[1] ר' מס' 67 סעיף 8. במכתב ז׳׳ש אל מ״ש, 7/8/1946 נאמר: ״מסתכמת דעה כללית כי רצוי שאבודן ייפגש עם לוטציה. מחכים להוראה מאק״.

[2] תשובת ז״ש, 9/8/1946: ״בתוכנית [שליחות] אבויריב התפתחות כזו - אבירן הציע מע״ל. כזו הייתה גם הדעה בבית פזית [הוה״פ של ההסתדרות]. הללו קשרוהו בפעולתם-הם. בינתיים העיר אפיקי [יוסף יזרעאלי, מנציגי מפא״י במ״א של ה״הגנה״] כי הדבר אינו רצוי מטעמי הפיזל ונכון יותר למסרו לבל. עתה יחליטו בבית פזית. הכוונה לביצוע בקרוב״. ב-7/8/1946, כתב ז״ש: ״שיחה ארוכה עם אבויריב. סוכם כי יבוא אל בל כנציג בית פזית״.

[3] אבא אבן עמד להשתחרר משירותו בצבא הבריטי בי-ם, שם היה מדריך בביה״ס לקציני מודיעין, והיה אמור להצטרף אל הממ״ד ולצאת מטעמה ללונדון. תשובת ז״ש ב-9/8/1946: ״בעל שושנת הגושן יוצא בקרוב ונכון להגשמת התוכנית הקודמת״.

[4] ליאו פנחס כהן עשה אז בארה״ב מטעם הממ״ד.

[5] ממ״ד החליטה להקים אולפנה להשתלמות צוערים (״ביה״ס לדיפלומטים״). הודעות על כך וקריאה להצגת מועמדויות פורסמו בעיתונות. אשל השיב 9/8/1946: ״הגיעו כ-500 בקשות (יש 20 מקומות). למרות מאמצים, השתתפות הגופים ההתיישבותיים כמעט אפסית. לעומת זאת, מספר ניכר של מועמדים רציניים מבין קצינים וחיילים [משוחררים]. אחרי ניפוי ראשון יוזמנו כ-150 מועמדים לבחינה בכתב שתתקיים ב-27/8/1946. באמצע ספטמבר יתקיים מחנה עבור 60 מועמדים בערך ובו בחירת התלמידים הסופית. ההוראה בזמן הראשון (סמסטר א') הוסדרה ברובה. חלו שינויים ידועים בתוכנית בהתאם להערותיך [לא אותרו]. למרות מאמצים לא יושלם בניין המוסד עד למועד פתיחתו (2/11/1946) והמוסד ישוכן תחילה בפנסיון״ (ר׳ כהן-שני, עמ' 344-325).

[6] ב-7/8/1946 התפרסמו בעיתונות ידיעות כי ארבעה חברי הוועד הערבי העליון הוזמנו להשתתף בשיחות וש״ע בלונדון.

[7] תשובת ז״ש ב-9/8/1946: ״פשיטא - יש 4. הכוונה בלי היושב בארמון״ - כלומר בלי המופתי חג' אמין אל-חוסייני, שהיה גולה פוליטי במצרים והתאכסן בארמון אינשאץ בקהיר.

[8] ר' מס' 72 סעיף 3. העיתונות לא הביאה תגובה רשמית לפרשה ורק ציינה שרדיו לונדון הודיע שההתפוצצות במכלית הדלק הייתה מקרה אסון. ״קול ירושלים״ בחדשות באנגלית לא התייחס כלל לסיבת ההתפוצצות (ר' ״הארץ״ ופ״פ 4/8/1946).

[9] עפ״י ״לאט לי לנער לאבשלום״, שמואל ב יח, 5.

[10] חבר הפרלמנט ריצ׳רד קרוסמן.

[11] שיחת אגרון, עורך פ״פ עם רוברט סקוט, מ״מ המזכיר הראשי שזימן אותו לפגישה ב-2/8/1946, בעקבות מאמר המערכת בעיתון באותו יום, שלדברי סקוט ״הייתה לו השפעה מנוגדת להבטחת שיתוף פעולה עם הממשלה״ והיה ״זדוני״ ומגמתו ״לעשות צרות״ (אצ״מ S 25/7967). נוסח עברי של חלק משיחת אגרון עם סקוט ר׳ כנען, עמ׳ 237-235. תרגום עברי של המאמר הובא ב״הצופה״ 6/8/1946. המאמר גינה את המצור בן 84 השעות שהטילו הבריטים על ת״א, העוצר בי-ם וההפקעות הרבות שם של בניינים ועסקים ״לצורכי ביטחון״ וציין, כי ״מעטים התקדימים להם בתולדות החברה התרבותית״ וכי בעקבותיהם ״הצבא [הבריטי] עלול לגלות, בסופו של דבר, כי ע״י השפלה ללא הפליה והבחנה יגרום להתגבשות [איבה בקרב היישוב היהודי] שתבטל כל תקווה לשתף פעולה הן נגד הטרוריסטים והן בתפקידים המכריעים בעתיד״.

[12] מדובר במכתב גלילי למ״ש שהועבר אליו ב-7/8/1946. המכתב לא אותר. על שאלת מ״ש השיב ז״ש בשלילה.

[13] השבעה שוחררו מלטרון ב-11/8/1946 ללא כל נימוק, מבלי שנחקרו כלל (״הארץ״, 12/8/1946; מס׳ 65 סעיף 9).

[14] ב-5/8/1946 כתב אשל למ״ש: ״כתוב נא אם מצבכם מבחינת מותרות החיים משביע רצון. האם מצוי נוזל-הקסמים נגד פרעושים, יתושים וכו׳ אצלכם? אולי תרצה שנחפש מכונת ראינוע בזעיר אנפין עם פילמים, כדי להנעים לכם את החיים? כתוב ואנסה להמציא״.

[15] ר׳ בעניין זה שרת/מאסר, עמ׳ 38-37; 166-165; 239.

[16] העניין לא נתחוור.

[17] מחלקת העלייה בסוה״י, שמנהלה חיים ברלס.