[1] פתק ללא נמען, תאריך וחתימה. על פי עניינו ותגובת ז"ש עליו ב-19/8/1946 מ"ש שלחו ב-18/8/1946.

[2] ב-12/7/1946 החליט הוה״ל להפעיל, החל ב-18/8/1946, חלק מן התוכנית היישובית לאי״ש שנתקבלה למחרת ״השבת השחורה״. נקבע כי ההחלטה תפורסם בעיתונות היהודית, כדי להזעיק את היישוב לביצוע. עורכי העיתונים, שחששו כי בשל כך ייסגרו עיתוניהם ע״י השלטונות, הסכימו לאחר דיונים ממושכים לפרסם את ההחלטה, אך בתנאי שתפורסם גם בפ״פ. גרשון אגרון, עורך פ״פ, סירב להיענות וכך נתעוררה שאלה אם יש לחייבו בפרסום. במכתבו מ-18/8/1946 הבהיר ז״ש את הסיכון לגבי פ״פ: ״העיתון נתון בים של שנאה ו[השלטונות] מצפים לכישלון כדי להתנכל לקיומו. אין להוציא מהכלל אפשרות שבאם ייסגר יחרימו סמוך לכך בית הדפוס לאיזה שהוא צורך אחר״, ו״ידוע מה לנו כלי זה בימים אלה - חרב חדה״.

[3] ז״ש כתב ב-19/8/1946 שהעיתונים ״התעקשו בהחלטה שבלא פ״פ לא הולכים. אילו לא נדרשו קודם לפרסם החלטה [על אי״ש] אפשר היה לעבור על זה בשתיקה, אך לאחר שנדרשו לפרסם (והדבר ודאי לא נשמר בסוד) הרי הייתה מניעת פרסום בשל [סירוב] פ״פ מתפרשת בחוץ כחוסר שליטה של המוסדות על העיתונות ובפנים כמוכנות להפקיר את [העיתונות] העברית ולשמור מכל משמר על הלועזית. כך שלא נשארה ברירה אלא להשתמש בהוראה של ישן שניתנה ברגע האחרון״.