90. אל: זאב שרף, ירושלים - 13/8/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  90. אל: זאב שרף, ירושלים - 13/8/1946
כותרת משנה  ערב

90

אל: זאב שרף, ירושלים

א-ן 13/8/1946 ערב

לדתן שלום,

 

א. קודם כל למאורעות היום:

 

1. תגובתי הראשונה לחיפה: טוב שהיו לפחות התפרצויות אלו וכדאים הקורבנות - כלפי היישוב, כלפי השלטון, כלפי המחנות, כלפי הגולים, כלפי העולם;[1] מוטב אילו היו התפרצויות יותר רחבות היקף, גם לו עלו בקורבנות נוספים. אבקש פרטים.

2. בי. בי. סי. הודיע על אי״ש כעובדה קיימת. גרסתך מהבוקר על החלטת אתמול הייתה בפיגור חמישה ימים.[2] יו״ר הצמוד מניח בבטחה כי לאחר החללים החליטו: [אי״ש] מייד! אני מטיל ספק. מסור מייד לזמנית ולצמוד דעת כולנו שעכשיו הדחייה בנפש העניין - או מייד, בעידנא דריתחא, או חשש רציני שיוחמץ ואז אין לשער הנזק והחורבן. נְגוד הברזל בעודו חם!

3. יש להריץ מייד מברק לקבועה בלוטציה - לא לממוֹני [קפלן] אלא לקבועה כולה[3] - בשם כולנו, שלושתנו והיו״ר [רמז], שעניינים מכריעים של המערכה מחייבים עכשיו החלטית הקצבה לביצוע הפעולה ולביצור מעמד הצמוד, נוכח סכנות פנים וחוץ.

4. עלתה הצעה שאפנה אישית לממונה לבעל המרקחת[4] להבטיח ציותו, שלו ושל הכַּת.[5] הריני מַסמיכך לפעול, אם ישר או ע״י [ההנהלה] הזמנית. הנוסח: עת לעשות, ״מי יודע אם לא לעת כזאת״,[6] דע האחריות, עתיד ליתן הדין וכו'. תפנו אם תראו הכרח ויעילות בנשק זה (פעם ביקשתיך להעביר לו שדר[7] ולא קיבלתי הד - זה הכביד על החלטתי הפעם)!

5. אם יקום אי״ש כהלכה ובהתרשמות, בפנים ובחוץ, מסופקני ביעילות ח׳[בלה] וחוששני לנזקו - קודם כל בהתרת הרצועה בפנים או במתן פתחון פה להתירה (לגבי אי״ש). אם לא יקום - שאנֵי, אבל אז לא תהא בזה תקנה לחבלת כישלון אי״ש, לאחר שהוכרז.[8]

6. יש להתחיל מייד בדאגה לסידור קשר עם האי (״המשולש״): [באמצעות] יורדי ים מבני הדוד, יורדי ים הֶלנים, אם יש שריד לבעל הברכה במקום,[9] והעיקר - המקבילים לממוּנה [ראשי רשויות], האיטרים,[10] ידידי בעל הברכה, שלא יתפעלו ממקום מגוריו הנוכחי [בלטרון], כי גם הם מנוסים ומוּעָדים[11] (ובוודאי שמתם לב כי האיטרים דהתם לא הצטרפו למחאה הכללית נגד הבאת אנ״ש למשולש)[12] - לאחרונים, שמותיהם מפי איש-תקוֹע, המזכיר בבית בעל הברכה בשקמונה,[13] הוא ייתן שמות גם של לא-איטרים, אבל מהימנים. לפנות בשם בעל הברכה. להעביר למשולשים [המעפילים שגורשו לקפריסין] ברכת עידוד, קריאה לשמור כוחות ולהחזיק מעמד; לראות המשולש כעוד תחנה אחת בנתיב היסורים - האחרונה. ועוד יש במשולש א״יי אחד, מומלץ מבעל הברכה, שמו כשם חז״ס, הראשון לצפירה בלי ההברה האחרונה.[14] שושנת גושן מכירה אותו, כי קשר לו עם אביה.[15] ודאי יש קשרים אחרים וחזקה שמטפלים בזה. אעפ״י כן ימסור אחימן סעיף זה כולו לזערור וחבריו. במשך הזמן ודאי יבוקשו רישיונות לרבנים, לרופאים וכו', אך חשובה ברכת עידוד והוראה לשמור כוחות מייד.

