[1] הכוונה לכתבת ג׳ון קמחי, ״איך בוצעה פעולת 'איגלו' נגד המעפילים״, על מבצע העברת מעפילי ספינות ״יגור״ ו״הנרייטה סולד״ לאוניות בריטיות שהובילום לקפריסין. הכתבה פורסמה ביום זה גם ב״הארץ״.

[2] מאמר ליכטהיים: ״בעיית א״י בתוך הקלחת הפוליטית הבריטית״, פורסם ביום זה גם ב״הארץ״.

[3] ״כתונת בני״ - לפי ״ויכירה ויאמר: כתונת בני״ (בראשית לז 33). במאמר הראשי של פ״פ מאותו יום

(״אל התהום״) שולבו רעיונות משל מ״ש (ר' מס' 87 הע' 3; שרת/מאסר, עמ' 168).

[4] התכתובת החשאית מלטרון התמקדה במכותבים ספורים כדי להקטין סיכויי גילויה בידי הבריטים.

[5] וולטר איתן הגיב בשם הסוה״י על גירוש המעפילים לקפריסין בדברים שהתפרסמו אותו יום בעיתונות.

[6] מ״ש נדרש לתגובת עיתון פועלי א״י, ״דבר״, על גירוש המעפילים. ה״ב - הרצל ברגר.

[7] ב״דבר״ ב-14/8/1946, שדיווח על הספינה ״כתריאל יפה״ ובה 615 מעפילים שנלכדה והובאה ביום הקודם לנמל חיפה, ועל שביתת הרעב שהכריזו נוסעיה במחאה על הכוונה לגרשם, התפרסמה רשימה קצרה שכותרתה ״כתריאל יפה (עם אוניית המעפילים על שמו)״ ובה פרטים מעטים על תולדות חייו ופעילותו בתנועת ההעפלה לפני מל״ע-2, שם צוין כי ״היה מפקד הקורס הימי של אנשי הסירה״ ואף הפליג ונספה בה - בלי לציין שמדובר בסירת ״ארי הים״ של הכ״ג.

[8] ז״ש דיווח ב-11/8/1946 כי ״המזכיר הראשי שוֹ אסף את ראשי הפקידות הבריטית בארץ ובין היתר סיפר להם כי שליחותו בלונדון הוכתרה בהצלחה במובן complete stoppage של העלייה היהודית לא״י. העלייה הליגלית will be suspended ל-3-2 חודשים, עד לקבלת הפתרון לזמן ממושך ע״י כל 'הגורמים' (ארה״ב, ערבים ויהודים)״. מ״ש מבקש להבריק ידיעה זו לארה״ב.

[9] העיתונאי ג'ון קמחי או סוכנות ״יונייטד פרס״.

[10] ״השאלתלים״ - הצרפתים (עפ״י דוד שאלתיאל, ראש הש״י ב״הגנה״, שכינויו היה ״צרפתי״).

[11] ז״ש דיווח עוד ב-11/8/1946 כי שוֹ סיפר ״שיש לו ידיעות ברורות כי הציונות נתמכת כעת באופן פעיל ע״י הרשויות הצרפתיות במזרח התיכון״. בעיתונות ב-14/8/1946 נמסר כי צרפת, שלא כמדינות מערב אירופה אחרות, לא נענתה לפניית בריטניה לסייע לה במניעת ההעפלה לא״י. ״החותמת לעידו״ - האשרה למשה סנה, שאפשרה את התחמקותו לצרפת (ר' מס' 38 הע' 32). ב-16/8/1946 השיב ז״ש כי בהתערבות ליאון בלום החליטו השלטונות הצרפתים להחזיר ציוד שהוחרם בביירות, כנראה תחנת אלחוט של ״המוסד לעלייה ב׳״, והוסיף כי ״עד כה, פרט לדבר הגדול ההוא, [נתינת] חותמות [ויזות ואישורים] לכל דבר במתכוון ובמפגיע. יותר לא נתבקשו [הצרפתים] כאן [בא״י]. אשר לנעשה שם [בצרפת] לא ידוע״.

[12] ז״ש כתב שעו״ד יעקב שמשון שפירא נכון להקדיש שלושה ימים בשבוע לייעוץ ופעולה בעניינים משפטיים הנוגעים לאנשי ה״הגנה״ שנעצרו ב״השבת השחורה״. ״הוא אינו דורש שכר, רק הוצאות. נכון להמשיך שלושה ירחים״. ז״ש ביקש גם את דעתו של דב יוסף בנידון.

[13] ז״ש השיב ב-16/8/1946: ״לא הראו לאבודן הביקורת, רק הקריאו מתוכה שני פסוקים, חריפים אך לא פוגעים, 'הראו' - דמיוני״.

[14] ר^, מס' 86 הע' 1.

