80

אל: אריה אשל וזאב שרף, ירושלים

א-ן 11/8/1946

לאחימן שלום,

1. ביחס לבעל הטור,[1] תמסור ההצעה לדתן ותתייעצו עם עורכו. הוא מכיר היטב גם אותו וגם את התפקיד ויוכל לשפוט אם ובמה יועיל. להלכה אני מחייב. למעשה לא ברורה לי עדיין מסגרת הפעולה ושיטתה. כן יש להיזהר מידידים הנדחפים על נקלה להפוך ביקורתם נגדנו במקום להפנותה חוצה. אין אנו חסרים כאלה.

2. השבעה יָצאו ביום ו'.[2] חסל.

3. קיפוד, ולא כיפוד.[3]

4. עתפא״י לא עשה טובה לאבויריב בהבליטו דבריו בוה״פ בכותרת המפרשת בשמו.[4] כלי זכוכית שביר אין מעמידים על אדן החלון הפתוח ביום רוח. הן גם כשיצא רגלו האחת בפנים![5]

5. סדר נא לי משלוח ״פלסטין״ הערבי פעמיים בשבוע. הרציפות אינה חשובה, הכוונה רק לתרגיל קריאה.

כל ברכותי, ישן

*

לדתן,

אם תראה שוב את שקספיר, נסה כך: למה תוסיפו החזק את הזְקנַיים? כלום לא די לכם במנהלי [המח'] המדינית? הם רק בַּלַסט [זְבוֹרית]. ודווקא הם השניים מתונים שבמתונים, מן המפורסמות. גם מפאת הגיל מוטב למתוח קו: 60! - אם תדבר כך, מסופקני אם תוכל לכלול באותה נשימה את זעירא. על כן שמא ימשיך בן-לוי?[6] - בתוך כל אלה אין שום מאמץ למען בעל הברכה ומצפוני אינו שקט. גם מרדכי [שטנר] מחייב דאגה, כי סוף סוף לוּקח ממשקו [עין חרוד] ולא ממוסדו [הוה״ל], ועם שחרור בני המקום כאילו מגיע תורו, אך אין קול וקשב, ועצבנותו במעלה. בכלל אני חש מיום ליום גאות העצבנות והמתיחות מסביבי, בתוך החבורה הקטנה. השקטים ביותר דווקא הזקנים. אשר לעצמי - הרי אם אני על סלע והעצבנות מסביב גלי ים, אזי גם טיפת מים אחת לא הרטיבה עדיין את כפות רגלי.

חזק, ישן

הערות: