[1] תוכנית ב״ג לפתרון בעיית א״י על בסיס הסכם יהודי-ערבי שיושג להקמת שתי מדינות עצמאיות - ״יהודה״ ו״עבדאלליה״ - בשטחן של א״י ועבה״י (הובאה במכתב 17/7/1946 אל שופט בית המשפט העליון בארה״ב פליקס פרנקפוטר). ״עבדאלליה״ תקבל שטח רצוף, נושב כולו ערבים, במרכז א״י המערבית, ויהודה תקבל בתמורה שטחים לא נושבים בעבה״י, בעמק הירדן ובסביבות ים המלח. כל אחת משתי המדינות תקבע לעצמה את חוקי העלייה וההתיישבות ושתיהן יהיו מפורזות בערבות או״ם. שתיהן יוכלו לנהל במשותף, מתוך הסכם הדדי, עניינים כלכליים. ב״ג העלה תוכנית זו לקראת כנס פריס והיא כללה גם סעיף שקבע כי היהודים ינהלו דיון עם ממשלת בריטניה רק על יסוד נציגות של אומה עצמאית. ע״י ״חיבור הצד המזרחי אל הצד המערבי של א״י ניתן ליהודים ולערבים כאחד לסַפק במלואם את שאיפותיהם הלאומיות ואת צורכיהם. ע״י תיקון הגבולות בין יהודה לעבדאלליה, הממלכה המגוחכת הנוכחית של עבה״י תוכל לקבל את השטח הגדול המפותח יחסית והמאוכלס בצפיפות של ג׳נין, שכם ורמאללה, הכולל 600,000 או 700,000 ערבים״ (ר׳ אביזוהר/לקראת, עמ׳ 85-75).

[2] ב-6/8/1946 השיב אשל: ״אביתר נפגש מדי יום ביומו בשעה קבועה עם הזאבים [עיתונאים]. הצגתו היא מחושבת ומעוררת אמון, כאילו חופשית לגמרי, אולם לא מפליט מילה מיותרת. באים תמיד״.

[3] גרשון הירש (גרשון אבנר; להלן: גרשון אבנר), שחזר מלימודים ושהות ממושכת באנגליה, צורף לסגל הממ״ד.

[4] החלטת כנס פריס לא להשתתף בשיחות לונדון על בסיס תמ״ג (ר׳ מס׳ 72 הע׳ 1).

[5] לפרסם כי תמ״ג גובשה במשרד המושבות בהשראת רה״מ עיראק לשעבר נורי סעיד ובשיתוף עמו (ר, אביזוהר/לקראת, עמ׳ 100, 112, 115; טבת ד, עמ׳ 800-798).

[6] ר׳ מס׳ 72 סעיף 5.

[7] דחיית תמ״ג בכנס פריס. ב״דבר״ 6/8/1946, נמסר מפריס שהנהלת הסוה״י פרסמה לאחר ישיבתה הראשונה הצהרה כי היא ״רואה את ההצעות הבריטיות המיוסדות על דוח ועדת 6 המומחים, שנמסרו בבית הנבחרים הבריטי ע״י הרברט מוריסון, כהצעות שאין לקבלן כיסוד למו״מ״. ההחלטה התקבלה פה אחד (ר׳ אביזוהר/לקראת, עמ׳ 119).

 [8]הצעה אחרת הייתה של א״ק, לפיה ראוי להיענות להזמנת הבריטים להשתתף בוש״ע, אולם להודיע במהלכה כי תמ״ג לא תוכל לשמש בסיס למו״מ (ר׳ שם, עמ׳ 116 הע׳ 15). ב-11/8/1946 דיווח ז״ש כי פריס ״מספרת על בירור הקו (נמשך שלושה ימים). סוכם ברוב (גם של [נציגי] הארץ ומע״ל) להמשיך עם הפוגה [במאבק המזוין]״.

[9] בעניין זה השיב אשל, 9/8/1946: ״הסיפורים על האזהרה לפני הזוועה - אין ספק שניתנה, אולם למי שהגיעה לא הוחוור. מנהל הבניין ידע והתרוצץ כדי להודיע. את אנשי אגפו הציל, גם כמה ממומדים [לובשי מדים] הציל [---] מעורפלת הנקודה אם אותו האיש שממלא אצלם את מקום שלמה [מזכיר הממשלה ג׳ון שוֹ בדומה לשלמה אייזנברג מזכיר סוה״י] קיבל הודעה״. לתיאור מקיף של סוגיית האזהרות ר׳ בגין/המרד עמ׳ 303; קלארק, עמ׳ 196-163.

[10] ב-13/8/1946 כתב ז״ש למ״ש כי בשיחתו עם קול׳ אישם העלה את עניין מעצר רמז וגרינבוים שאין נגדם דבר בסה״ל 1946, ושאינם מהממ״ד וכו׳. הלה השיב כי ״לא הכל שבידיהם [של הבריטים] הוכנס בפתשגן ויש בהחלט סיבות מספיקות עבור [מעצר] הזקנים, והוסיף בבת צחוק: הנה לא כולם שבפתשגן נלקחו״.

[11] הצטרפות בן-אהרון ל״תנועה לאחדות העבודה״.

[12] תמלילי שידורי ״קול ישראל״.

[13] לאחר שיצא סנה מהארץ והגיע לפריס, הופיע שם לפני עיתונאים ב-4/8/1946 ואמר כי בא כדי להשתתף בישיבת הנהלת הסוה״י, לא ידע שהבריטים מחפשים אחריו, לא הסתתר בא״י ויצא ממנה ללא קושי. עוד אמר, כי אם הנהלת הסוה״י תביע רצונה שישוב לא״י, יעשה זאת מייד, הכחיש כל קשר עם ה״הגנה״ ועם ארגוני ״הפורשים״ והוסיף שהוא מתנגד לפעילות טרוריסטית כמכשיר של המדיניות היהודית בא״י (ר׳ ״הארץ״ ו״דבר״ 6/8/1946).

[14] ר׳ שרת/מאסר, עמ' 124-123. הפרסום בא ב-11/8/1946 (ר' שם עמ' 165).