7. ושוב ייתכן שמיותר, אך שְדוֹר לבן יהודה ממני ומבעל הברכה, כי מניעת חריגה מהתם חמורה בעינינו ממניעת חדירה להכא.[16] אם יצליחו לחלוש על הראשונה[17] חזקה שימשיכו [בהעפלה], כי צבירת מלאי [של מעפילים] במחסנים מאולתרים עם כל הדאגות וההוצאות הכרוכות [לבריטים] תעשה שליחותה.[18] אם יצליחו - ידאגו לשַלב בחורגים [בקבוצות המעפילים] מחברי קובי המתעכבים ומשאר שד״רים (במובן המסורתי)[19] לעיצוב עמוד שדרה ולהוראת דת ודין [במחנות]. תוסיף, כי בשום פנים ואופן איני גורס ג'. זה למקרה שאבירן מחדש מחשבתו אשר פעם הפכה דיבוק.[20]

 

ב. ועכשיו לסדר היום הקודם:

 

8. לשיחתך עם שקספיר. לא ברור סעיף ג) בשמועות: ״הוצאת בני השלט מהארץ״. האם הכוונה לנו? הן קבענו את המונח ״שלט״ למושג אחר לגמרי! אנא פרש![21]

9. לאותה שיחה. רק הבוקר חשבתי לכתוב לך תוכנית לשיחתך הקרובה איתו והנה שוב איחרתי. ובכן לשיחתך הבאה, קצת מתוך חזרה בלתי נמנעת על הקודם: שוב לעניין שני הזקנים. למה לכם להחזיק בהם? השפעתם בפנים מעורערת מאוד, דווקא משום מתינותם הקיצונית. אנו מבינים שהחלטתם לתת מכה אנושה, deal a severe blow לבית. היא נתנה ע״י פגיעתכם בישן, גם בצפוני. בעצם לשם המכה והרושם די היה לכם בישן. תוספת צפוני כבר לא מעלה. אנו מבינים כי התרת אלה הוא עניין מדיני, תלוי בהשתלשלות. לכן איננו מעוררים שאלתם. אבל החזקת הזקנים גורמת אך סבל חינם ומרירות חינם. אין ספק שידיעותיכם מועטות או מסולפות. המזוקן בן ס״ז, איש במורד, חי בעיקר על עברו, שום השפעה בנוער, אישיות מאוד שנויה במחלוקת בציבור. השני [רמז] יו״ר הצמוד ומרכזו בבית פזית[22] - כלום יש לכם עניין מיוחד לקומם שניהם? - וכאן אציע שתעלה שאלת בעל הברכה: מה נטפלתם אליו? תפקיד כביר במלחמה, הן במחתרת ובייחוד כמנהל: [בבניית] מחנות, כבישים, גשרים, בתי זיקוק, שדות תעופה, הפלוגה.[23] בתור free lance שיתף [פעולה] עם המחלקה [המדינית] ועמכם במלחמה. אך מגמר המלחמה נפנה לעסקיו ונשתקע בהם כליל: קניית ״נשר״, פיתוח ״פיניציה״, הקמת ״כור״, מפעלים ותוכניות אחרים. עמד לנסוע למע״ל בענייני פינ'[יציה]. ביררנו - [אין לו] שום מעמד בסולם הגן [ה״הגנה״]. סיבוכי משפחה קשים. לב לא בריא, מחלת עצבי עיניים. הגם אותו תחזיקו עד להחלטה לגבי אנשי הבית? מה לו ולעניין המדיני? שום תפקיד בשום מוסד! - פרט לעיר, ושם הרי עבודה חיובית שיש להרים על נס![24]

