[1] הכוונה לגילויה ופרסומה של פקודת היום של גנרל ברקר (ר׳ מס׳ 62 הע׳ 9).

[2] פקודת היום פורסמה בראשונה בא״י ע״י אצ״ל בכרוז ב-5/8/1946, ״נוסח הפקודה הגיע לידי ה׳דלק׳, שירות המודיעין של אצ״ל ביום צאתה והארגון חש לפרסמה ברבים״  (ניב ה׳, עמ׳ 25). העיתונות בארץ נמנעה מלפרסמו בגלל מגבלות הצנזורה, אם כי קיומו נודע גם מתוך הסתייגות מניסוחו שהשמיע הרברט מוריסון בשם מה״מ בעת הדיון בפרלמנט בתמ״ג (ר׳ ״דבר״ 4/8/1946). על הפרסום בחו״ל כתב הורוביץ למ״ש 31/7/1946: ״החוזר נתפרסם בכל עיתונות העולם. תגובה חריפה ביותר. ׳דיילי הרולד׳ [יומון מפלגת ה׳לייבור׳] מסיק מסקנה כי נבחן [ברקר] אינו מסוגל לתפקידו״.

[3] מעפילי ספינות ״הגנה״ ו״החייל העברי״ הוחזקו בנמל חיפה, חלקם בספינותיהם וחלקם בספינות מעפילים אחרות שעגנו בנמל במשך ימים אחדים, דחוקים בצפיפות רבה ובתנאים תברואתיים קשים וללא תזונה מספקת (ר׳ ״הארץ״ 30/7/1946; 4/8/1946). הורוביץ כתב למ״ש 31/7/1946: ״צרה רבה בקשר עם 2,700. סידורם בספינות מחפיר. חוששים לתקלות״.

[4] ב-30/4/1946 בחצות הטילו הבריטים עוצר על ת״א, שנמשך כ-80 שעות (״מבצע כריש״) והיה מלווה בחיפושים נרחבים ומנע הופעת העיתונים העבריים שם.

[5] חשש שהבריטים, בנסותם למנוע הגעת ספינות המעפילים לחופי א״י, יעצרון הרחק בלב ים ויחזירון לנמלי המוצא.

[6] תוכנית הקנטוניזציה של א״י (תמ״ג), שעליה הודיעה בריטניה, גובשה בידי ועדת מומחים שמינו ממשלות בריטניה וארה״ב (ר׳ מס׳ 36 הע׳ 11).

[7] אמיתי - הנשיא טרומן, על ברוק וגריידי ר׳ שם.

[8] הגבולות של כל אחד מן המחוזות לפי תמ״ג.

[9] במכתב הורוביץ 31/7/1946, בסעיף ז׳ נאמר: ״אביתר מצב רוחו חזק. נוטה לדעת איש המשפחה [הרי סאקר], בעיקר בקשר לסעיף 8 של מכתבך האחרון, אף כי אין ביניהם כל קשר. הוא ממלא את תפקידו בנאמנות והצלחה״. בדברים אלה השיב לשאלת מ״ש במס׳ 59 סעיף 9 (לא 8).

[10] מאמר המערכת ב״הארץ״: ״על המוסדות להתפטר״ (24/7/1946), שנכתב בעקבות פיצוץ מלון ״המלך דוד״ (ר' מס' 50 הע' 22).

[11] גינוי ברוח זו ר' ישראל כהן, ״פרץ״, ״הפועל הצעיר״, י״ז, מס' 45, 4/8/1946.

