[1] אשל דיווח כי עו״ד לויצקי קיבל מאת ״המרַכז ששמו נקרא על שם התעודה הנכספת [צ׳רטר] של הנביא מבזל [הרצל]״, כלומר קולונל מרטין צ׳רטריס, ראש המודיעין הצבאי הבריטי בא״י״, תשובה ראשונה שלילית בעניין שחרור דוד אדירי מהמעצר בלטרון, וכי הובטח לו שיקבל תשובה סופית בסוף השבוע.

[2] אשל כתב: ״הצעה-נוכח אי-הצלחתנו לרכוש מליצי יושר בעיתונות שבגן של אוריאל [אנגליה], לשלוח לשם לחודשיים את דק [דייויד קורטני, שם העט של העיתונאי האנגלי רוי אלסטון] מהעמודה של הדואר [בעל טור First Column בפ״פ]. בעל חזון וקשרים אישיים רבים. גם אם נבדל בפרטים, מזדהה ברוח. לא יֵצא בשמנו, אלא כאילו לחופשה״. לשאלת מ״ש מי המציע, השיב אשל 9/8/1946: ״אני המציע, אולם היה לי משום מה הרושם שההצעה צריכה לבוא אליך להחלטה. אם תאשר, אשוחח עם דתן על צורת הביצוע״. ב-16/8/1946 חזר אשל לנושא וכתב: ״שוחחתי אמש ארוכות עם ג[רשון אגרון, עורך פ״פ] על בעל הטור. הרעיון מוצא חן בעיניו אולם פוסלו בגלל - א. דאגה למתן רשות עבורו לחזור לקדמון [י-ם], ב. תכונות אופיו המחייבות פיקוח מתמיד. בזה נגמר העניין באופן שלילי״. בהמשך הביא מדברי ז״ש על ד״ק: ״בגלל רשלנותו באי-מילוי אחרי הוראות הקבע עמד להפסיד את זכותו לשבת בקדמונה. [האנגלים] עמדו להרחיק אותו והייתה להם הזדמנות נהדרת לכך מבלי לעורר רעש. העניין סודר ברגע האחרון ויש לו עכשיו רשות ישיבת קבע. החרם עליו מצד גזעו מחריף ובידודו כמעט מוחלט״.

[3] אשל כתב: ״כיפוד מבית אחיך אמר לי שקו ההתגוננות של נציגיו החבושים צריך להיות מאושר ע״י כתו [קיבוצו]״. תשובת אשל, 9/8/1946: ״כיפוד - בעלה לשעבר של בבה״, כלומר ישראל בר-יהודה (אידלסון) חבר קיבוץ יגור. ״החבושים״: נוח יגורי וניסן גושנסקי, שנכלאו בעכו.

[4] בהמשך כתב אשל, שאנשי יגור הכלואים בעכו ״יסכימו לקו הגנה לפי נאומו הידוע של אבירן בקשר למקרה בעל יוכבד״. בעל יוכבד הוא אריה סירקין (סריג), אשר הועמד לדין יחד עם אברהם רייכלין - שניהם פעילי ״ה״רכש״ שנידונו ל-10 ו-7 שנות מאסר על הברחת נשק בריטי, שנגנב או נרכש בדרך לא חוקית במצרים ע״י חיילים יהודים חברי ה״הגנה״. במשפטם, שנערך בי-ם בבי״ד צבאי בריטי באוגוסט-ספטמבר 1943, הוטחו האשמות כבדות כנגד ארגון ה״הגנה״ ומוסדות היישוב והתנועה הציונית האחראים לו. בפסק הדין קבעו השופטים כי הוכח שבא״י קיים ארגון מסוכן ורב-היקף, שתפקידו לרכוש נשק ותחמושת מצבאות ה. מ., הפוגע בביטחון הארץ ובמאמץ המלחמה, והינו מעשה שטני מתועב מבחינה מוסרית ומטיל חשד גדול ומסוכן על העדה היהודית כולה (ר' ״הארץ״ 28/9/1943). בנאום שנשא באסיפת הנבחרים ב-4/10/1943, הגיב ב״ג על פסק הדין: ״יש הגנה לישראל [---] היינו מתביישים [---]

אילו יישוב זה לא היה מוכן ומוכשר להגן על עצמו. [---] כל זמן שאין ביטחון לחיי יהודי יש הכרח בהגנה עצמית [---] היהודי לא יוותר על זכות הגנתו, לא יוותר גם על זכותו למולדת״ (ר' ״למשטינים״, ב"ג ג', עמ' 172-152).

[5] מדובר בפרשת 5 הצעירים שנעדרו שלושה ימים ומשחזרו התברר שנעצרו בידי המשטרה. העיתונים דיווחו על כך ב-6/8/1946.