[1] אם המברק נשלח בדואר רגיל למשרד הסוה״י בי-ם, כי אז יש לשלחו ללטרון בדואר הרגיל, אחרת יסיקו השלטונות שהמברק הוברח לשם ותיחשף מערכת ההברחה.

[2] נראה כי לפחות חלק מן המברקים פוענחו ע״י השלטונות (ר׳ מס׳ 49 סעיף 1).

[3] מידע על שיחת ח״ו, וייז, גולדמן ולינטון עם שר המושבות הול וכמה מעוזריו ב-15/8/1946, שארכה שעתיים ונסבה על הזמנת בריטניה לסוה״י להשתתף בוועידה שתכונס בתחילת ספטמבר, הועבר לסוה״י י-ם בשני מברקים (אצ״מ S 25/1554), אחד מלונדון 15/8/1946, בחתימת לינטון, ואחד מפריס 16/8/1946, בחתימת ב״ג. במברק מלונדון נמסר שהודיעו לשר המושבות כי הסוה״י תיענה להזמנה רק בתנאי ש״הקמת מדינה יהודית בת-קיימא בשטח ראוי של א״י תיכָלל במסגרת השיחות והמטרות של הוועידה״, ואילו במברק מפריס נאמר ש״ההנהלה כתבה באופן רשמי [למה״מ, כי] הסוה״י תוכל להשתתף אך ורק אם ממשלת בריטניה תקבל כבסיס לשיחות הקמת מדינה יהודית בשטח ראוי של א״י״.

[4] מדובר בכוונות שני הארגונים, לח״י ואצ״ל, לפעול - על רקע גזר דין מוות שהוטל על18  אנשי לח״י - נגד אישים ומטרות בריטיות בחו״ל, כדוגמת רצח לורד מוין בקהיר ע״י לח״י בנובמבר1944, שבעקבותיו פתחה ה״הגנה״ בפעולה נגד ארגוני ״הפורשים״, לרבות הסגרתם לידי הבריטים (״סזון״).

[5] מדובר בכוונה להתנקש בשר האוויריה לורד סטנסגייט ("שער"=gate), וויליאם ווג׳ווד-בן ראש המשלחת הבריטית למו״מ עם מצרים בקיץ 1946.

[6] מדובר בוולטר סמארט, מזרחן ודיפלומט בריטי, מזכיר לענייני המזרח בשגרירות בריטניה בקהיר וחבר במשלחת הבריטית למו״מ עם מצרים. עליו כתב ששון למ״ש 16/8/1946 כי בתגובה לתביעת הוועד הערבי העליון שיוזמן המופתי חאג׳ אמין אל-חוסייני (אחד מכינוייו ״נאמן״) להשתתף בוש״ע לונדון, ״הודיעו האנגלים ברורות למיניסטרי החוץ [הערבים] באמצעות סמארט, כי אין לדבר על זה, גם אם יצטרכו לבטל את השיחות בכלל״ (אצ״מ S 25/3954).

[7] היוכל גלילי, שנועד מדי פעם מטעם ה״הגנה״ עם ראשי אצ״ל ולח״י, למנוע את ביצוע תוכניותיהם (ר׳ מס׳ 99 הע׳ 25).

[8] למ״ש נודעה כנראה כוונת ב״ג לצאת לארה״ב (ר׳ שרת/מאסר, עמ׳ 198). ז״ש השיב ב-23/8/1946 כי ב״ג ממתין לתוצאות ועידת מפא״י שנועדה לתחילת ספטמבר, ואם זו תאשר את הקו שלו אפשר שייצא לארה״ב ״ויארגן דברים״.

[9] ב-20/8/1946 כתבה צפורה שרת למ״ש כי יום קודם לכן ביקרה בביתה של פולה בן-גוריון וזו סיפרה לה ״על זה שב״ג קורא לה [לבוא לפריס] וכי היא אינה יכולה לעזוב את הבית״ שרת/מאסר, עמ' 182).

[10] ז״ש השיב ב-22/8/1946 כי אישם מסר ש״ביחס לש. ל. [שלום לוין] אירעה תקלה. הוא הכין הכל להתרה והיה בטוח כי אושר בישיבה. התברר כי דחו הדיון לישיבה שנייה [---] בטוח בהתרה. אינו מחשיב את הארכה״.

[11] ב-19/8/1946 כתב אשל למ״ש, שעו״ד אשר לויצקי מסר ידיעה רעה בנוגע לשחרור דוד אדירי (שינקרבסקי). אנשי הבולשת הבריטית, שעמם שוחח בעניינו אמרו לו: ״בשעת מלחמה חשוב תחליף החלב לא פחות מהחלב עצמו״, והעיר: ״לא משו את הדג [אבא חושי, שהיה ממונה על אדירי, וחמק מידי האנגלים] ואוכלים דגי רקק״.

[12] ב-16/8/1946 כתב אשל: ״ממקור רציני נודע לשלמה [אייזנברג] שהוצע לבן-גיל להוציא את הטלפונים של ישן וצפוני וכו׳ מפיקוח מיוחד היות ובעלי הבית נעדרים. בן-גיל השיב שלא כדאי לעשות כך היות וכל העניין יימשך ממילא רק ימים אחדים. שלמה רואה זאת כאות לדר[ור] קרוב״. ״המריק שבמדים״ לא זוהה וקרוב לוודאי שהוא איש צבא אמריקני, אולי קולונל ליין, הנספח הצבאי בקונסוליה האמריקנית בי-ם.

[13] ר׳ מס׳ 90 סעיף 12. ששון התייחס לסוגיות אלה בדוח ביקור עבדאללה ב-19/8/1946 (ר׳ גם ששון, עמ׳ 372-370).