[1] מכתב הבשורה לא אותר. על שחרור בן-אהרון ר' גם שרת/מאסר, עמ' 144.

[2] ״התנועה לאחדות העבודה״, שצמחה מתוך פילוגה של מפא״י ב-1944.

[3] על כך סיפר בן-אהרון: ״בשובנו לארץ - פדויי השבי והמשוחררים מן הבריגדה, אנשי תנועה ומפלגה - החלטנו שבשלב זה איננו מצטרפים לאף אחד מן הפלגים. חובה עלינו, כך גרסנו, כמי שנשאו בעול המלחמה, עמדו בחזיתות ושילמו מחיר אישי כבד, לעשות מאמץ משותף כדי לאחות את הקרע שנקרע כידוע ב-1944-1943 בכפר ויתקין, שבה נתפלגה מפא״י״ (בן-אהרון, עמ' 41).

[4] מ״ש מגיב על ידיעה שהתפרסמה ב״דבר״ ביום זה: הנשיא טרומן מעיין עתה בהצעות אלטרנטיביות שונות [לתמ״ג], שהובאו לפניו ע״י ועדת הקבינט בשאלת א״י, והחליט מתוך התחשבות בבעיה בשלמותה לבקש את מר גריידי ואת חברי ועדת המומחים האמריקנית לחזור לוושינגטון כדי לדון עם הנשיא בכל פרטי העניין (ר' מס' 65 הע' 14; שרת/מאסר, עמ' 136). ידיעה סותרת ר' להלן הע' 32.

[5] העניין לא נתחוור.

[6] בשדר למ״ש מ-3/8/1946 כתב ז״ש: ״כרגע מוסרים ממקור מוסמך כי התוכנית הפדרלית [תמ״ג] נכשלה ואבודה [---].00 ע״י עצם הפרסום המוקדם [ר' מס' 55 הע' 3] המיתוּהָ הבריטים ומנעו ע״י הפרסום מכל ערבי אחראי להיכנס לדיון עליה. המקור המוסמך טוען כי בכוונה פרסמוּהָ״.

[7] התהום המתרחבת בין ב״ג בפריס וח״ו ותומכיו במשרדי הסוה״י בלונדון.

[8] הבריטים רמזו, שאם תידָחה תמ״ג, יסתלקו מן המנדט על א״י (ר' מס' 67 סעיף 15).

[9] הקול - ״קול ישראל״, תחנת השידור המחתרתית של ה״הגנה״ ותמ״ע. אם היא פועלת, יש לשדר בה את דברי מ״ש. תשובת אשל 7/8/1946: ״הקול נשמע ואליו הבאתי משאלתך״.

[10] כאן כבהתייחסויות קודמות לתמ״ג, אין מ״ש פוסל אותה כבסיס למו״מ, אך משהוחלט בכנס פריס לפוסלה קיבל את הדין (ר׳ מס׳ 73 סעיף 3).

[11] דומדום - קליע רובה קטלני המתרסק בגוף הנפגע. ״הדומדום החדש״ - הכפשת המעפילים בפי מוריסון.

[12] בנאומו בפרלמנט ב-31/7/1946, בו הציג את תמ״ג, גינה הרברט מוריסון, שבשעתו קיים קשרי ידידות עם דב הוז (אביתמר ז״ל), את פיצוץ מלון ״המלך דוד״ ואת מעשי הטרור בא״י, ובתוך כך אמר: ״קללת היטלר לא סרה מעלינו כלל. כמה מהקורבנות שנמלטו מהגטאות מעבירים איתם את החיידקים של אותו תסביך עצמו, שממנו רצינו להשתחרר - אי סובלנות, גאווה גזעית, אימים, שנאה והערצת כוח״ (״דבר״, 4/8/1946).

[13] לט. קולונל ג׳יילס אישַם, (ר׳ מס׳ 15 הע׳ 10). ר׳ מכתבו אל ז״ש, 2/8/1946, (אצ״מ S 25/7697). ב-4/8/1946 כתב ז״ש למ״ש: ״פתאום שדר משקספיר. בעל אדיבות בלתי רגילה. מבקש פגש. נקבע ליום ב׳ [5/8/1946]. ברור כי דברים בגו. רצויה עצה״.

[14] מס׳ 61 סעיף 2.

[15] מדובר בניסיונות הבריטים לסכסך בין אצ״ל וה״הגנה״ ולהסתייע בראשון נגד השני (ר׳ מס׳ 67 סעיף 17).

[16] אפשרות למסירת דוח בשיחה עם מ״ש בלטרון ללא נוכחות סוהר או שוטר.

[17] תזכיר הדן בתמ״ג, שחיבר הכלכלן אוסקר גאס, ערער על קביעותיה בתחומי כלכלה, משק וקליטה בא״י והציע תוכנית לקליטת המאה אלף. התזכיר הוגש לאמריקנים (ז״ש אל מ״ש 6/8/1946). ״כשמו - וטוב״ - גס רוח. התזכיר לא אותר.

[18] ר׳ מס׳ 50 הע׳ 22; 63 סעיף 6.

[19] הכוונה לידיעה שפרסם ״הארץ״ ב-22/7/1946, שכותרתה: ד"ר משה סנה התפטר, ובה נאמר: ״נודע לנו שד"ר מ׳ סנה התפטר מתפקידיו היישוביים. התפטרותו באה לאחר שחָלק על הקו שנקט ד"ר וייצמן. אין לחשוב שד"ר סנה יתפטר גם מהנהלת הסוכנות״.

[20] כנראה מתייחס למס׳ 67 סעיף 6.