10. לסעיף 10 שלך.[25] לא הייתי מסתפק בהודעה כי אין דרישה כזו בתוכנית. הן יש ניסיון של תוכנית חדשה ושם ישנה הדרישה.[26] הייתי אומר: בתוכנית הקבועה ועומדת אין דרישה כזו. לא ידוע לנו על ניסוח תוכנית חדשה בלוטציה. איני סבור שדרישה כזו עומדת על הפרק. אבל אין להתעלם שכתוצאה מהפגיעות יש התפקקות רצינית ברחבי הציבור של כל האושיות המוצקות של ההתמצאות המדינית הקודמת. אנו מתפללים שתפיסה זו תישוֹך, אבל אתם פועלים בכיוון הפוך כאילו מנוי וגמור אצלכם להישאר קירחים מכאן ומכאן: to get the worst of both worlds.

11. תודה על התוספת לדו״ח עטרה (סעיף 4).[27] חשוב מאוד לדעת. התוספת עומדת כאילו בסתירה לדו״ח עטרה (עמ' 1, שורה 2 ותחילת שורה 3).[28]

 

ג. לדו״ח עטרה על מעבר [עבה״י]:

 

12. הדו״ח עצמו - מלאכת מחשבת. בדברי המאיר [עבדאללה] שלושה יסודות:

א) אמת;

ב) שקר;

ג) אמת ושקר, ז״א אשליה.

דוגמאות לשקר: התיימרותו לדבר בשם העיראקים;[29] הנמקתו את סירובו להורות לנציגו לשתף פעולה אצל ידידיה עם נציג גושן - בבריתו עם השֶגֶר.[30] ייתכן שהוא מנסה לכרות ברית עם השגר, בהנחה שסופו לחזור להגה, אך הוא דחה ההצעה לא משיקול זה אלא מפחד השְאָר [מדינות ערב].

דוגמאות לאשליה: התוכניות לגבי המפלגה במערב והבחירות בצפון.[31]

דוגמאות לאמת: הפסקה הראשונה בעמ' [32]2 ועוד רבות.

13. אני מניח כי עטרה לא תרד [מצרימה] לפני הביקור [שלו בעמאן] ב-19, אך אחריו ירוֹד תרד. אם כך, יש לי עוד זמן להכין התזכורת. אם הנחתי מוטעה ועטרה יורדת מחר-מחרתיים ע״מ לשוב ל-19, אזי שוב איחרתי. אבל מה אעשה והיום מלא ואיני מספיק. אבל בשום פנים אין להשתמש בנוסח אבודן כמו שהוא.

14. אשר לביקור ב-[33]:19

א) תוכניתנו ידועה. נוסחה כתוכנית רבתי שעל התנועה להיאזר ולהיאבק על הגשמתה,[34] ז״א להשיג ממנה מה שאפשר וככל שאפשר: אם לא היום - מחר, ואם לא הכל - חלק. אבל זוהי המטרה למאבק. אם יש סיכוי למוצא מוסכם עם בני הדוד, לפחות עם החשובים שבהם, הרי זה גורם חדש. הסכם הוא נכס כביר, שכן מבטיח שלום או לפחות פותח סיכוי לשלום. בעד נכס כזה כדאי לשלם. מוצא מוסכם פירושו פשרה, ז״א ויתור, שהוא התשלום. עכשיו, אלופי [מ״ש] במעצר וקשר עמו אַיִן (חלילה מלרמוז שיש קשר, כי יימסר לכלת-הכנסייה [סר אלק קירקברייד, ציר בריטניה בעמאן] ויגיע לבן גיל ושות' ואז תתקיים שמועה ג').[35] אחרים [נמצאים] בלוטציה. אעפ״י כן יש לי יסוד לשער דעתם. אם פשרה - יעדיפו שלמה על פידור. אשר לפידור, הרי את המסוים שהוצע [תמ״ג] - דחו [בפריס] והדחייה מוחלטת. מה יהיה אם יטילו פידור - אין לדעת. אם בלי שינויים - יהיה רע, לא יישָקט. אם יתוקן - תלוי במידת התיקון, אך גם אז לא יתייצב המעמד. אשר לשלמה, הרי לא מדובר אצלנו על תוכנית אחרת מזו המחייבת סיפוח המוֹתר לעבר.[36] התוכנית שיש לה מיטב הסיכויים להתקבל היא זו שתכלול יסוד של חילופים, אומנם מאוד לא שווים. לנו משם [מעבה״י] רצועות צרות וקטנות, אף ריקות, ואילו להם מכאן [משטח א״י] כִברה רבתי, מלאתי אדם. בלי פיצוי בשטח, ולו סמלי, יקשה. היסוסי עטרה להוציא מפיה מדקרות חרב כאלה לא יועילו - היא מוכרחה לעשות זאת. קטעי הרצועה האלה יישארו בשממתם אלא אם נתנחל בהם. נמצא שיש כאן ״זה נהנה וזה לא חסר״. אם נעשה פיתוח - ייהנה חלק הרצועה התיכון, שיישאר אצלם ויהווה גשר למערב, והוא מרבית הרצועה. אפשר לרמוז, שרק בדרך שלמה זו (פירוד וצירוף) יקל להתגבר על התנגדות [ברית] המועצות לכניסתו למאוחדות,[37] כי אז יהיה ממלכה ממש ולא דמות הגוף בלבד, כהיום (שים לב לאופן הצגת הנסיגה מתוכנית המלון [בילטמור] כאן, לא כשיטת אבודן, הפונה לה עורף באופן הפשוט ביותר - באופן מגושם ולא נאה).[38]

