדינה יהודית בחלק מא״י תהיה בסיס לשיחות, מוטעית ומדאיגה, שכן ב״ג אינו מודע לדעתו המסתייגת של רוב הציבור בארץ (ר׳ מס׳ 105 סעיף 3). מ״ש תולה כאן את הדבר בתקשורת לקויה בין ז״ש לשילוח, העוזר ליד ב״ג בפריס, שבגללה נמנע מב״ג להתעדכן בהשתלשלות הדברים בא״י. ז״ש הזדהה במכתבו הנ״ל עם דאגת מ״ש וכתב לו: ״חוששני כי הזקן אינו מעריך את מידת הערעור שחל במערכת הארגון של היישוב״.

[3] ב-20/8/1946 בערב דוּוח ברדיו, ולמחרת דיווחה העיתונות העברית מפי סוכנות רויטר בלונדון, כי ממשלת בריטניה שלחה הזמנות לנציגי הסוה״י להשתתף בוועידה יהודית-ערבית לדיון בשאלת א״י (וש״ע) שתיערך בלונדון, וכי שלחה הזמנות גם לנציגים יהודים מחוץ לסוה״י, שבשמותיהם לא נקבה.

[4] מדובר בהצעה, שבהיעדר הסכמה על סדר היום לוש״ע תנהל הסוה״י שיחות ״לא רשמיות״ עם ממשלת בריטניה על שאלת א״י. המברק הנזכר לא אותר.

[5] אהין - אהער, יידיש: לשם ולכאן, כך או כך.

[6] שהרי הסוה״י הציגה את שחרור המנהיגים הכלואים בלטרון כאחד התנאים להסכמתה להשתתף בוש״ע.

[7] דוגלאס האריס, פקיד בכיר ובעל השפעה בממשלת א״י. לאחר מל״ע-2 הוצב במשרד המושבות בלונדון. היה אחד הנציגים הבריטים ב״ועדת המומחים״ (ברוק-גריידי) שבחנה את דוח והמלצות וא״א. השתתף לצד שר המושבות ושר החוץ הבריטים בשיחות עם מנהיגים ציונים בלונדון.

[8] מס׳ 103.

[9] מדובר בהצעה שהעלה ז״ש במכתב מ-20/8/1946 כי הוא עצמו יהיה דובר הסוה״י בי-ם לעיתונות העברית.

[10] 18 אנשי לח״י שנידונו למוות. גופים ציבוריים ואישי ציבור בארץ ובחו"ל וכן בעיתונות העברית תבעו מהשלטונות הבריטים בא"י ובלונדון שלא להוציאם להורג.

[11] לקראת פגישת ז״ש עם קולונל אַישם, שנועדה ל-21/8/1946, הציע מ״ש קווים לשיחה בעניין שחרור גרינבוים, רמז ודוד הכהן ממחנה לטרון. ז״ש דיווח ב-22/8/1946 כי הדברים עשו רושם וקולונל אַישם הבטיח להעבירם לנציב העליון ולהשפיע עליו בכיוונם.

[12] במכתבו מ-20/8/1946 כתב ז״ש ש״ועדת x״ אישרה פעולות חבלה נגד אובייקטים בריטיים הקשורים ישירות במלחמה בהעפלה, כמו ספינות משמר של המשטרה, אוניות הצי הבריטי העוסקות בציד ספינות מעפילים בדרכן לא״י או מוליכות מעפילים שנתפסו, וכן ספינות עזר, אך לא אוניות הצי באשר הן. מ״ש פסל את הפגיעה באוניות מחשש שייפגעו אנשים שאינם נוגעים במלחמה בהעפלה (ר' מס' 85 סעיף 1).

[13] ז״ש הוסיף במכתבו ש״ועדת x״ קבעה כי ״כל בירור [יהיה] ישיר לגופו של העניין, לאמור הללו ההולכים וחוזרים, מבחוץ ומבפנים בלי להפריע לאורחים ולמבקרים״. ב-22/8/1946 פירש: ״כל בירור ישר וכו' משמע [חבלות] רק כל אשר צמוד בתכלית הצמידה [להעפלה] ולא יותר״.

[14] ייתכן שהכוונה לספינות המשמר הבריטיות.

[15] ״בן-החיל״ - מאיר ארגוב (שירת בבריגדה - החי״ל), חבר הנהלת הוה״ל. יש למסור לו שיניח ידו מעניין האי״ש בוה״ל. במכתב לרמז מ-19/8/1946 כתב ארגוב: ״היום אנו מתכנסים להתייעצות אחרונה [בנושא אי״ש]. אם זו לא תיתן עצה ותושייה, אין מנוס לוועד הלאומי והוא [אי״ש] ייפול [---]. נדמה לי שהגורל נחתך. 'האדם החולה' [הוה״ל] - אינו מסוגל לעמוד בקרב״.

[16] מ״ש המליץ להימנע מפעולות אלימות נגד מטרות בריטיות אם תוכנית אי״ש תצא לפועל, אך לנקוט בהן אם לא תופעל (ר' מס' 90 סעיף 5; 99 סעיף 3).