[21] מדובר במכתב ז״ש לשליחי הממ״ד בחו״ל (לא אותר). על כך כתב מ״ש לרעייתו: "כתבתי לו, כי בדעתי לשלוח מעין חוזר - נמלכתי בו בשאלה זו [ר' מס' 55 סעיפים 3, 4] ואגב כך הבעתי כמה מחשבות - והנה הוא שלח לי העתק של מכתב שהוא שלח לחברינו בחו״ל ובו אותן המחשבות, ואין הוא מזכיר כלל אותי ואת חילוף הדברים שבינינו, כאילו כל זה מקורי. דברים פעוטים, אבל לא לגמרי כשורה". והוסיף: ״מצווה זו של אמירת דבר בשם אומרו נראה שאין קל לקיימה, ועכ״פ נדמה לי כי ידידי זה מתקשה בה וזה גורם לי קצת דאבון לב״ (ר' שרת/מאסר, עמ' 140). ז״ש לא התייחס בתשובתו (4/8/1946) לבקשת מ״ש אלא לתוכן המכתב ולרוחו: ״המכתב לשליחים תערובת של הלכי רוח מימי המצור [על ת״א, 2/8-30/7], קצת בעקבות דאגות גיס מלכיאל [כלומר מ״ש; מלכיאל - אביגור] וקצת חוות דעת על התוכנית [מוריסון-גריידי]. עיני הקורא [מ״ש] ילמדו כי חששותיו לרוח במחלקה [המדינית] אינם בלתי מוצדקים. גם הכותב [ז״ש] נתפס בו ואינו נרתע אף כי לא יגלה כלפי חוץ״.

[22] הטיפול בעניין שחרורו של דוד אדירי, מזכיר ועד פועלי נמל חיפה, שנכלא עם המנהיגים.

[23] מדובר בשלושה קציני משטרה בריטים שעמם עמד דוד אדירי בקשר: 1. מייגור גיבס (שסימן דרגתו כתר); 2. מפקד משטרת נמל חיפה אֶריק ג'יימס (בנו של הסופר אהרון ליטאי-רבינוביץ הוא מיכאל בן-גל, ששירת בבריגדה בדרגת מייגור; כינויו ב״הגנה״ ״ג'יימס״); 3. קצין המשטרה ג׳ון מ' פלאנאגן, רע אבא חושי.

[24] חיים אלפרין, מפקד המשמר האזרחי בת״א.

[25] ב-4/8/1946 כתב ז״ש: ״האנגלי על התוכנית נתקבל מקפלן. הוסיף פתק כי ברור לו עתה שהוועדה האחרונה [ועדת המומחים] הייתה קנוניה בין הרציני [בווין] והעזר כנגדו [אולי הרולד בילי]. שיחקו במו״מ כדי לסבר אוזן העולם. תרמית מתחילתה ועד סופה״. נראה שמדובר במסמך בריטי פנימי המתייחס לתמ״ג, שהגיע לידי קפלן. לא אותר.

[26] ב-2/8/1946, ביוזמת לוי אשכול, התכנסו ראשי מחלקת ההתיישבות של הסוה״י והקק״ל והחליטו להקים בתוך חודש עשר נקודות יישוב (למחרת נוספה לרשימה עוד נקודה) ״באותם חלקים בארץ הנועדים להיות מחוץ לאזור היהודי במקרה של חלוקה״ אורן/התיישבות, עמ' 170; ר' מכתב אשכול אל ראשי העצירים בלטרון, 11/8/1946, אצ״מ S 25/2955). במכתב ז״ש למ״ש, 4/8/1946, נאמר: ״תוכנית 11 הנקדים עובדה לפי דרישתנו והועברה לקפלן לאישור לגופו ולדמים [כספים]״.

[27] העניין לא נתחוור.

[28] כל עוד מ״ש עצור, אין בהנה״ס אישיות שתוכל להיות אחראית לדיון בחידוש ״הסזון״.

[29] ב״דבר״ מ-5/8/1946 התפרסם מאמרו של חבר המערכת הרצל ברגר, ״במי דבק הנגע?״ שתקף את דברי מוריסון על פליטי השואה והטרור בא״י ואת תמ״ג והרוח האנטי-יהודית שהדריכה את מחבריה.

[30] ר' מס' 69, ב-6/8/1946 הוסיף ז״ש: "הידוע הוא שהולכים 4 ואולי 5 שיגיעו בתרי, לאמור יצומצמו באמצע [בלב ים], באם יצליחו".

[31] תשובת ז״ש 6/8/1946: ״עוד לנגלות באופק, נראה כי קולטי פתשגן [אנשי יחידת הקשר האלחוטי של המוסד לעלייה ב׳] קלטו גם שמץ מה מזה ופרסמו אולי מחשש ההכרעה״, כנראה כדי לעורר בעוד מועד את דעת הקהל, בטרם יחליטו הבריטים לגרש את המעפילים מחופי הארץ, ר׳ הורוביץ אל מ״ש 6/8/1946: ״לפי ידיעות שקיבלנו הייתה מכאן [מהממשל הא״י] המלצה לגרש, תשובת לונדון לא ידועה״.

[32] ב״דבר״ 5/8/1946 התפרסמה ידיעת ״פלקור״ מניו-יורק לאמור: ״כאן סבורים שהחלטת הנשיא טרומן לדחות את פגישתו עם גריידי ושאר הנציגים של ועדת הקבינט עד יום ד׳ הבא, לכל המוקדם, היא סימן נוסף שהנשיא נלאה מהבעיה הארץ-ישראלית״ (ר׳ הע׳ 4 לעיל).