עד כאן א'.

ב)  [ערבית: אין איש מתגעגע אליך כמונו] אלא תלוי בנגלים. לע״ע מכה אחר מכה, כל אחת בערבית [ערבית: ניזקית] מחברתה! הדם רותח. אנשים חושפים חזה לכדורים ונהרגים. מי גאון וישתלט?[39] אדרבא, יעשו [האנגלים] צעד - יתירו אלופי, יגדילו המכסה [של העלייה] עד לחשבון[40] ויראו התוצאות מייד. עכ״פ לא נסרב לשולחן [וש״ע], אך אנו גוף אחד, ולא ייתכן פלג בארמון ופלג בבור [בכלא].

ג) אדרבא, אבל זה מחייב הסכם הדדי והתחייבות גומלין לתמוך בנו. אשר למֶתֶק [שלמונים]: ברור שלא ביד ריקה. סִפרותיו - הזיות.[41] עמיתי מקווה שעטרה תסתדר בשלושה [אלפים ליש״ט]. אני חושש שהעטרה (הפעם כפשוטו [המלך]) מחייבת ונצטרך לגנוב, לגזול, למשכן, לגרוע מפתנו ולהשיג חמישה [אלפים]. כיוון שיש שהות עד 19 [לחודש], אזי אם יש לעטרה או לך השגות או קושיות, אפשר לברר. אני מניח שהדו״ח [של ששון] הלך ללוטציה.

*

 הבשורה על ש. ל. שמחתנו.[42] חשוב לברר אל נכון ולהשיג יתר השמות.

מי מחבר הראשי בפ״פ היום? רחוק ממיצוי, אך מעשה חושב![43]

אוּף-עייפתי![44]

הררי

 הערות:


[1] בעת גירוש מעפילי ״יגור״ ו״הנרייטה סולד״ לקפריסין ב-13/8/1946 הטילו השלטונות עוצר בחיפה. יהודים תושבי העיר הפרו את העוצר ויצאו להפגנות במטרה לנוע לעבר הנמל. אל אחת מקבוצות המפגינים שנערכו בהדר הכרמל פתחו חיילים בריטים באש. שלושה מן המפגינים נהרגו וכ-20 נפצעו.

[2] ז״ש כתב שההנהלה הזמנית של הסוה״י והוה״ל אישרו ביום הקודם סיכום שנתקבל במזכירות מפא״י כי האי״ש יתחיל חמישה ימים אחרי גירוש המעפילים, כלומר ביום א׳, 18/7/1946.

