[1] מדובר במספר לא ידוע של מכתבים שלא אותרו.

[2] תמ״ג (ר׳ מס׳ 55 סעיף 2).

[3] 2,000 מיל מרובע למחוז היהודי וכפיפות מוגבלת של המחוז לממשלה המרכזית בראשות נציב עליון בריטי. שם הע׳ 9-8.

[4] בינתיים התברר, כי השטח המיועד למחוז היהודי אינו עולה על 1,500 מיל מרובע, הסמכות העליונה בכל התחומים תישמר בידי הנציב העליון (הוא ימנה את הנהלת המחוז והחוקים שייחקקו בו יהיו טעונים אישורו) ולממשלה המרכזית שבראשותו תישמר הסמכות בענייני הביטחון, כלומר שהיישוב היהודי יידרש להתפרק מנשקו.

[5] כנס פריס (ר׳ מס׳ 58).

[6] ר׳ מס׳ 52 סעיף 5.

[7] סמכות השליטה על העלייה.

[8] שייגעץ - יידיש: נער גוי. כינוי לשנון או חצוף. הכוונה כנראה לריצ׳רד קרוסמן, שנודע כאיש מפלגה בלתי ממושמע. תשובת הורוביץ אל מ״ש 6/8/1946: ״נשלח גם מכתב לשגץ״.

[9] הכוונה לפקודת יום של גנרל אוולין ברקר, מפקד הצבא הבריטי בא״י ובעבר הירדן, שהוצאה ב-25/7/1946 בעקבות פיצוץ מלון ״המלך דוד״, ובה הורה לחייליו לנתק כל מגע עם האוכלוסייה היהודית כדי להענישה ״באותה צורה שגזע זה שונא ביותר על ידי שיפגעו בכיסיהם ויראו להם את רגשות תועבתנו כלפיהם״. אבא אבן, ששירת אז כקצין מודיעין בצבא הבריטי, ראה פקודת יום זאת, שהייתה מסמך צבאי פנימי, על לוח המודעות של המרכז המזרח תיכוני הבריטי ללימודים ערביים בי-ם, מסר אותה לעיתונאי ג׳ון קמחי והלה העבירה לעיתונות הבינלאומית. נוכח ההדים השליליים שעוררה הפקודה בשל סגנונה האנטישמי הגס, נאלצה ממשלת בריטניה להסתייג ממנה. פקודת היום של ברקר בוטלה ב-8/8/1946 (ר׳ שרת/מאסר, עמ׳ 115-112).