[12] באוגוסט 1945 מינה שר המושבות ועדה לחקירת החינוך העברי בא״י. בראשה הועמד סר ארנולד מקניר (Arnold McNair) ועם ארבעת חבריה הנוספים נמנה היהודי-הציוני סר ליאון סיימון. מינוי ועדת החקירה בא על רקע זעזועים במערכת החינוך העברי בא״י, שנגרמו ע״י תביעות שכר שהמורים הפנו אל הוה״ל. מחלקת החינוך של הוה״ל הכירה בצדקת תביעות המורים, אך נמנע ממנה להיענות להן משום שמנהל מחלקת החינוך הממשלתית סירב לאשר את החלטותיה וכדי למנוע את ביצוען עיכב הקצבות. על רקע זה פרצה שביתת מורים ממושכת. ועדת מקניר הגיעה לא״י ב-19/10/1945. הדוח שלה, שפורסם בסוף יולי 1946, ציין את הקשיים שנגרמו בגלל הגידול המהיר של האוכלוסייה היהודית, שיצר ״אווירה של אקספרימנטים ואימפרוביזציה מתמדת״, אך שיבח כ״הישג ראוי לציון״ את היכולת שגילתה מערכת החינוך העברי לתת חינוך בזמן כה קצר, אם כי בעיקר חינוך יסודי, למאה אחוז של הילדים. הדוח התייחס בביקורת להפרדה המוחלטת הקיימת בין שתי מערכות החינוך בא״י: יהודית אוטונומית וערבית-ממשלתית, וקבע כי ״העובדה שאחת המטרות העיקריות של החינוך היהודי היא להטעים את חשיבות הבית הלאומי היהודי, יש בה להגביר את הנטייה להתבדלות האתנית והתרבותית בא״י״ (סיימון הסתייג בנושא זה מדעת חבריו בוועדה). בחינוך היהודי עצמו, נטען בדוח, ניכרות השפעות מפלגתיות חזקות הגלומות בפיצולו לשלושה זרמים: כללי, דתי וזרם העובדים, ולכך יש ביטוי בנעשה בבתי-הספר ובמדיניות החינוך בכללה. שיטת הזרמים מחלישה, לדעת ועדת החקירה, את מערכת החינוך העברי משום שהיא מְפלגת אותה, מַרבה את רשויותיה ומייקרת אותה. החולשה העיקרית של הוה״ל בתחום ניהול החינוך מיוחסת בדוח לעובדה, שהוא גם גוף פוליטי וגם גוף אדמיניסטרטיבי, וכתוצאה מכך האווירה הפוליטית מעכבת את האדמיניסטרציה החינוכית. בדוח הובאו הצעות והמלצות לתיקונים ארגוניים, מקצועיים וחינוכיים במערכת החינוך העברי בא״י. ככלל, רוח הדוח לא הייתה שלילית כלפי מערכת זאת. מחבריו כתבו:

הביקורת שלנו יכולה להיראות קשה בחלקה, ואנו מבקשים שלא יראו בה היעדר אהדה לעם העברי או חוסר הערכה למאמצים הגדולים המאפיינים תקופה חלוצית זו. ההתקדמות החינוכית של עשרים וחמש השנים האחרונות, נוכח קשיים גדולים, ראויה לשבח ולתהילה. אנו רוצים להיות כנים וגלויי לב בבואנו להצביע על הדרכים שבהם אפשר לדעתנו להכניס עכשיו שיפורים בחינוך העברי.

תרגום מלא של דוח מקניר הובא ב״הד החינוך״ תש״ז, גיליונות א-ח; תמצית - ב״הארץ״ ו״דבר״ 9/8/1946.

[13] הזמיר - ד"ר מנחם סולוביצ'יק (סוליאלי), מנהל מח' החינוך של הוה״ל; הרפואי - ד"ר אברהם ניסן (קצנלסון), חבר הנהלת הוה״ל ומנהל מחלקת הבריאות שלו.

[14] במכתב אל מ״ש 31/7/1946, כתב אריה אשל: ״המפעל לזכר חבריו הנעדרים של ראובן מיישוב החוף, אשר נחטף ע״י מרים המשוררת לארץ רחוקה מעבר הימים, נרדם כנראה לחלוטין. היישובים ממשיכים לטפל בהקמת מפעלים לזכר חבריהם-הם ואם הרשות העליונה לא רוצה לצאת לגמרי מהעניין הזה צריך עכשיו להתחיל בפעולה״. מדובר בהנצחת זכר הצנחנים שנפלו באירופה, חבריו של הצנחן ראובן דפני מעין-גב, שצורף למשלחת ה״הגנה״ בארה״ב (ארצה של המשוררת מרי סירקין).

[15] בעניין זה כתב אביגור אל ז״ש: ״בזמנו הוחלט על הוצאת ספר מסוים והוטלה העריכה על זרובבל [גלעד] מעין חרוד. ההחלטה נתקבלה בהשתתפותו של ב״ק [מ״ש] ובנוכחותו. העריכה האחרונה בידי זלמן [שזר]. אבקשך עד מאוד להגיש כל עזרה לזרובבל. אם תידרשנה לך הסברות פנה לב״ק. יש עוד שאלה של 'הקצעה' מבחינה מדינית, על זאת תיוועץ עם ב״ק. ושוב כל עזרה לזרובבל. זכור שזה בעצם הדבר היחידי שעשינו לזכרם ולזכר העניין הגדול״ (ר' מכתב ז״ש 13/10/1946).

[16] שלמה אייזנברג, מזכ״ל הסוה״י וחבר הנהלתה הזמנית לעניינים אדמיניסטרטיביים.

[17] הסוה״י והממ״ד שלה בירושלים.