[3] חברי ההנהלה הקבועה של הסוה״י שהשתתפו בכנס בפריס, לרבות קפלן, גזבר הסוה״י.

[4] ישראל רוקח, ראש עיריית ת״א.

[5] הכת - סיעת ״האיחוד האזרחי״ - התנגדה לאי״ש ולניתוק הקשרים עם השלטונות.

[6] לפי אסתר ד 14.

[7] ר׳ מס׳ 35 סעיף 6. ב-16/8/1946 כתב ז״ש כי ביקר ביום הקודם אצל רוקח והבהיר לו את כללו של מ״ש: ״אם יש אי״ש אין ח׳[פעולות חבלה]״. רוקח השיב כי ״אם יש ח׳ ידרשו לבטלו אם יבוא א״יש״.

[8] אם תוכנית אי״ש תוצא לפועל, עלול השימוש באמצעי אלימות נגד הבריטים להזיק יותר משיועיל, שכן בתוך היישוב יינתן היתר לפעולות אלימות של ארגוני ״הפורשים״, ולבריטים יינתן צידוק לנקוט אמצעים דרסטיים נגד אי״ש ומפעיליו. אם אי״ש לא יקום, הרי זה עניין אחר, אבל אז לא יהיה בפעולות אלימות אנטי-בריטיות כדי לתקן את הנזק שיגרום כישלונו של אי״ש לאחר שהוכרז על הפעלתו. בעניין זה הוסיף ז״ש במכתב אל מ״ש 19/8/1946: ״השיקול של אי״ש כנגד חת [פעולות חבלה] נמסר ופועל את פעולתו [---] חרדת ישן [מ״ש] לחתות [חבלות] מצד בעל המרקחת [רוקח] מוגזם. בפירוש אמר כי הוא בעד המשך [ההפוגה במאבק המזוין]״.

[9] באמצעות ערבים, ויוונים קפריסאים שהועסקו במפעלי ״סולל בונה״ שדוד הכהן היה ממנהליו.

[10] איטרים - אנשי שמאל. מדובר באיגודים המקצועיים בקפריסין שעמדו בקשר עם ההסתדרות הכללית בא״י (ר׳ שערי, עמ׳ 204).

[11] כי גם הם התנסו במאסר בריטי.

[12] ראשי הציבור היווני בקפריסין מחו על העברת המעפילים לאי והביעו חשש פן ישתקעו שם. שלטונות קפריסין הבריטים מיהרו להודיע כי המהגרים היהודים הבלתי-חוקיים יועברו למחנות הסגר ולא יורשו להפוך לתושבי האי (ר׳ ״דבר״ 14/8/1946).

[13] איש תקוע - עמוס - עמוס לנדמן מזכ״ל ״סולל בונה״ בחיפה.

[14] מדובר באיש ששמו סלונים, שלא זוהה. חז״ס - חיים זליג סלונימסקי, מייסד ועורך ״הצפירה״, העיתון העברי הראשון בפולין, ללא ההברה האחרונה: סלונים.

[15] אבי סוזי אבן, שמחה אמב״ש, תושב קהיר. ייסד וניהל חברות במצרים ובקפריסין.

[16] מניעת הפלגת ספינות מעפילים מנמלי אירופה, בלחץ בריטי (ר׳ 79 הע׳ 2), חמורה ממניעת חדירתן לא״י.

[17] אם יצליחו אנשי המוסד לעלייה ב׳ להתגבר על סיכול הפלגות ספינות מעפילים מנמלי אירופה.

[18] הצטברות מעפילים במחנות מעצר כבקפריסין תחולל לחץ מדיני יעיל.

[19] יש לצרף למעפילים שייעצרו במחנות הסגר בקפריסין, כמה מאנשי הבריגדה, שעם פירוקה הושארו ע״י ה״הגנה״ באירופה לעידוד ״הבריחה״ וההעפלה וכן גם שליחים מא״י שפעלו בקרב שארית הפליטה (ר׳ פתאל).