[17] בסעיף 7 במכתבו 20/8/1946 כתב ז״ש: ״פעם טיפל ישן בעניין תיבון שהיה קשור עם מהנדס אשר קשרים לו מהעבר. ובכן האיש בא. דרש להסביר מדוע לא יצא בזמנו הדבר לפועל, טען כי זה היה עלול להיות מפעל חשוב [---] מששאלוהו עם מי היה קשור נתן שם הבוער (התברר לגמז דרך אגב בהזדמנות זו, כי היה כל הזמן קשור עם הבוער ע״י תיבון, מבלי שתיבון או הבוער ימסרו על כך לגמז). האיש אמר כי נכון להיפגש עם הבוער אצל לוט. האיש מחכה להודעה מבן י'[עקוב] על דבר סידור קשר עד אמצע ספטמבר. דעת גמז היא שיש למסור על כך לבוער אך יש להבטיח כי יהיה צמוד אל בן אביגדור״. עניין זה מתחוור ביומן המלחמה של ב״ג (כרך א', עמ' 165-164, 167, 277-276): לדב תיבון (שטראובום), עיתונאי ב״פלקור״ ואח״כ מנהל מח' ההסברה בסוה״י בי-ם, היה ידיד, מהנדס ששמו בן-יעקב ולו בן-דוד ברוסיה, קומוניסט ותיק בעל קשרים בחוגי השלטון הסובייטי. ב-1940 עבר בא״י ומאז עמד בקשרי מכתבים עם בן-יעקב שעליהם נהג לספר לידידו תיבון. ב-1944 בן-יעקב קיבל מבן דודו מכתב בו הוזמן לבריה״מ. תיבון מסר על כך למ״ש, שניסה לטפל בסידור ויזה, אך ללא הצלחה. באוגוסט 1946 שוב בא בן-הדוד לא״י. כיוון שהושפע מאוד מאירועי השואה ״חזר ליהדות״ והוסיף לפעול לטיפוח קשרים בין בריה״מ והיישוב. בבואו ביקש לקשר אותו עם מישהו מהנהגת היישוב. עפ״י הצעת מ״ש הפנו אותו אל סנה (שהיה באותו זמן בכנס פריס). זה, עפ״י ב״ג, דרש שכל שיחותיו יישארו בסוד. בחורף 1948, במלחמת העצמאות, פגש בן-יעקב בבן-דודו בבריסל והוא נשאל מה דרוש ליישוב. כאשר השיב שהיישוב זקוק לציוד למלחמה השיב בן-הדוד: ״למה אתם באים רק עכשיו? הייתי באוגוסט 1946 בא״י, הצעתי לייסד חברה מסחרית - מדוע סירבתם אז?״, על פרשה זו ועל סיומה ר׳ הראל, עמ' 269-250.

[18] בסעיף זה במכתבו התנצל ז״ש על שהמעיט בכתיבה באחרונה: ״הסיבה קצת בנטייה וקצת בגלל לחץ בו נתון שמונה-עשרה שעות ביום שבעה ימים בשבוע. בכל זאת ישתדל לתקן״.

[19] ב-19/8/1946 נפגש הרי ביילין עם קולונל מרטין צ׳רטריס (״המגילה״ - צ׳רטר; ״הנביא מבאזל״ - הרצל; ר' מס' 76 הע' 1). בשיחתם העלה ביילין את שאלת החנינה ל-18 אנשי לח״י שנידונו למוות. תשובת צ׳רטריס הייתה שבכוונת השלטונות ״מיצוי הדין בתכלית״. כן דיבר ביילין על שחרורם של רמז, גרינבוים והכהן. צ׳רטריס השיב כי יש לפנות לנציב העליון, כי רק בידיו לשנות (ר' מכתב ז״ש אל מ״ש 20/8/1946; דוח באנגלית של הרי ביילין על שיחתו עם צ'רטריס 21/8/1946).

