87. אל: זאב שרף, וולטר איתן ודוד הורוביץ, ירושלים - 13/8/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  87. אל: זאב שרף, וולטר איתן ודוד הורוביץ, ירושלים - 13/8/1946
כותרת משנה  בוקר, אנגלית

87

אל: זאב שרף, וולטר איתן ודוד הורוביץ,[1] ירושלים

13/8/1946 בוקר

(אנגלית)

 

לך ולאביתר ולאבודן,

 

עם קריאה ראשונה[2] - שברי קווים לתגובת הדובר:[3]

כל מי שניחן ולוּ בהבנה הקלושה ביותר של העמדה היהודית הפנימית יודע כי מאחורי מה שמתואר כ״ניסיון שנעשה על-ידי מיעוט של ציונים קיצונים לנצל״ וכו' [את סבלותיהם של ניצולי השואה] עומד העם [היהודי] כולו.

כל פעולה דומה, שמבצע עם אחר כלשהו מכוח מצוקה דוחקת, המדרבנת מתנדבים לארגנה בגלוי או בחשאי, לפי הנסיבות, מתקבלת ללא עוררין בדעת הקהל של ארצות אחרות מתוך הכרה באופיה וכיבודה של תנועה לאומית הקמה להתמודד בשעת חירום לאומית. כאשר אותו דבר מתבצע בידי יהודים, הוא הופך לקנוניה זדונית ״המופעלת על-ידי אנשים חסרי מצפון״ וכו'. ההאשמה הפנטסטית, שיהודים הנמלטים מזוועות העבר וההווה נזקקים ל״שכנוע שאכן זו דרכם היחידה להצלה״, המופעל עליהם במתוחכם, היא עלבון לסבלם ולקורבנם.

ההצהרה כי מה״מ ״לבה פתוח לסבל אשר נפל בחלקה של העדה היהודית, והיא שואפת לשים קץ לסבל זה בהקדם רב ככל האפשר״, מוזמת ע״י העובדה שבדיקת הבקשה המקורית של הסוה״י ל-100,000 רישיונות עלייה מתמשכת זה ארבעה-עשר חודשים וההחלטה עדיין תלויה ועומדת.

הבעת תקווה כי ארצות המודאגות בשל פוגרומים המתבצעים לאחר המלחמה ביהודים במזרח ובדרום-מזרח אירופה ״ישימו קץ לדבר מביש זה בתוקף חריף ומכריע לחרפה זו״ אינה אלא לעג מר שעה שפוגרומים הם מעשה יומיום וקורבנותיהם בפועל ובכוח מנוּעים במכוון מהימלט על נפשותיהם עד אשר שאיפה חסודה זאת תתממש.

המִבצעים הנוכחיים יירשמו לדיראון בתולדות הצי וחיל האוויר המלכותיים.

ההאשמה כי יהודים רבים מאוד אינם באים ממחנות בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה, אינה נכונה. אם אפשר,

הַבֵא מספרים על העבר. יתר על כן, אם מספר הנמלטים מפולין גדל באחרונה, הסיבה ברורה. האם טוענים שהפוגרומים בפולין אורגנו על-ידי ציונים קנאים אך ורק כדי שיהיה תירוץ להתגרות בממשלת בריטניה?

המתיחות השוררת בין יהודים וערבים: אין שום ראיה! להד״ם, הקביעה משמעותה הזמנה או ״יצירת הנעה״.

המצב הלא-שקט השורר עתה בארץ הועלה כאחד הנימוקים להפסקת הזרימה הבלתי-חוקית [לא״י]. הממשלה מודעת היטב כי אילו נענתה לבקשה המקורית, או אילו הועלתה המכסה החודשית מעבר למעיל הבֶּלֶם[4] של 1,500 לחודש, לא היו מתעוררים חיכוכים כלשהם.

שום התקפות גסות או ניסיונות להשמיץ ולהכתים לא יעוותו בהיסטוריה את התופעה ההירואית של יהודים הנמלטים מן התופת אל ארץ תקוותם היחידה, אל ארץ אחיהם המסייעים להם ושבכוחם לעשות זאת.

 

הערות:


[1] המכתב נכתב אנגלית, מלבד שתי השורות הראשונות.

[2] מדובר בהודעה רשמית של ממשלת בריטניה ב-12/8/1946 על החלטתה לגרש מעפילים לקפריסין (ר׳ ״דבר״ ופ״פ, 13/8/1946; שרת/מאסר, עמ׳ 164). בהנמקות להחלטה זו שילבו הבריטים דברי גינוי לתנועת ההעפלה המתנהלת לדבריהם ע״י אנשים קיצוניים חסרי מצפון המנצלים את סבלותיהם של ניצולי השואה כדי לכפות את רצונם על הממשלה הבריטית.

[3] תגובת מנהל לשכת הידיעות והעיתונות של הסוה״י, וולטר איתן, שהתפרסמה בעיתונות ב-14/8/1946, נוסחה לפי הנחיות מ״ש במכתב זה (ר׳ מס׳ 93 הע׳ 3, 5).

[4] מעיל המשמש לכבילת חולי נפש או אסירים.

העתקת קישור