[20] תוכנית שהגה ב״ג ערב פרסום הסה״ל 1939, להעלאת 1,000 מעפילים בשבוע, בהם אנשים מאומנים וחמושים, בחסות ה״הגנה״, תוך שימוש בנשק נוכח התנגדות בריטית אפשרית. ב״ג כינה אותה ״עלייה ג׳״ וייחס לתוכנית מקום מרכזי במאבק לשבירת הסה״ל (ר׳ סת״ה ג-1, עמ׳ 79-78). התוכנית לא מומשה בשל התנגדות מנהיגים ביישוב ורבים מראשי ה״הגנה״ (בועז, עמ׳ 110, 188-187). התוכנית הועלתה מחדש אחרי מל״ע-2 ונדחתה גם הפעם (טבת ד' עמ׳ 596).

[21] ז״ש דיווח במכתבו 13/8/1946, כי בשיחתו עם קולונל אַישָם, סופר לו שאחת מן השמועות הרווחות בקרב הציבור היהודי היא על ״הוצאת בני השֶלֶט מן הארץ״. המונח ״שלט״ שימש בתכתובת להגדרת השלטון הבריטי, אך מ״ש התלבט הפעם בפירושו וחשש שמא הכוונה לגירוש המנהיגים העצורים מן הארץ. כעבור יומיים השיב ז״ש: ״הוצאת בני השלט - הפירוש הקבוע, חששו להרמת יד ועיבדו תוכנית נסיעה״ - כלומר, מחשש לביטחונם עיבדו הבריטים תוכנית לפינוי בני המשפחות של הפקידוּת הבריטית בארץ.

[22] עיקר פעילותו של דוד רמז הייתה שנים רבות בוה״פ של הסתדרות העובדים.

[23] מדובר בשחרורו של דוד הכהן מהמעצר ובנימוקים להשגתו: הכהן מילא תפקיד מפתח בתחום שיתוף הפעולה החשאי בין סוה״י והצבא הבריטי ובין סוה״י וצבא צרפת החופשית, ובביצוע עבודות בשביל הצבא הבריטי ברחבי המזה״ת ע״י פלוגת ״סולל בונה״ בצבא הבריטי (פלוגת מהנדסים מלכותיים 745; ר׳ סולל בונה 1974-1924, עמ׳ 247-245).

[24] דוד הכהן כיהן כסגן ראש עיריית חיפה ופעל להידוק שיתוף הפעולה היהודי-ערבי שם.

[25] בסעיף זה במכתבו 13/8/1946 כתב ז״ש כי בשיחתו עם קולונל אישם ״שאל לפשר הגרסה על משלוח איש הבקי וכו׳״ ו״לנכונות הדרישה ליציאתה״. ז״ש השיב כי ״בתוכנית של מוסדו אין דרישה כזאת״ (ר׳ מס׳ 81 סעיף 12).

[26] העניין לא נתחוור.

[27] בסעיף 4 במכתב הנ״ל כתב ז״ש כי בדוח ששון על שיחתו עם עבדאללה (ר׳ ששון, עמ׳ 370-367), לא ציין כי ״בהמשך לדברי המזוקן [עבדאללה] על מ״ש, אמר המזוקן שהובאו אליו ניירות המוכיחים את חלקו בעניין [תמ״ע] והוא נאלץ להאמין; אשר פורסם אינו אלא חלק קטן ממה שיש בידיהם [של האנגלים] והוא, המזוקן, אינו סבור כי יתירו [את מ״ש] בקרוב״.

[28] שם נאמר כי ״האמיר פתח בשאלה לשלומו של משה שרתוק העצור במחנה הצבאי בלטרון ובהבעת תקווה כי ישוחרר בקרוב. אין הוא יכול להעלות על דעתו כי מר שרתוק מעורב במעשי אלימות״.

[29] בשיחתו עם ששון אמר עבדאללה כי ״הוא רשאי עתה לדבר בשם העיראקים״ (ששון, עמ׳ 369).