[20] בכינוס ההנהלה המורחבת של הסוה״י בפריס הועלו הצעות לכנס באירופה את הוהפה״צ הגדול ולקבוע מועד לקונגרס הציוני. ב-13/8/1946 הוחלט שם שלא לכנס את הוהפה״צ (וגם לא מחצית מחבריו) בגלל קשיים טכניים רבים הכרוכים בזימונו ונוכח חוסר הטעם בכינוסו נוכח התכנסותו הצפויה של הקונגרס הציוני (ר׳ אביזוהר/לקראת, עמ' 120, 126). עם זאת, הוחלט למסור לוהפה״צ המצומצם את השאלה בדבר כינוס הוהפה״צ הגדול לפני הקונגרס. בישיבת הוהפה״צ המצומצם בי-ם ב-14/8/1946 הוחלט לכנס מושב של הוהפה״צ הגדול בהרכבו המלא בהקדם האפשרי באירופה (ר' ״דבר״ 15/8/1946). אעפי״כ החליטה הנהלת הסוה״י שלא לעשות כן. מפלגת ״השומר הצעיר״ תקפה החלטה זו כמעשה שנועד ״לעקוף את הדמוקרטיה הציונית״ וטענה כי ״ההנהלה נטלה לעצמה זכות היחיד להחליט מעתה ועד לקונגרס על גורלה של הציונות״, ולהעמיד את הקונגרס הציוני הקרוב ״בפני עובדה מוגמרת של מו״מ מדיני על בסיס מסוים - בסיס החלוקה״ (ר' ״משמר״ 20/8/1946, מאמר המערכת ״מעשה שאין להשלים עמו״ והודעת מרכז מפלגת ״השומר הצעיר״ בא״י: ״ייקרא ללא דיחוי הוה״פ הציוני״). גם מרכז ״המפלגה לאחדות העבודה-פועלי ציון״ פנה ב-18/8/1946 במכתב אל נשיאות הוה״פ הציוני (פורסם בשבועונה ״לאחדות העבודה״ 22/8/1946), שם נטען שביטול החלטת הוהפ״צ המצומצם לכנס את הוהפה״צ הגדול ״איננו חוקי״ ובא ״בשביל לחפות על פנייה לשלטונות אמריקה בהצעות חלוקה״. המכתב הסתיים באתראה כי ״באם ימשיכו המוסדות העליונים של התנועה [הציונית] בפעולתם הבלתי-חוקית, לא יהיו עוד רשאים לתבוע משום פרט או מפלגה בתנועה שמירה על החוק והמרות״. במכתב ז״ש אל מ״ש ב-26/8/46 הובהרה הפרשה כדלהלן:

מדוע לא נקראה ישיבת הוה״פ הגדול. מפי יוסיפון [דובקין] כלשונו: מלכתחילה היו רוב המשתתפים [בכנס פריס] (מלבד צירי המזרחי והבוער) בעד כינוס ישיבת הוה״פ בהשתתפות ב״כ הארצות לסוף אוגוסט בפריס.

הקושי הראשון התגלה כאשר התברר שהממשלה הצרפתית מגבילה מספר ויזות הכניסה מהארץ ל-25 (עניין בואו של סנה וטענות האנגלים אצל הצרפתים בקשר לעניין זה גרמו קשיים בקבלת ויזות כניסה לצרפת).

היו חברים שראו כדבר חמור הוצאת 50 חברי הוה״פ מהארץ. אז באה הצעת החצוי, אשר נמסרה לארץ פעמיים-שלוש ונדחתה בעקשנות רבה. עברו שבועיים בוויכוח זה ואי-אפשר היה לכנס המושב אלא באמצע ספטמבר, ז״א חודשיים לפני הקונגרס (אשר בינתיים הוחלט לקיימו ב-27/11) וע״י כך להפריע להכנות לקונגרס ולסכן את קיומו במועד שנקבע.

[החברים] האמריקנים הודיעו שאינם יכולים לחכות עד אמצע ספטמבר, כי עליהם לחזור לחגים הביתה. לכל הנימוקים האלה נוספו עוד שניים:

א) עם הזמנת באי-כוח הארצות (שאי-אפשר היה לצמצם מספרם לפחות מ-80) היה עלול מספר המשתתפים להגיע עד 180.

ב) התברר שישיבות ההנהלה [של הסוה״י] נסתיימו בלי מחלוקת על הפעולות והכיוון בתקופה שעד הקונגרס, ואין איפוא צורך בהכרעה בעניינים ע״י מוסד יותר עליון, הוחלט למסור לוה״פ המצומצם לדון בדבר, ואם בכל זאת יעמדו על כך שיש לקרוא את הוה״פ הגדול, הרי אין לקיימו אלא בארץ.

[21] דוח ששון על ביקורו ב-19/8/1946 אצל עבדאללה (ששון, עמ' 372-370).

[22] בפתח הדוח סיפר ששון שבנסיעתו לעבה״י ערכו הבריטים ״אצלי, אצל הנהג ובמכונית, חיפוש מדוקדק. בהליכה ובחזרה, בכל פעם עוכבנו כשעה. כנראה הייתה על כך הוראה חמורה מגבוה. חיפשו בעיקר ניירות. התעניינו במיוחד ב'מתק'. לצד החיפוש הייתה חקירה קפדנית. הודעתי בפירוש כי אני נוסע לביקור אצל המאיר [האמיר עבדאללה] לפי הזמנה. אך כששאלו למטרת הביקור עניתי שאין זה מעניינם לדעת. בחזרה שאלו מה עשיתי ב'מתק' ואם אין בידי קבלה עליו. שוב עניתי שאין זה מעניינם לדעת... אחד שאל אם ביקורי קשור ב'רכישת נשק או בשכירת אנשים'. השני שאל אם בקשר לשיחות לונדון. בחקירת הנהג ניסו לדעת אם נסעתי ישר לַמאיר ואם לא היו לי פגישות, שיחות וביקורים במקומות אחרים״.

במענה למ״ש כתב ז״ש ב-22/8/1946: ״עטרה סיפרה למאיר את קורותיה ושאלה איך לנהוג. חרף הנגלים לקח הממתקים״.

[23] מכתב שפר לא אותר.

[24] עמוס בן-גוריון שירת במל״ע-2 בצבא הבריטי ו״בבריגדה״ והגיע לדרגת מיג׳ור (ר' גם שרת/מאסר, עמ' 188).