[15] ״הזזה״ - העברת שטחים. מתייחס לדוח ששון על שיחתו עם האמיר עבדאללה ב-12/8/1946 (ר' מס' 90, סעיפים 14-11). ב-14/8/1946 כתב ז״ש אל מ״ש: ״רק זאת לדעת (בקשר לדברים שנאמרו ביחס למעבר [בדוח ששון]), כי לא באה בחשבון שום הזזת שטח״. על כך באו שאלת מ״ש וגם הצעתו לבקש מעבדאללה העברת שטחים מעבה״י לידי המדינה היהודית שתקום עפ״י תוכנית החלוקה בחלק מא״י וצירוף החלק הערבי ממנה לעבה״י״. על אלה השיב ז״ש ב-16/8/1946: ״על ההזזה. עטרה לא נגעה בה בשיחתה. ההערה [על כך] הייתה של גמז [ז״ש]. לא שאסור לנגוע אלא שאין סיכוי״.

[16] יש לומר לעבדאללה, ששטח מפעל החשמל בנהריים שממזרח לנהר הירדן כבר נמסר בשעתו לפנחס רוטנברג, וראוי שיוסיף על כך לחלק היהודי עוד שטח שם וכן שטח באזור ים המלח. בדוח על שיחתו עם עבדאללה ב-19/8/1946 כתב ששון, שכאשר ניסה לדבר איתו על הזזת גבולות השיב, כי ״לא רצוי לו לעורר עתה את שאלת ההזזה כאשר [איבן סעוד] כובש ארץ אבותיו [חיג'אז] לוחץ אף הוא על הזזה מצד אחר [בדרום עבה״י]״ (ר׳ ששון, עמ' 371).

[17] הנגב הדרומי, שעפ״י תמ״ג נועד להישאר בידי האנגלים.

[18] הנגב הצפוני ואזור באר שבע, שעפ״י תמ״ג נועד לערבים.

[19] מדובר בשלמה אייזנברג, מזכ״ל הסוה״י בי-ם, שנלווה אל הנרי מונטור בשיחה עם הנציב אלן קנינגהם, וקטע מדיווחו עליה צורף למכתב ז״ש מ-14/8/1946. אייזנברג דיווח שם כי הנציב ״שוב חזר לתוכנית ירדן וניסה להוכיח שהוא השליט ולא כותב המכתב. למרות שרצה לקבל את השלטון לידיו״. לא ברור במה מדובר.

[20] במכתב ז״ש נאמר: ״בית בל (שלכם) ביקש מבית ארוך להכין רשימת נציגים מכאן״. כלומר שהממשלה הבריטית בלונדון ביקשה מהמזכירות הראשית של המימשל בי-ם להכין רשימה של נציגים יהודים מא״י שהם מציעים לוש״ע.

[21] ״לא להיאחז״ - לא ליפול במלכודת (לפי ״כדגים שנאחזים במצודה רעה״, קוהלת ט 12), כלומר לא להסכים לרשימת נציגים שתכין המזכירות הראשית. ״ילכו בשם אלוהיהם״ - יעשו האנגלים כרצונם (לפי ״ילכו איש בשם אלוהיו״, מיכה ד 5). כלומר, אם תקבל הממשלה את רשימת הנציגים שתגיש הסוה״י, לא נתנגד אם יוזמנו על ידה גם נציגים נוספים מא״י (ר׳ מס׳ 58 סעיף 2), אבל כלפי חוץ יראה כאילו הממשלה הכתיבה לנו את רשימת נציגינו. על כן מוטב לצאת נגד פניית לונדון אל המזכירות הראשית.

[22] שתתקבל החלטה בהנהלה הזמנית של הסוה״י (הבית) ובוה״ל, שכל מי שיוזמן ע״י הממשלה יידרש להשיב להזמנה בנוסח האמור.

[23] בשיחות ח״ו, גולדמן ווייז עם שר המושבות הול בקשר להשתתפות יהודים בוש״ע, עלתה שאלת הרכב הנציגות היהודית ואופן מינויה (ר׳ וייצמן/איגרות 22, עמ׳ 184-179; ״דבר״ ו״הארץ״, 16/8/1946). ב״הצופה״ 16/8/1946 נמסר שד"ר וולטר איתן, דובר הסוה״י, הודיע בשיחה עם עיתונאי חוץ ביום הקודם כי הראיון בפריס של גולדמן עם בווין, והשיחות של משלחת חברי ההנה״צ עם שר המושבות בלונדון, ״פירושם חידוש הקשרים עם הממשלה הבריטית, אבל אין לפרשם כניהול מו״מ״. כשנשאל מה ההבדל בין ״שיחות״ ו״מו״מ״, לא השיב.

[24] במכתב מ-16/8/1946 נדרש ז״ש לעניין זה: ״בשעת שיחתנו [עם ״שקספיר״] היה כבר ידוע כי מתוך שגרה האריכו והבטיח לטפל. עמד על כך בכל תוקף כי הוחלט לקיים ההחלטה״ (ר׳ מס׳ 90 הע׳ 42).

[25] רווחה שמועה שבין ראשי ה״הגנה״ היו שסברו כי בשל נחיצותו של שלום לוין בלטרון ראוי שמעצרו שם יארך ב-3 חודשים. תשובת ז״ש ב-16/8/1946: ״לא הייתה כוונה לעכבו מטעמי פנים... רק בדרך הלצה נאמר״.

[26] אשל כתב ב-14/8/1946: ״בעל נורית [גדעון רפאל] עובד במסירות, מצטיין ע״י מקוריות ויסודיות״. תפקידו אז לא היה מוגדר והוטלו עליו מדי פעם משימות שונות על פי הצורך.