[30] את סירובו להורות לנציגו בוועידת שרי החוץ הערבים, שעמדה להתכנס באלכסנדריה ב-12/8/1946, לשתף פעולה עם הנציג המצרי בניסיונו להביא את שאלת א״י להכרעה בליגה הערבית ע״י שיתוף והבנה יהודי-ערבי-אנגלי לחלוקת א״י, נימק עבדאללה בקשריו עם מפלגת הוואפד (״השגר״: וואפד - משלחת בערבית).

[31] ״המפלגה במערב״ - המפלגה הערבית הפלסטינית שבהנהגת המופתי חאג׳ אמין אל-חוסייני, הדומינטטית בקרב ערביי א״י. ״לשאלתי אם ערביי א״י יסכימו ל׳תוכנית הפדרלית׳ [תמ״ג] ענה האמיר בשלילה. הוא הוסיף כי יש לעשות הכל כדי להביא לידי הסכמה״ (ששון, עמ׳ 368). ״הבחירות בצפון״ - עבדאללה אמר לששון שהוא זקוק לכסף להוצאות בימי הבחירות הפרלמנטריות בסוריה (נערכו ב-2/8/1946) ״להכנת השלב השני של תוכניתו, כלומר: צירוף סוריה לעבה״י״ (שם, עמ׳ 369).

[32] ״בהמשך דבריו גילה האמיר כי ידם של העיראקים הייתה ביצירת ׳התוכנית הפדרלית׳ המוצעת ובניסוחה״ (שם, עמ׳ 368).

[33] ששון ביקש הנחיות לשיחתו הקרובה עם עבדאללה ב-19/8/1946 על יסוד בקשת האחרון, שיביא עמו תשובה סופית בשלושה נושאים: ״א. לאיזו תוכנית אנחנו מסכימים; ב. עלינו להפסיק כל מעשה אלימות כלפי הבריטים ולנסות לשפר את יחסינו איתם; ג. עלינו לתמוך ׳בכנות ובכל כוחנו׳ בהגשמת תוכניתו״ להרחבת גבולות עבה״י והקמת ממלכה האשמית גדולה (שם, שם). מ״ש נענה לששון והעלה נקודות לטיעון בשיחה המיועדת.

[34] הכוונה ל״תוכנית בילטמור״.

[35] ר׳ סעיף 8 והע׳ 21 לעיל.

[36] סיפוח חלקי א״י, המיועדים לערבים, לעבה״י.

[37] לאחר שעבה״י נעשתה, במרס 1946, לממלכה עצמאית ביקשה להתקבל כחברה באו״ם אך נתקלה בווטו של בריה״מ.

[38] הכוונה לטיוטת התזכיר שניסח הורוביץ בשביל רה״מ מצרים איסמאעיל צידקי (ר׳ סעיף 13 לעיל).

[39] מתייחס לבקשת עבדאללה שהסוה״י תפעל להפסקת מעשי האלימות נגד הבריטים ולשיפור היחסים עמם (ר' הע' 33 לעיל).

[40] עד לקביעה מחודשת ומוסכמת של מדיניות העלייה.

[41] דרישותיו הכספיות של עבדאללה עמדו על 25,000 ליש״ט.

[42] ז״ש דיווח ב-13/8/1946 כי קולונל אישם מסר על החלטה לשחרר את שלום לוין.

[43] המאמר הראשי בפ״פ, 13/8/1946, שכותרתו ״בריטניה בפעולה״, נסב על הודעת ממשלת בריטניה כי החליטה לשים קץ לניסיונותיהם של ״קיצונים ציונים״ לנצל את מצוקתם של העקורים היהודים באירופה ולהביאם לא״י בדרך לא-חוקית, ע״י שתשלח את המעפילים לקפריסין, והוקיע את מעשי הממשלה ומדיניותה.

[44] ככל הנראה לפי השיר ״רכבת״ מאת אברהם שלונסקי, שם נאמר: ״עוף עייפתי / אך נושפת הרכבת / שן חורקת ושוקקת״. שיר זה, ראשון שכתב שלונסקי בהברה ספרדית, פורסם בראשונה ב״דבר״ ב-1925 ועורר רושם עז בווירטואוזיות הלשונית שלו (שלונסקי עמ' 105).

 
העתקת קישור