102. אל: זאב שרף, ירושלים - 18/8/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  102. אל: זאב שרף, ירושלים - 18/8/1946

102

אל: זאב שרף,[1] ירושלים

18/8/1946

 

אנו בהחלט בעד הבחנה גמורה בין פ״פ לבין השאר. מבחינה מסחרית אין כל תחרות. מבחינה מדינית - נכס חוץ יקר ערך שכל הזמן חותרים להכחידו. יש ללחוץ בכל הכוחות על השאר שיסתלקו מהתנאי.[2] רק במקרה האחרון, כשהברירה או הכל לרבות פ״פ, או לא כלום, יש לגזור על פ״פ. כשלעצמי [הייתי] נותן הוראה זו כאילו כפאני שד.[3]

 

הערות:


[1] פתק ללא נמען, תאריך וחתימה. על פי עניינו ותגובת ז"ש עליו ב-19/8/1946 מ"ש שלחו ב-18/8/1946.

[2] ב-12/7/1946 החליט הוה״ל להפעיל, החל ב-18/8/1946, חלק מן התוכנית היישובית לאי״ש שנתקבלה למחרת ״השבת השחורה״. נקבע כי ההחלטה תפורסם בעיתונות היהודית, כדי להזעיק את היישוב לביצוע. עורכי העיתונים, שחששו כי בשל כך ייסגרו עיתוניהם ע״י השלטונות, הסכימו לאחר דיונים ממושכים לפרסם את ההחלטה, אך בתנאי שתפורסם גם בפ״פ. גרשון אגרון, עורך פ״פ, סירב להיענות וכך נתעוררה שאלה אם יש לחייבו בפרסום. במכתבו מ-18/8/1946 הבהיר ז״ש את הסיכון לגבי פ״פ: ״העיתון נתון בים של שנאה ו[השלטונות] מצפים לכישלון כדי להתנכל לקיומו. אין להוציא מהכלל אפשרות שבאם ייסגר יחרימו סמוך לכך בית הדפוס לאיזה שהוא צורך אחר״, ו״ידוע מה לנו כלי זה בימים אלה - חרב חדה״.

[3] ז״ש כתב ב-19/8/1946 שהעיתונים ״התעקשו בהחלטה שבלא פ״פ לא הולכים. אילו לא נדרשו קודם לפרסם החלטה [על אי״ש] אפשר היה לעבור על זה בשתיקה, אך לאחר שנדרשו לפרסם (והדבר ודאי לא נשמר בסוד) הרי הייתה מניעת פרסום בשל [סירוב] פ״פ מתפרשת בחוץ כחוסר שליטה של המוסדות על העיתונות ובפנים כמוכנות להפקיר את [העיתונות] העברית ולשמור מכל משמר על הלועזית. כך שלא נשארה ברירה אלא להשתמש בהוראה של ישן שניתנה ברגע האחרון״.

 

העתקת קישור