91
אל: אריה אשל, ירושלים
אילון
13/8/1946
ערב
לאחימן שלומות,
תודה על
שדר הבוקר.
הכל הובן
לאשורו.
1.
ברר-נא על יסוד מה אמר אבודן לגב' צפוני, שמהידיעות שהגיעו על שיחת בעל האמונה עם
האוּלם התברר שיש תקווה טובה להתרה.[1] אם יש פרטים
כלשהם על אותה שיחה, אם הנוגעים לנו במיוחד או הנוגעים לנו בכלל, מדוע אינם מגיעים
ישר?
2.
יש לברר אופן קבלת הרישיונות לביקורי משפחותינו ולהסדיר את הביקורים. השעות הנוחות
ביותר - בוקר: 10 או 11.30 (בעצם היה נוח יותר אחה״צ ב-5.30, אך הן שעה זו אינה באה בחשבון לרגל עוצר
הדרכים). אין לקבוע לשתי משפחות ביקור באותה שעה, כי תתנגשנה במקום. אם אחת ב-10 אחרת ב-11.30, או ביום
אחר. אבל יש מקום לגמישות: נניח שאם ״משפחה״ אחת זה רק איש אחד או שני אנשים ולא
יותר - יכולים להצטרף, בייחוד אם זה פותר בעיה של הובלה.[2]
3.
לח״מ רצוי ביקור משפחתו ביום ב' הקרוב. חשוב לקבוע זאת במסמרות עוד השבוע
ולהודיעני.
4. המועמדים
להסדרה: משפחתי, המזוקן, יו״ר הצמוד, בעל הברכה, ואם רצונך לדאוג אזי גם איש קומי
וזעירא. אשר לצפוני, דומני שכתב לרעייתו לא לבקש, ולכן יש לשאול אותה[3] (הוא ישן עכשיו - אם נחרת היו״ר, הבוקעת
ועולה מהחדר הסמוך לשלו ומגיעה גם עד חלוני
הפתוח אינה
מפריעה לו, אבל עכ״פ חושך בחדרו ואני מהַנֶה אותו מהספק).
5.
בקש-נא את ז-ק להסביר לסוכתים[4] את שם השייט
האחרון - ראשון לכ״ג.[5]
6. ראה
נא את ברוך עמק השושנים,[6] מסור ברכת
שלומי לו ולרעייתו ואמור לו שאני חרד לגורל טיפוחיו בארץ הנגלים,[7] שרכים
וענוגים הם, והשאלה אם יעמדו בפני זלעפות הזמן המתחוללים ממש מעל לראשם, בתוך
״עמם״. אם יש בידו בשורה טובה - אשמח לקבלנה. עליו לגייס ולהמריץ את אנשי כפר-פרח
שבירכתי צפון להתדיר בכתובים ולחזק ברכיים כושלות.[8] הראה דברי
אלה גם לאברהם אהובנו, הדָר בחורבה.[9] ובהזדמנות
זו שלום לידידי החדשים בכפר-פרח - ריטה, לילי ומשה, סוניה ומרדכי, דורה ויעקב,
אסתר ואריה.
שיניתי
דעתי לגבי קריאת נאומי.[10] כל חיבתי
לפינקל, אך מוטב חייל או חיילת בעלי חיתוך דיבור נאה ונבוני דבר. עליהם להתכונן
כהוגן. במבחר הנאום יש להתייעץ עם אנשים טובים, בכללם צפורה וקובי.[11]
שלום, הררי